שו"ת: מה עושים כשאחים לא מסתדרים?
"אמא, אבל הוא התחיל", "תמיד את לטובתו", "למה דווקא אני צריך ללכת לחדר?" אם המשפטים הללו מוכרים לכם, כנראה שתזדהו עם עשרות השאלות שהגיעו אלינו למערכת בנושא מריבות אחים. איך שומרים על הסדר בלי לפנות לעונשים לא מועילים? ציפי גלזר עם טור נוסף בסדרה
מריבות אחים הוא נושא רגיש בבתים רבים. כשזוג צעיר מתחתן יש לו פנטזיה על איך תראה המשפחה ובין היתר התמונה הדמיונית מכילה אחים אוהבים, שמכבדים אחד את השני, מדברים בנימוס זה אל זה, משחקים יפה ביחד וכך הלאה כיד הדמיון הטובה. בפועל, הפנטזיה מתרסקת והאחים האוהבים הופכים לשונאים הכי גדולים, הרעש וההמולה בלתי נסבלים וקללות ומכות עפות באוויר. זו כנראה הסיבה שכשדיברנו כאן בכתבות הקודמות על דרכים להצבת גבולות ללא שימוש בעונשים, פרסים והטפות מוסר - הרבה מהשאלות נסובו סביב יחסי אחים. לכן, החלטנו להקדיש טור בסדרה להתמודדות הקשה הזו.
הכתבות הקודמות בסדרה:
- כתבה ראשונה: למה עונשים, פרסים והטפות מוסר זה רע?
- כתבה שנייה: הכי חשוב: חוקים וגבולות
- כתבה שלישית: מה עושים במקום להעניש? תוצאה טבעית והגיונית
- כתבה רביעית: שאלות ותשובות
- כתבה חמישית: שאלות ותשובות בנושא לימודים
האם אפשר לגמרי בלי מריבות אחים? האם מריבות אחים זה באמת דבר כל כך שלילי שצריך לשאוף למגר אותו? התשובה שלי: גם למריבות אחים יש פן חיובי ויתרונות רבים. חשבו על כל מה שהילדים לומדים דרך המריבות: יחסים בין בני אדם, משא ומתן, פתרונות יצירתיים לסכסוכים, שוחד, איומים, כוח, השפעה ופשרה. חשבו על איך המריבות בעצם מכינות את הילדים לחיים האמיתיים בחוץ. הרי שם לא הכל דבש. לפעמים צריך להילחם על זכויות ועל רצונות בדיוק כמו על הצעצוע שזה עתה נלקח. לכן, כמו בתוצאות טבעיות, עלינו ההורים לזוז הצידה ולאפשר למידה.
אני כבר צופה את אותן תגובות נזעמות באשר לסיכונים הבטיחותיים. לכן, אני כבר אומרת - רק במקרה של סכנה ממשית יש להתערב, סכנה ממשית אמיתית.
חשבתם פעם למה בעצם אחים רבים? ישנן כמה סיבות. האחת, אל תשכחו שלילדים יש המון אנרגיה וחלק ממנה מתועל למריבות, והסיבה העיקרית היא שהילדים רבים כדי להפעיל את ההורים. קחו לדוגמא אירוע בו שני אחים רבים. הבן הצעיר פונה להורה כדי שיתערב לטובתו ויעניש את הבכור על המכות שקיבל ממנו. אנחנו כהורים חוטאים בזה שיש לנו ציפיות מהבכורים להיות אחראים על מה שקורה. האם אנחנו מסוגלים באמת לדעת מה באמת קרה שם? אולי בכלל הצעיר התגרה בבכור בכוונה? כשאנחנו מתערבים, הילד הצעיר לומד שכשיש בעיה כדאי לו לפנות לסמכות כלשהי במקום לנסות להסתדר לבד. והרי אמרנו שאנחנו מעוניינים לגדל ילדים עצמאיים.
ואם אנחנו מתערבים, תמיד יהיה צד אחד שירגיש מקופח. לכן, ההמלצה היא כן להתערב במקום בו אנו מרגישים שנשקפת סכנה או כשאנחנו באמת לא מסוגלים לסבול יותר את המצב. במקרה כזה, עלינו להתערב מבלי לנקוט עמדה כלפי ילד זה או אחר. אפשר להפריד בין הילדים ולשלוח אותם למקום אחר בבית בו לא יפריעו לנו או לשלוח כל אחד לפינה אחרת בבית. בכל מקרה, אסור בשום אופן לנקוט עמדה כלשהי כי לעולם לא נוכל לדעת מה באמת קרה שם.
שאלה: מה עושים כשהם הולכים מכות?
"יש לי שני ילדים: בת 3.5 ובן 1.5 והם רבים ומציקים זה לזה. אני משתדלת לא להתערב, אבל לרוב אין ברירה. הם מכים אחד את השני ובעיקר עבור הקטן זה הופך מסוכן. איך מוציאים את התגובות האלימות מהלכסיקון? איזו חלופה לעונש יש לילד המכה?"
