כוכב הצפון: משהו טוב עובר על מג'דל שמס
בלי יותר מדי פוזה, עם מלון בוטיק חדש, אוכל משובח ומקומות לבילוי בלילה - מג'דל שמס מסתמנת כפנינה התיירותית החדשה, כפי שפורסם ב"מסלול" של "ידיעות אחרונות"
בעוד שבועיים או שלושה, אם יהיה מספיק שלג, תיפתח עונת הגלישה בחרמון. רובנו עברנו בפעם המי-יודע-כמה את המסלול הידוע: קלעת נמרוד, נווה אטי"ב, מג'דל שמס - נכנסים בדרך הראשית ליישוב, פונים בפנייה החדה שמאלה, וממשיכים אל ראש ההר, לתפוס מקום טוב בחנייה.
בלי להרגיש החמצנו שוב את הכפר הכי חוץ-לארץ שיש לנו בארץ, ולא סתם חוץ-לארץ, אלא החוץ-לארץ שמן הסתם לא נזכה לראות בדורות הקרובים: קצת סוריה, קצת לבנון.
מג'דל שמס מציעה הרבה יותר מלבנה מגולגלת בפיתה דרוזית. אמנם, המעדן הזה הפך לסמל מקומי, חלק מהווי האוכל המהיר בישראל, ובהערכה זהירה ביותר הייתי אומרת שיש כרגע בארץ עמדת פיתה לבנה אחת על כל 2.5 תושבים - אבל זה רק הגימיק. הכפר הצפוני שוקק חיים בצבעים ובטעמים אחרים מהסטנדרט הקופסתי משהו של הצימרים בצפון.
מג'דל שמס. הכפר הכי חוץ-לארץ שיש לנו בארץ (צילום: משה מילנר, לע"מ)
ממסעדות ובתי קפה ועד מועדוני נרגילה, משווקים ואירוח קולינארי ביתי ועד חנויות, שופינג, גלריות ומועדון כושר. לאחרונה נפתח מלון בוטיק בניהול משפחתי, מלון נרקיס, שבו 21 חדרים מאובזרים לזוגות ולמשפחות, תחת הסלוגן 2" דקות מהחרמון." מדדתי וזה מדויק, בהנחה שהחרמון הוא שער הברזל הצהוב הגדול, ולא הפסגה.
מה שנהדר בכל הסיפור של מג'דל שמס הוא היעדר של פוזה תיירותית. השווקים, המסעדות ובתי הקפה פשוט נמצאים שם, פעילים בכל ימות השנה ומתקיימים גם בזכות התושבים המקומיים, לא רק התיירים. יש במקום אווירה קוסמופוליטית שאולי קשורה גם לעובדה שהדרוזים של הגולן לומדים בעברית, חיים בישראל, אבל אזרחותם נותרה בלתי מוגדרת.
מלון נרקיס: 21 חדרים מרווחים ומרוהטים בנוחות
היזם והקבלן גסאן רבאח היה יכול לבחור להקים מלון בכל עיר תיירות בישראל, אבל הוא בחר בכפרו, מג'דל שמס, בדרך החרמון (בכפר, שבו חיים עשרת אלפים תושבים, אין כתובות. אתה נמצא או בכביש הראשי הראשון, דרך החרמון, או בכביש הראשי השני, שנקרא הרחוב הראשי. איך מוצאים? מסתדרים.(
המלון הבוטיקי מחזיק 21 חדרים מרווחים ומרוהטים בנוחות, המיטות מצוידות במזרנים נוחים, כלי המיטה לבנים ושמיכות הפוך רכות רכות. יש גם טלוויזיה וכבלים, מקרר, פינת קפה, חדר אמבטיה עם ג'קוזי ומרפסת עם נוף. בחדרי המשפחה, המתאימים לזוג פלוס שלושה ילדים, תשמחו לגלות, כי גם אחרי שפותחים את הספות הכפולות ומציעים אותן ללינת ילדים, עדיין נשאר המון מקום לכל המשפחה להסתובב ולא לדרוך אחד על רגלי השני.
