מלכי המים: החיים הרטובים של ההיפופוטמים
הם שואבים עשרות קילוגרמים של עשב מדי יום, יש להם פה ענק המצוייד בניבים אימתניים ולמרות משקלם העצום, הם מסוגלים לתפוס גלים בדומה לדולפינים במים. הזואולוג נדב לוי צולל לנבכי החיים הקסומים של ההיפופוטמים באפריקה
במשך כדקה וחצי ניסה התנין (בזמן צילום אמת) להטביע את האימפלה. תוך כדי מאבק התקרב היפופוטם לכיוון השניים. התנין הרפה, והאימפלה נחלצה ויצאה מהמים מדממת. ההיפופוטם יצא אחריה מן המים, ולאחר שהבריח את התנין אל המים התקרב אל האימפלה, כאילו כדי להרחיק אותה ממקום הסכנה, ונדמה היה כי הוא מנסה לטפל בה בעדינות. לפתע הכניס את ראשה לתוך לועו הפעור למשך כשתי דקות, אך לבסוף התרחק ממנה ושב למים.
האימפלה שנחלצה עם פגיעות קשות מתה, ועשרות נשרים התכנסו למקום במהירות. התנין, שהמתין בקרבת מקום, יצא מהמים, משך אליו את גוויית האימפלה ושב עמה למים. התנהגות ההיפופוטם הייתה בלתי ברורה, שהרי ההיפופוטמים הם אוכלי עשב מובהקים. עם זאת, היו כמה תצפיות על היפופוטם שהתקרב ללביאות סועדות בצעדים בטוחים וללא חשש, חטף חלקי בשר, בלע אותם וחזר אל המים.
ייתכן שהמקרים האלה הם פשוט הפגנת כוח מול הלביאות, ואולי ניסיון לטעום את טעם הבשר או להשלים תזונה. במקרה של האימפלה – ייתכן שהוא בא להציל אותה, וייתכן גם שהוא התכוון לטרוף אותה אך לא ידע להסתדר עם גודלה ומחוסר יכולת לבתר אותה הוא פשוט נטש.
בלתי מנוצחים בלהקות גדולות (צילומים: דני לרדו)
ציד פרוע קוטל אותם בהמוניהם באפריקה
בשנות ה-80 של המאה ה-20 היפופוטם הנהר המצוי, החי רק באפריקה, הוגדר על ידי אמנת CITES כמין פגיע. אוכלוסיית ההיפופוטמים נאמדה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 בכ-157,000, ומאז הורע מצבה. הסיבה לכך היא שלאחר שהוחלט לאסור על קטל הפילים וסחר בשנהביהם, גדל מאוד קטל ההיפופוטמים וחזירי היבלות באפריקה. זאת משום שניבי ההיפופוטמים ו"יבלות" החזירים האלה, העשויים אף הם שנהב, הובילו למרדף בלתי פוסק אחריהם במטרה לצוד אותם ולהשתמש בשנהביהם כתחליף. לאחר שהתברר הקשר האקולוגי בין ההיפופוטמים והתנינים (שאינם בסכנת הכחדה) החלו לחקור את יחסי הגומלין ביניהם כדרך ללמוד על הסיבות להיעלמותם.
בעמק לואנגווה (Luangwa) שבזמביה מתגוררת לאחרונה כנראה האוכלוסייה הצפופה ביותר של ההיפופוטמים באפריקה. בעבר החזיקה קונגו בשיא, לאחר שבאגם שבפארק הלאומי הרי הווירונגה (Virunga NP) נספרו בראשית שנות ה-90 כ-25,000 היפופוטמים, שהם כ-16% מהאוכלוסייה העולמית.
מאז מספרם שם בירידה מתמשכת, בעיקר בגלל ציד פרוע שמתנהל על ידי חיילי צבא קונגו או פעילי המיליציות החמושים, הממשיכים בכך גם לאחר שמלחמת האזרחים הרשמית הסתיימה ב-2006. על פי דיווחים, באותה שנה הגיעו במפתיע לכפר ויטשומבי (Vitshumbi), השוכן בחוף הדרום-מערבי של האגם, ארבע סירות ממונעות ובכל אחת מהן כ-20 מורדים מצוידים ברובים אוטומטיים, ולאחר כמה שעות האדימו מי האגם ממאות היפופוטמים שנורו למוות וניביהם נעקרו. מכירת השנהב מסייעת למורדים לקנות נשק או מזון למחייתם.
