העשור שהיה: לזכרם של אלה שנפרדו מאיתנו

ג'ורג' בסט (22/5/1946 - 25/11/2005)

עוד לפני בעיות האלכוהול והסמים של פול גאסקוין, מראדונה, אדריאנו ולא מעט כדורגלנים נוספים, בסט היה שם כדי לסלול את הדרך לכולם. הקשר הצפון אירי הלך לעולמו בגיל 59, אחרי שסבל מדימום חריף בכבד, זכר לימי האלכוהול וההוללות הרבים שלו.

בסט. שחקן ענק, שתיין לא קטן (גטי אימג'ס)

עד היום הוא נחשב לשחקן הכדורגל הבריטי הטוב ביותר בהיסטוריה, כשהוליך את מנצ'סטר יונייטד בין 1974-1963 לשתי אליפויות ולגביע אירופה הראשון שלה (1968). בתום אותה עונה זכה בסט בתואר "כדורגלן השנה באירופה ובאנגליה", חתם את הקריירה ביונייטד עם 361 הופעות ו-137 שערים והתפנה לכדרר בכל מיני קבוצות קטנות באי הבריטי ובארה"ב.

אמיל זטופק (19/9/1922 - 22/11/2000)

הקטר הצ'כי היה אחד מגדולי האתלטים מאז ומעולם. הוא שלט בריצות הארוכות במקצים האולימפים, הרבה לפני שאלו פתחו את שעריהם לרצים מאפריקה. זטופק היה האתלט הבכיר ביותר של צ'כוסלובקיה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כשזכה באולימפיאדת לונדון ב-1948 במדליית הזהב בריצת 10,000 מ' ובמדליית הכסף בריצת 5,000 מ'.

זטופק. הקטר הצ'כי ניצח במרתון בפעם הראשונה שרץ בו (גטי אימג'ס)

ארבע שנים מאוחר יותר, באולימפיאדת הלסינקי, שרף זטופק את המסלול כשזכה בזהב ב-5,000 וב-10,000 מ' ובריצת המרתון, שאותה רץ לראשונה בחייו. בכל אחת מהריצות הוא קבע גם שיא עולם חדש, ועד היום הוא הרץ היחיד שזכה בשלוש מדליות זהב בשלוש הריצות הנ"ל.

פאני בלאנקרס-קואן (26/4/1918 - 25/1/2004)

הספורטאית היחידה עד היום שזכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. "עקרת הבית המעופפת" מהולנד שיחזרה באולימפיאדת לונדון 1948 את שיא ארבע מדליות הזהב של ג'סי אואנס מאולימפיאדת ברלין 1936, כאשר זכתה במקום הראשון ב-80 מ' משוכות, 100 מ', 200 מ' וב-100X4 מ'.

בלאנקרס-קואן. ארבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת (גטי אימג'ס)

בלאנקרס-קואן, שזכייתה בזהב בלונדון הגיעה לאחר שכבר נישאה והיתה אם לשני ילדים, נחשבה לפורצת דרך בספורט הנשים בעולם, ועל שמה היו רשומים למעלה מ-20 שיאי עולם, בריצות הקצרות ובקפיצה לגבוה ולרוחק. ב-1999, רגע לפני הכניסה לשנות ה-2000, הכתיר אותה איגוד האתלטיקה העולמי כאתלטית הגדולה ביותר במאה ה-20. כחמש שנים לפני שהלכה לעולמה, עלתה ההולנדית על הבמה במונקו כדי לקבל את הפרס ושאלה בביישנות: "אתם בטוחים שאני זכיתי בזה?".

פרנץ פושקאש (2/4/1927 - 17/11/2006)

פושקאש, שנחשב עד היום לאחד מגדולי החלוצים בעולם, כיכב בנבחרת ההונגרית של שנות ה-50, שנחשבה לנבחרת הטובה בעולם והפסידה רק משחק אחד בין 1956-1950 (3:2 לגרמניה בגמר מונדיאל 1954). ב-1958, אחרי הפלישה הסובייטית להונגריה, ערק פושקאש לספרד כשבאמתחתו 12 עונות בליגה ההונגרית, ארבע אליפויות מקומיות ומדליית הכסף באולימפיאדת הלסינקי 1952. הוא שיחק שנה באספניול והגיע לריאל מדריד בגיל 31.