הלינה כוללת ארוחת בוקר ומחיר חדר לזוג יהיה בין 580 ל650- ש' באמצע השבוע (תלוי בסוג החדר) ובין 650 ל700- ש' בסוף השבוע. זוג עם שלושה ילדים ישלם באמצע השבוע 890 ש' ללילה ובסוף השבוע 950 ש.' יש גם ארוחת ערב במלון שמחירה 80 ש' למבוגר ו50- ש' לילד.
מלון נרקיס. 21 חדרים מרווחים ומרוהטים בנוחות (צילום: רועי חן)
במלון מתארחות בין היתר קבוצות שבאות לטיולים מיוחדים, כמו טיולי אופניים וטיולי הליכה של 10 עד 15 קילומטרים ביום, שבהם עוברת הקבוצה בין המטעים והטראסות הגבוהות, או במסלול שבו לוחמי גולני עלו לחרמון.
לאורחים כאלה מציע גסאן מסלולים וארוחות בוקר מיוחדות לשטח. ארוחת הבוקר של מלון נרקיס אינה מפגן האבסה כמקובל במלון או בצימר ישראלי. אין 16 סוגים של קוטג,' אבל יש לבנה משובחת, שמוכיחה בפעם האלף כי לא יעזרו כל חיתולי הבד שאנחנו מניחים בלילה במטבח עם יוגורט שיטפטף. מה שיקבע זה טיב המרעה שאליו יצאה הפרה ומה שעשו, או בעיקר מה שלא עשו לחלב הזה, אחרי החליבה.
יש פיתות דרוזיות וסלט וחומוס דרוזי ותרד מטוגן בביצים ויש קישק, מעדן בסיס הראוי לכתבה משל עצמו. לוקחים בורגול ומערבבים אותו ביוגורט. מייבשים את התערובת ואז טוחנים אותה לקמח דק. כאשר מערבבים את הקמח הזה במים (ביחס שעוד נדון בו) מתקבלת תערובת חמצמצה עדינה. אם תבשלו בה תפוחי אדמה, כמו שעושה אשתו של גסאן, תקבלו את הקישק של ארוחת הבוקר הדרוזית.
ארוחת הבוקר פתוחה לקהל, כך שאם אתם עוברים בבוקר בדרך לחרמון ורואים פקק, נצלו אותו בתבונה. 40 שקל לאדם. בימים הקרובים ייפתח בחזית המלון בית קפה לארוחות ומשקאות קלים וחמים. ובאשר לארוחת הערב של המלון, גם היא פתוחה לקהל במחיר 80 ש' למבוגר ו50- ש' לילד, שעליה אפשר לומר רק שתי מילים: אל תחמיצו.
אל תחמיצו את ההזדמנות לדגום את אחד המטבחים העיליים בישראל: המטבח הדרוזי בהשראה סורית-לבנונית (דומה מאוד למטבח החלבי של יוצאי העדה בישראל.( הקובה הכי עדין, עלי הגפן חמצמצים במידה המדויקת, תבשילי הבורגול והסינייה מעולים. וכן, תירגעו, יש גם שניצל וצ'יפס לילדים.
הפיתות דרוזיות עם הלבנה הפכו לסמל מקומי (צילומים: יעל שביט, יח"צ)
שוק יעפורי: כל הסחורה גדלה באזור
בין מג'דל שמס לכפר הדרוזי הצמוד, מסעדה, שוכן לו שוק איכרים קטן, שוק יעפורי, מול אחוזת הקבר של נבי יעפורי, אחד מהנביאים החשובים של הדרוזים. אחוזת הקבר בעלת הכיפה הלבנה תהיה הנ"צ שלכם כאשר תרדו בכביש המתפתל בין שני הכפרים.
הרחוב אומר בדרכו משהו על האווירה באזור: מצד אחד אחוזת הקבר המטופחת, מוקפת גדר, עטורה בעצים גבוהים שעומדים בשלכת יפהפייה, צמצמו עיניים ותראו רחוב פריזאי. ממול, שוק חקלאי קטן ומלא בכל טוב. כמו כל שוק כפרי, גם כאן, לכולם יש אותה סחורה כמעט והסחורה היא רק מה שמגדלים באזור: תפוחים, דבש וחלות דבש, לבנה, גרגרי חומוס, חומץ תפוחים, שמן זית, זיתים, קונפיטורות דלעת לבנונית ותאנים, זעתר, פיתות, רכז רימונים וקמח קישק, כמובן.