פארק הרי הווירונגה משתרע בשטחי הזרוע המערבית של הבקע האפריקני. האזור פעיל מבחינה וולקנית בהשוואה לזרוע המזרחית של הבקע. בעונות היובש מצטמצמת ביותר כמות המים, וההיפופוטמים התקבצו שם בקבוצות ענקיות. האשדים השוצפים באזור נשפכים לנהר הרוטצ'ורו(Rutshuru) ומהווים מחסום לתנינים שאינם יכולים להגיע לשם מהנילוס ומימת ויקטוריה.
היעדר התנינים אפשר לבני האדם להתקיים על שפע הדגה שניזונה מצואת ההיפופוטמים, שהתרכזו בעיקר באגם רוטנזיג ,(Rutanzige)הוא אגם אדוארד לשעבר (ולפני כן אגם אידי אמין דאדא), ובאגם ג'ורג' .(George) בכפר קטן ששמו ויטסומבי (Vitshumbi), השוכן בדרום האגם הזה, חיו דייגים בסימביוזה עם אלפי ההיפופוטמים ונהנו משפע הדגה.
צפים על פני המים ותופסים גלים
התאוריה שהועלתה לפני כ-200 שנה, אשר לפיה יש קשר משפחתי בין ההיפופוטמים והלווייתנים, קיבלה חיזוק מממצאים חדשים. מחקר של צוות משותף אמריקני-צרפתי שהתפרסם ברשומות האקדמיה האמריקנית למדעים, ה-PNAS, קבע בינואר 2005 כי ההיפופוטמים הם חלק מקבוצת יונקים גדולה ששרדה 40 מיליון שנה וכללה יונקים ימיים כמו הלווייתן והדולפין.
לדברי החוקרים נמצא שקרובם הקדום של הלווייתנים וההיפופוטמים, שחי בחלק מהזמן במים, התפצל לשתי קבוצות – יונקים ימיים (Cetaceans) ויבשתיים (Anthracotheres). בעוד היונקים הימיים ניתקו מגע מהיבשה, איבדו את רגליהם והפכו למינים ימיים לחלוטין, פרח הסניף היבשתי דמוי החזיר במשך כ-40 מיליוני שנה, והאחרונים נכחדו לפני שני מיליוני שנה וחצי, מותירים אחריהם את הסוג היפופוטמוס. גם ניתוחים גנטיים הוכיחו שההיפופוטמים קרובים דווקא ליונקים הימיים.
היום מוכרים למדע שני מיני היפופוטמים שחיים מאז תקופת המיוקן (לפני כ-10-5 מיליוני שנים): היפופוטם הנהר המצוי, הוא הבהמה או סוס היאור (Hippoptamus amphibious); ההיפופוטם הננסי (Choeropsis liberiensis), ששרידי אחדים ממיניו ידועים במדגסקר. חוקרים מעריכים כי בעבר הרחוק היו לא פחות מ-40 מינים שונים של היפופוטמים.
לאחר שנמצא כי הם מסוגלים גם לצוף על פני המים ולתפוס גלים בדומה לדולפינים, היו שכינו אותם בגבון שבמערב אפריקה כ"היפופוטם הגולש". ההיפופוטמים, שהם בעלי חיים מגושמים, נוטים (משום מה...) לראות בבני האדם גורם מאיים, והם נוהגים מדי פעם לתכנן "מתקפת פתע" על האדם הנמצא במים ולרדוף אחריו במכוון.
בחופי מערב אפריקה נראו לא פעם היפופוטמים התופסים גלים על המים המלוחים ומתקדמים במהירות לכיוונם של דייגים שכלל לא היו מודעים לסכנה המתקרבת. על היבשה מסוגל היפופוטמם להגיע, בפרץ ריצה, למהירות של 40-50 קמ"ש ויותר.