פושקאש. החלוץ ההונגרי הטוב בהיסטוריה (גטי אימג'ס)

למרות שרבים חשבו שהוא מעבר לשיאו, הוכיח החלוץ ההונגרי שכוחו עדיין ברגליו, כאשר כבש 157 שערים בכל המסגרות וסיים עם 187 הופעות במדים הלבנים. פושקאש זכה עם ריאל בשלוש אליפויות אירופה, כשהזכורה מכולן היא האליפות מ-1960, אז ניצחו הבלנקוס 3:7 את איינטרכט פרנקפורט ופושקאש כבש רביעייה. אחרי פרישתו ממשחק פעיל הפך למאמן לא פחות מצליח, כשהוביל את פנאתינייקוס היוונית לגמר אליפות אירופה ב-1971 (הפסד לאייאקס). הוא חזר להונגריה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, הפך לגיבור לאומי ונכנע רק למחלת האלצהיימר.

בובי פישר (9/3/1943 – 17/1/2008)

גאון השחמט ממוצא יהודי היה ידוע בשליטתו בעולם המלכים של שנות ה-50 וה-60, אבל גם בדעותיו הקיצוניות והאנטישמיות. פישר, שהיה אלוף ארה"ב לנוער בשחמט כבר בגיל 13, זכה בתואר "רב אומן" שנתיים מאוחר יותר, לאחר שזכה באליפות ארה"ב הפתוחה והבוגרת, והיה לשחקן השחמט הצעיר ביותר שזוכה בתואר הזה. הוא היה אלוף העולם בין 1975-1972, ועזר לארה"ב לנשל מכס המלכות את נבחרת ברית המועצות, ששלטה בענף עד בואו של פישר. זכור מכולם הקרב בינו לבין בוריס ספאסקי, שנערך בעיצומה של המלחמה הקרה בין המעצמות והסתיים בניצחונו של הראשון ובתואר אלוף העולם. לאחר הקרב פרש פישר משחמט מקצועני.

פישר. גאון שחמט עם דעות קיצוניות ומהלך חיים לא מובן (גטי אימג'ס)

עם זאת, פישר בעיקר זכור בקשיים שהיה מערים על מארגני תחרויות, ולא פעם ביטל תחרות באמתלה כזו או אחרת. הסאגה האחרונה בעניינו היתה ב-1992, כשפישר יצא למשחק ביוגוסלביה בזמן מלחמת אזרחים, ועבר בכך על הסנקציות של ארה"ב. הממשל האמריקני הוציא נגדו צו מעצר, אולם הוא נתפס רק ב-2004 ביפן, אחרי שהשמיע במהלך השנים אמירות אנטישמיות כלפי יהודים (היה מכחיש שואה ידוע) וביקר בחריפות את הממשל האמריקני (הביע תמיכה פומבית במבצעי פיגועי ה-11 בספטמבר). הוא קיבל אזרחות ממשלת איסלנד, ואף הלך לעולמו במדינה הקרה אחרי שסבל מאי ספיקת כליות.

רג'י ווייט (19/12/1961 - 26/12/04)

ווייט היה אחד משחקני ה-NFL המשפיעים ביותר בשנות ה-80 וה-90, ומותו בטרם עת בעקבות התקף לב שעבר בגיל 43 בלבד הכה את עולם הפוטבול בתדהמה. הוא התחיל את דרכו בליגת ה-NFL בפילדלפיה איגלס (1992-1985), המשיך בגרין ביי פאקרס (1998-1993) וזכה עמה בסופרבול ה-31 ב-1997. בתום אותה עונה נבחר ווייט לשחקן ההגנה של השנה, והודיע על פרישתו ממשחק פעיל. הפרישה החזיקה מעמד שנתיים, ובפתיחת המילניום הנוכחי הוא חתם לעונה אחת בקרוליינה פאנת'רס ופרש סופית לאחריה.

ווייט כונה "שר ההגנה" בזכות הלחימה הבלתי מתפשרת שלו על המגרש. הוא החזיק בשיא של 198.5 סאקס (הפלות) של קווטרבקים, שנשבר רק ב-2003 על ידי ברוס סמית (200 סאקס). עם זאת, דמותו מחוץ למגרש לוותה בלא מעט מחלוקות בעקבות דבריו בגנות הומוסקסואליות ומיעוטים נוספים בארה"ב. שנתיים לאחר מותו הוכנס ווייט להיכל התהילה של ה-NFL.