מיני תפוחים בשוק של מג'דל שמס. השוק מלא בכל טוב
מוקדם בבוקר אפשר להתכבד גם בכוס קפה שחור. מוכרת הקישק היא כנראה הדרוזית היחידה בישראל שלא מדברת עברית, אבל בשפת המתכונים הבינלאומית הובהר לי שצריך להוסיף חצי כוס תערובת טחונה על כל ליטר מים. הניסויים בעיצומם. ועוד משהו: כרובי ענק, שכאשר תראו אותם בשוק תבינו מאין התפתח המיתוס על תינוקות שגדלים בתוך כרוב. יש שם מספיק מקום גם לגידול שלישייה. השוק פתוח בכל יום בשבוע, מהבוקר עד לפנות ערב.
שופינג: מנרגילות ועד שולחנות באלפי שקלים
מג'דל שמס מפורסמת בתנורי הקמין שלה, שנמכרים כאן על כל ציוד ההתקנה שלהם. אתם צריכים להביא רק את העצים להסקה. עוד משהו לחובבי המוזיקה: על דרך החרמון, ממש בקו אלכסוני מול מלון נרקיס ניצבת חנות כלי נגינה שבה נמכרים עודים עבודת יד, חתומים על ידי האמן. העודים מגיעים מסוריה דרך ירדן ומחירם נע בין 125 דולר ל.10,000- עוד מזכרות יקרות לחובבי הריהוט המצופה בצדף: שולחנות דמשק במחיר של 13 אלף שקל. מזכרות יותר עממיות: נרגילות.
בכביש הראשי השני נמצאת הגלריה אוגרית של נוהאד ספאדי. זו סדנה לייצור כלי קרמיקה וגם חנות. בפינה אובניים, ונוהאד מייצרת את הכלים מול המתבונן. אפשר לבקש ממנה לעצב את הכלי לפי רצונכם. בהמשך הרחוב גלריית קרמיקה נוספת, שאותה מנהלת האמנית היאם חלבי, אחותה של נוהאד, שהיא גם ציירת ועבודותיה מוצגות במקום. שתי האחיות למדו במכללת תל-חי, התאהבו באובניים ומייצרות כלי קרמיקה שימושיים.
אוכל: השילוב המושלם בין גבינת העיזים והבקר
האירוח והאוכל הדרוזיים עומדים במקום הראשון בסל הטעמים הישראלי. הלבנה הדרוזית טובה יותר, הקובה הדרוזי טעים יותר, והכנאפה? היכנסו לממתקי אבו ג'בל (כביש ראשי דרך החרמון) ותבינו שעד היום לא הבנתם כלום. השילוב המושלם בין גבינת העיזים והבקר והיחס הנכון עם הסירופ המתוק הופכים את הכנאפה של המאפייה הזו לטיול קצר בגן עדן. יש במקום גם עוגות סולת, עוגיות מקרון, קדאיף, בסבוסות ועוגיות שומשום ובוטנים.
כנאפה. האוכל הדרוזי עומד במקום הראשון בסל הטעמים הישראלי
מעבר לכביש, כמה מטרים מתחת למלון נרקיס, נפתחה ,undefined "לא מוגדרת," מסעדת השף איאד ספאדי. שמה לקוח מתוך הגדרת סטטוס האזרחות של הדרוזים של רמת הגולן בישראל. ספאדי התמחה במסעדות באזור תל-אביב, חזר לכפר ופתח מסעדה בסגנון בינלאומי, גם בעיצוב וגם בתפריט. יש אנטריקוט ביין ויש פסטה אלפרדו, והמסעדה פונה לאנשי הכפר באותה מידה שהיא מיועדת לתיירים.
מול גבעת הצעקות המפורסמת שוכנת מסעדת עין אל-תינה (מעיין התאנה) שהיא מסעדה דרוזית מזרחית, המציעה את התפריט המוכר וגם ספגטי ושניצל לילדים. המחירים סבירים מאוד, והנוף של סוריה על חשבון הבית.
טעימות נוספות של אוכל דרוזי אותנטי אפשר לקבל גם בביתה של פאוזיה, מבשלת דרוזית במג'דל שמס, שמגישה ארוחה מסורתית ב80- ש' לסועד, בתיאום מראש.