יונק דמוי חבית, חסר שיער עם פה וניבים עצומים
היפופוטם הנהר המצוי הוא בעל מבנה גוף עגלגל דמוי חבית, וצבעו חום-אדמדם. עורו עבה והוא חסר שיער, פיו רחב וניביו גדולים (כ-30 ס"מ) וחדים. בגלל משקלו העצום הוא מעדיף להעביר את מרבית יומו ברביצה במים (אז פוחת משקלו לכ-30 ק"ג), בשינה ובמנוחה. הירידה הדרסטית במשקלו במים הופכת אותו לקל ומהיר שחייה. השהייה במים גם מסייעת לו לשמור על טמפרטורת גוף נוחה.
לא מומלץ להתקרב אליו
להיפופוטם אין מנגנון הזעה, במקום זה מפריש גופו חומר שמנוני ורדרד מבלוטות תת-עוריות, המגן עליו מקרני השמש ומשמר את לחות עורו (כקרם הגנה טבעי). בעבר חשבו שהוא מזיע דם, בשל בסיסיותה וצבעה של ההפרשה הזאת. במהלך היום, כאשר ההיפופוטם נמצא זמן ממושך חשוף לקרינת שמש ישירה, הופך "קרם ההגנה" את צבע עורו לוורדרד בהיר, הקולט פחות חום (בעבר חשבו שהצבע הוורוד הוא כוויות שיזוף).
מבנה ראשו של ההיפופוטם הותאם לשהייה ממושכת במים, כך העיניים, האף והאוזניים הממוקמים בחלק העליון של הראש ומצויים מעל פני המים משמשים מעין פריסקופ המאפשר לו לראות, לשמוע ולנשום, בדומה למבנה ראשם של התנינים. מערכת הנשימה שלו מבוקרת באופן אינסטינקטיבי, והנחיריים נאטמים עם הכניסה למים. במקרים שהוא מזהה סכנה הוא צולל, לרוב לזמן של כחמש-שש דקות.
שואב עשב בעל חוש ריח מפותח ואלים כלפי פולשים
ההיפופוטם הוא יונק צמחוני בעל מערכת עיכול לא יעילה, ולכן הוא נאלץ לאכול כמויות גדולות (35 - 45 ק"ג עשב) בלילה. במשפחת הבהמותיים הקיבה היא בעלת מדור אחד עד שלושה מדורים, בדומה למשפחת החזיריים, ומכאן שבני המשפחות האלה אינם מעלי גירה (בניגוד למשפחת הגמליים, שאצלם קיימת קיבת שלושה מדורים. שאר בני המשפחות שניזונות ממזון צמחי משתייכות למעלי הגירה האמיתיים ולבני המינים הללו קיבות בעלות ארבעה מדורים).
את מרבית תנועתו הוא עושה בלילה, לאחר רדת החשכה, ובשעות היום, אם לא חם מדיי, אז הוא מגיח מן המים ותר אחר מזון שאותו הוא מאתר בעזרת חוש הריח. מסלול ההליכה היומי שלו עומד בממוצע על כחמישה ק"מ, אך עשוי להגיע למרחק של כ-16 ק"מ מהמים, אם המזון לא נמצא בשפע. תוך כדי תנועה על היבשה ההיפופוטם משאיר סימני ניווט על עצמים בולטים בנתיבי התנועה (סימני ניווט ולא סימוני טריטוריה). בכל מקרה, ההיפופוטמים אינם מסוגלים להתקיים שלא בתוך מאגר מים או בקרבתו, מאחר שהם עלולים להגיע לדה-הידרציה מהירה אם לא ימהרו למים.
המבנה החברתי הוא טריטוריאלי, כאשר פרט דומיננטי מחזיק בהרמון של נקבות, צאצאים וזכרים זוטרים, אבל לא פעם, בתקופות יובש, הם מתקבצים לקבוצות של מאות ואלפים. את שוטטות שיחור המזון הלילית הם מבצעים באופן עצמאי, ולכל אחד שביל עלייה ושיטוט משלו.