אלת'יאה גיבסון (25/8/1927 - 28/9/2003)

גיבסון הלכה לעולמה בגיל 76, לא לפני שנרשמה בדפי ההיסטוריה כטניסאית האפרו-אמריקנית הראשונה בסבב העולמי וכטניסאית השחורה הראשונה שזכתה בתואר גראנד סלאם. היא נולדה בדרום קרוליינה, ובילדותה שיחקה גולף, כדורסל וטניס שולחן, עד שהחליטה להתמקד בטניס מגרשים. תחילה, בעקבות צבע עורה, היא לא הורשתה להשתתף באליפות ארה"ב הפתוחה. מאמר נגד של כוכבת העבר אליס מארבל במגזין טניס שינה את התמונה, וגיבסון קיבלה אישור להתחרות בבמה המרכזית של אמריקה.

גיבסון והתואר בווימבלדון. עשתה היסטוריה (גטי אימג'ס)

לאחר שמחסום הצבע נשבר, יצאה גיבסון לשחק גם בתחרויות גדולות בעולם, וב-1956 הפכה לטניסאית השחורה הראשונה שזכתה בתואר גראנד סלאם, אחרי שזכתה ברולאן גארוס ביחידות ובזוגות. גיבסון לא עצרה כאן, וזכתה בהמשך גם באליפות אוסטרליה הפתוחה (1957), ווימבלדון (1957 ו-1958+זכיה בתואר הזוגות בשנים הללו) ואליפות ארה"ב הפתוחה (1957 ו-1958). גיבסון היתה מספר 1 בעולם בין השנים 1958-1957, ונבחרה אחרי זכייתה הראשונה בווימבלדון לאתלטית השנה של AP. נזקקנו ל-41 שנה עד שטניסאית שחורה נוספת זכתה באליפות ארה"ב הפתוחה, כאשר ב-1999 עשתה זאת סרינה וויליאמס, שנבחרה לא מזמן לאתלטית השנה של AP.

רד אאורבך (20/9/1917 - 28/10/2006)

מי שנחשב לגדולי מאמני הכדורסל ב-NBA הלך לעולמו בגיל 89 בעקבות התקף לב. המאמן האגדי של בוסטון סלטיק עמד על הקווים בבוסטון גארדן בין 1967-1950 וזכה עם הסלטיקס בשמונה אליפויות רצופות (ואחת נוספת), שיא שלא נשבר עד היום. הוא היה הראשון לבחור בדראפט שחקן אפרו-אמריקני, והיה גם הראשון לשבץ שחקן שחור בחמישייה. לאחר פרישתו מאימון, ב-1967, הוא מונה למנהל הכללי של הסלטיק ומי שהחליף אותו על הקווים היה חניכו במדים הירוקים, ביל ראסל, שהפך למאמן האפרו-אמריקני הראשון ב-NBA.

אאורבך. עדיין מחזיק בשיא של שמונה אליפויות רצופות (גטי אימג'ס)

אאורבך כיהן כמנהל הסלטיקס עד 1984, ובמהלך כהונתו נודע בבחירות הדראפט שלו, כאשר אחת מהן היתה כמובן זו של לארי בירד. על שמו של אאורבך, שכתב גם שבעה ספרים על כדורסל, מוענק כל שנה פרס "מאמן העונה" ב-NBA. אחד האנשים שקיבל את הפרס הזה היה מאמן הלוס אנג'לס לייקרס כיום, פיל ג'קסון, שגם שבר את שיא תשע האליפויות של אאורבך בעונה שעברה.

יעקב גרונדמן (20/7/1939 - 24/5/2003)

הוא אמנם נולד בפולין והסתתר במלחמת העולם השנייה בבור במשך שלוש שנים, אבל עבור אוהדי בני יהודה הוא היה ונשאר אחד מגדולי שחקניה. עבור הצעירים שבינינו, הוא היה אחד מצמד הש"ג - יחד עם יצחק שניאור - שהובילו את נבחרת ישראל עד שלב ההצלבה מול קולומביה בפלייאוף העלייה למונדיאל 1990 באיטליה.

כשחקן הוא זכה עם בני יהודה בגביע המדינה ב-1968, וכמאמן הוא זכה בגביע המדינה עם הפועל חיפה (1974), בדאבל הראשון של מכבי תל אביב (1977) ובדאבל נוסף עם מכבי נתניה (1980). ימים ספורים לפני מותו ממחלת הסרטן קיבל גרונדמן את "אות המופת" מפיפ"א. 