אפרה סקי בסגנון דרוזי
מכירים את הקטע הזה בצימרים? אחרי הג'קוזי, ואחרי ארוחת הערב, חוזרים לחדר ונתקעים מול הנוף עם השאלה הקיומית הקבועה: מה נעשה עכשיו, בקושי תשע בערב? מג'דל שמס מציע בילויי ערב ולילה עד השעות הקטנות, ומה שיפה בבילויים האלה, זה שהם שם, מתקיימים בכל ערב, איתכם או בלעדיכם.
אם אתם רוצים לשבת בבית קפה צעיר וקולי, נסו את "עוד נענע" (עלה נענע) ברחוב הראשי מימין. לבית הקפה הגדול קיר זכוכית ענק, ממנו נשקף הנוף מגבוה, ביום ובלילה. מגישים בו רק משקאות חמים וקלים, ללא אלכוהול, פיצות, טוסטים ועוגות. את המקום פתחה ומנהלת חבורה של צעירים וצעירות בני המקום, וללכת לשם זה טרנד במג'דל שמס גם אצל מבוגרים בני המקום, כדי לעזור ולפרגן ליזמים הצעירים להרים את העסק.
בסגנון אחר לגמרי מתנהל מועדון הנרגילות "כאן זמאן" (היו זמנים) בכביש הראשי דרך החרמון, כמאה מטרים מעל למלון נרקיס. פה תמצאו תה וקפה, בירות ואלכוהול, ארוחות דרוזיות קלות, ובעיקר תקבלו לשולחן נרגילה ריחנית, שהטבק שלה מעורב בעיסת תפוחים.
נרגילות בבית קפה. הטבק שלה מעורב בעיסת תפוחים
המקום מעוצב כבית קפה אוריינטלי, כמו בדמשק, אומר זייד, הבעלים, שיכול לארח גם קבוצות. שולחנות נמוכים, מזרקה מעוטרת באמצע בית הקפה, שולחנות שש-בש, ספות רחבות ונוחות, מחיצות עץ מגולפות שמבודדות את מי שחפץ בכך. המקום מאובזר במערכת קולנוע ביתית משוכללת, ואם לא צופים בסרט די-וידי, אפשר לקבל על מסך ענק שידורים ישירים מהטלוויזיה הלבנונית או הסורית. נסו להגיע במוצאי שבת, אז מופיעה במקום תזמורת חיה, נגני עוד וזמרים. פתוח עד 4-3 לפנות בוקר.
קצת יותר למטה בדרך החרמון, המועדון של אבו נאג.' גם הוא מועדון נרגילות, וגם הוא פתוח עד 2 או 3 לפנות בוקר, אלא שקהל היעד כאן הוא חובבי הכדורגל. מסך הקולנוע הביתי מוקדש לליגות של אירופה, ובסופי שבוע תוכלו לשבת עם נרגילה ולעודד את הקבוצה שלכם.
עוד מועדון יש בכפר, מהסוג שאתם דווקא מכירים, והוא מועדון הכושר המרווח והחדיש של אבו עראר יוסף. לכאן תוכלו להגיע אחרי שאכלתם הרבה פיתות דרוזיות וכנאפה, וללכת על המכונות או לעשות ספינינג, או אפילו להצטרף לכיתת אירובי, עד שהמצפון יפסיק לצעוק והקלוריות יימחקו.
המועדון הוא למנויים, אבל גם אורחים ליום יתקבלו בברכה. נסו להימנע מהשעות 2 עד 5 אחר הצהריים, כי אלה השעות של ילדי הכפר, הגודשים את המכון בהמוניהם. בקומה התחתונה יש סאונה, למי שצריכים להירגע אחרי הסקי או למי שרוצים לחוות סאונה מבפנים ושלג מבחוץ.
כתובות:
- מלון בוטיק נרקיס: טל. , 04-6982961לאתר המלון .
- עודים מסוריה ונרגילות .
- ממתקי אבו ג'בל .
- גלריה אוגרית לקדרות .
- לאכול אצל פאוזיה: טל. 050-4487200
- "כאן זמאן050-7194982 :"
- מסעדת 050-7641699 :undefined
לפנייה לכתב/ת 