בתקופת הייחום ההיפופוטמים הם בעלי חיים מאוד טריטוריאליים, והם תוקפניים כנגד פרטים בוגרים אחרים בני מינם, וכנגד כל מי שנראה להם כפולש. את תחום המחיה של הלהקה והטריטוריות במים מסמנים בהטלת צואה נוזלית וערמות גללים שהזנב מסייע לפזרם. חדירת זכר בלתי רצוי או אויב אפשרי לתחום המחיה (כ-250 מ') מניעה את הזכר המנהיג לתקוף באמצעות פתיחת מלתעות ענק וניבים חדים, המונעים בכוח גופו הכבד.
תהליך ההזדווגות והלידה מתבצע בתוך המים, ואולי משום כך מסוגל הצאצא לשחות מיד אחרי לידתו, עוד לפני שלמד ללכת. משך ההיריון כ-240 ימים בממוצע. בשנים שחונות רק כשישה אחוזים מהנקבות מתעברות בהצלחה בהשוואה לכ-37 אחוז בשנים גשומות יותר. נראה שכאשר מצטמצם מספרם גם מתקצר משך הזמן הנדרש לנקבה להגיע לבגרות מינית, מ-12 שנים לפחות מעשר, והצלחת ההתעברות עולה משישה אחוזים ל-14. ההנקה מתבצעת במים וביבשה כשמונה חודשים. מיד לאחר הלידה מתקרבים שאר חברי וחברות ההרמון מכל עבר בהתרגשות ומקבלים את היילוד החדש.
תופעת גני הילדים, הקיימת אצל מינים אחרים, כמו הלביאות, הג'ירפות ואפילו היעלים (ראו גן גורים בטבע הדברים 53, שנת 1999), דווחה גם בהיפופוטמים, אך הם בלתי יציבים ותלויים בגובה המשתנה של פני המים.
הנקבה ממליטה ולד יחיד. אין הבדלים גדולים בין זכרים לנקבות, אך הזכרים גדולים במקצת. להיפופוטמים כמעט שאין אויבים בטבע. בגלל חוזקם ועובי עורם (כחמישה ס"מ) לביאות אינן מסוגלות לצוד אותם, מאחר שטפריהן וניביהן אינם מסוגלים לחדור אותו. במקרים מועטים קבוצה של אריות מסוגלת להכריע היפופוטם בוגר לאחר קרב התשה ארוך. הם לא יעזו לתקוף להקה של היפופוטמים.
ההיפופוטמים מתקשרים בינם לבין עצמם באמצעות תקשורת תת-שמעית (אינפרה-סונית) בתוך המים, בדומה לחולדים, ובתקשורת על-שמעית (אולטרה-סונית) מעל המים או מחוצה להם, בדומה לשירת הלווייתנים. ההיפופוטמים גם מתקשרים באמצעות קליקים הדומים לנקישות מורס, כמו הדולפינים, הלווייתנים ודגי החשמל.
בהיותם במים מנקים אותם מטפילים דגי לאביו ((Labio velifer ממשפחת הקרפיוניים (Cyprinidae) שניזונים לרוב באצות. מעל פני המים מחליפים אותם מיני עופות דוגמת הפטישן, מינים של אנפות, זרזירי הבקר וכנראה גם התנינן. ידוע כי תנינים וצבים עולים על גבם. ההיפופוטמים סובלים מאוד מטפילי עיניים ששמם Ocullotrema hippopotami.
בכל המחקרים נמצא שההיפופוטמים דומיננטיים מתנינים. במים התנינים שוחים מתחתיהם, ביבשה הם מתעמתים באתרי התחממות, ובעונת היובש ידו של ההיפופוטם על העליונה בתפיסת מקומות מועדפים.
נדב לוי הוא זואולוג, אתיקן ואקולוג המתמחה בהדרכת סיורי ספארי זואואנתרופולוגיים באפריקה ובישראל.
הכתבה המלאה פורסמה ב"טבע הדברים"
לפנייה לכתב/ת 