שניאור וגרונדמן. צמד הש"ג (צילום: עיתון קריבה)

יעקב חודורוב (16/6/1927 - 31/12/2006)

ביום האחרון של 2009 יחול יום השנה למותו של גדול שוערי ישראל. חודורוב לא היה רק שוער, הוא היה דמות ומופת לכל השחקנים. הילד שנולד עם נכות ברגליו בעט בכדור בעצת רופאיו, השתלב בקבוצות הנוער של מכבי והפועל ראשון לציון, עבר להפועל תל אביב וקטע את הקריירה כמעט בתחילתה, כשהצטרף להגנת היישוב העברי ב-1948 במלחמת השחרור. חודורוב לא הפסיק לשחק לאחר המלחמה, ונודע גם בזכות ההקרבה שלו למדים הלאומים. במשחק מול בריה"מ ברמת גן הוא שבר את האצבע, אבל המשיך לשחק, כמו גם במשחק מול נבחרת וויילס, אז שבר את אפו ונקע את כתפו.

כשחקן הוא זכה באליפות ובגביע עם הפועל תל אביב, ובאליפות עם הפועל רמת גן ב-1964, האליפות הראשונה של הקבוצה, שהושגה שנה אחרי שעזר לה לעלות ליגה. "לא העליתי את דעתי לתת את שירותיי לזרים. שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל הכסף", אמר חודורב אחרי ששאלו אותו מדוע דחה הצעות מארסנל, פנרבחצ'ה ודנדי יונייטד.

חודורוב. כדורגלן, חייל, אזרח וחתן פרס ישראל (צילום: תומריקו)

הכסף לא עניין את חודורוב, שבמקביל לכדורגל עבד גם כמסגר, בחברת מקורות וכמורה דרך. לאחר פרישתו ממשחק פעיל אימן את צפרירים חולון, אבל העדיף לחזור לעיסוקיו השונים ולא להישאר בכדורגל. ב-2006 קיבל חודורוב את פרס ישראל, אולם מפאת אירוע מוחי שעבר ימים ספורים קודם לפרס, נבצר ממנו להגיע לטקס. הוא נפטר בגיל 79 לאחר מחלה קשה ועל שמו קרוי מתחם האימונים של הפועל תל אביב.

נזכור גם אותם: תאונות, מחלות והתאבדויות

במהלך העשור האחרון הלכו כמה וכמה ספורטאים לעולם, חלק מסיבות טבעיות וחלק בגלל מחלות שונות ולקיחת חייהם: רלף קליין, המאמן האגדי של מכבי ת"א, שהוביל את הקבוצה לזכייתה הראשונה בגביע אירופה לאלופות, חתן פרס ישראל וגדול מאמני הכדורסל בארץ, שהלך לעולמו עקב מחלת הסרטן ב-7 באוגוסט 2008.

קליין. גדול מאמני הכדורסל בישראל (צילום: צפריר אביוב)

קווין מגי, שחקן מכבי תל אביב, סראגוסה ומכבי ראשון לציון, שנהרג בתאונת דרכים ב-23 באוקטובר 2003 והוא בן 44 במותו. נילי נאתכו, שחקנים אליצור רמלה ונבחרת ישראל בכדורסל, שנהרגה עם אחותה ובת דודתו בתאונת דרכים ב-5 בנובמבר 2004. דרט בויד, שחקנה האמריקני של אליצור אשקלון, שנהרג בתאונת דרכים בארץ ב-11 האפריל 2003. 

דיילי והדרים טים המקורית. מחלת הסרטן לקחה גם אותו (AP)

דייל ארנהרט, נהג המירוצים שנהרג ב-18 בפברואר 2001 במהלך מירוץ הדייטונה 500 בארה”ב. מקס שמלינג, המתאגרף הגרמני והאירופי הראשון שזכה בתואר העולמי במשקל כבד, שהלך לעולמו בגיל 99 ב-2 בפברואר 2005. צ'אק דיילי, מאמנה של הדטרויט פיסטונס והדרים טים המקורית, שהלך לעולמו עקב מחלת הסרטן ב-5 בספטמבר 2009. רוברט אנקה, שוערה של האנובר 96 מהבונדסליגה, שהתאבד עקב דיכאון מתמשך ב-10 בנובמבר 2009, וכריס הנרי, שחקן הפוטבול של סינסנטי באנגלס, שנהרג בתאונת דרכים ב-17 בדצמבר 2009.