תשובה:
כאשר אחים רבים, ברוב הפעמים המריבות הן כדי להפעיל את ההורים. אנחנו לעולם לא יכולים לדעת מי באמת התחיל ומה באמת קרה שם. לכן, כשאנחנו מתערבים, אנחנו באופן אוטומטי יוצרים לנו מתנגד כי תמיד אנחנו בעד אחד הילדים והשני מרגיש מקופח. לעולם לא נוכל לעשות משפט צדק. מכיוון שכך, כדאי מראש לוותר על כס המשפט ולאפשר לילדים להתמודד לבד.
כדי לעשות את זה נכון, חשוב קודם כל ליידע את הילדים שזה מה שעומד לקרות ולהגיד להם שמהיום והלאה אנחנו סומכים עליהם שידעו להסתדר. את זה אפשר לעשות רק כאשר מוכנים באמת ובתמים לא להתערב, כי אם מתערבים אחרי שמודיעים על השינוי ואי ההתערבות, קלקלנו את כל התהליך. הילדים מבינים שבדציבל מסוים אמא מופעלת וכך כל התהליך מסלים. אם קשה לכם להיות במעמד המריבה לכו למקום בו לא תוכלו לשמוע. סביר להניח שבפעמים הראשונות הילדים יבדקו אם אתם באמת עומדים בדיבורכם ולא מתערבים. החכמה בתהליך הזה היא העקביות וזה סוד ההצלחה.
שאלה: מה עושים כשבן השנתיים רוצה לשלוט?
"ילד בן שנתיים, עד לאחרונה חביב, ממושמע ומשתף פעולה, מפגין רצון עז להחליט על הכל בעצמו ולשלוט בסביבה הקרובה. ברגע שמשהו לא נראה לו, למשל אחותו בת השבע נוגעת בצעצוע שלו או אמו מגישה לו אוכל והוא רוצה לקחת לבד וכו', הילד צורח, מרביץ או זורק את עצמו על הרצפה בשילוב בכי וזעם. כעונש הוא נשלח לפינה וזה קורה הרבה פעמים ביום וכנראה ללא השפעה. מה יכולה להיות בגילו ועל פי רמת הבנתו תוצאה טבעית של מעשיו, שילמד ממנה ללא ענישה? ובקיצור - מה עושים?"
תשובה:
צריך להבין שגיל זה הוא גיל ההתבגרות המוקדמת, המקביל לגיל ההתבגרות שאנו מכירים. הוא בודק גבולות, את יכולותיו, את כוחו. הוא מבין שהוא ישות נפרדת עם רצונות משלו והוא מנסה לממש את זה. הכל מובן ולגיטימי עם גבולות כמובן. ואת הגבולות מציבים ההורים. הוא צריך ללמוד מה מותר ומה אסור בבית. כדאי לאפשר לו להתנסות בעצמאות בדרכים חיוביות: לאכול לבד, להחליט במה משחקים, לאן כדאי ללכת (גינה ציבורית, חברים) וכל מה שמתאים לגילו. להשתדל להמעיט באיסורים וליצור סביבה מאפשרת.
שאלה: מה עושים כשבני דודים לא מסתדרים?
"שלום, יש לי ילד בן 3 ואחיינית בת 3.5. כשהם נפגשים, הם מעבירים אותנו טרור. הם הופכים את המפגשים לבלתי נסבלים - כל הזמן רבים, צועקים ומרביצים אחד לשני ואני ואחותי לא מצליחים להתמודד עם העניין. אשמח לעצה".
תשובה:
השתמשו בתוצאה הגיונית. תגידו שלא נעים כש... ותארו את ההתנהגות הלא רצויה. יש ליידע את הילדים מה אנחנו רוצים שיהיה ולהודיע שברגע שההתנהגות הלא רצויה תבוא לידי ביטוי, הפגישה תסתיים. כשזה קורה, צריך לקום וללכת. בלי נאומים והטפות מוסר. אפשר כן להביע אמפטיה.
שאלה: איך "מענישים" ילדה שטעתה?
"בתי בת ה-9, בד"כ ילדה טובה, ציירה על חוברת התווים של בני. כששאלתי למה, ענתה לי שהיא יודעת שאסור, אבל היה לה משעמם. מה יהיה עונש מתאים?"
תשובה:
נראה לי שהכי טוב לשוחח עם הילדה ולשאול אותה כיצד לדעתה היא יכולה לפצות את אחיה על כך. בצורה כזו, זה לא ייתפס כעונש. היא הרי מבינה ויודעת שזה אסור. יחד עם זאת, כדאי שתשלם על המעשה בצורה כלשהי. את זה כדאי שהיא תציע.
שאלה: איך מפרידים כוחות?
"יש לי בת בת 4 ותאומים בני 3 (הפרש של 10 חודשים). אני בת 40 (כבר לא ילדה). קשה מאוד להפריד ביניהם ושיטת החינוך שלי כנראה לא עובדת. אני לא מענישה, אלא בד''כ מסבירה בסבלנות, עד שאני פשוט מתפוצצת. התחושה שלי במצבים כאלה היא איבוד שליטה, מאחר והסברים הגיוניים לא עוזרים, גם אחרי עשרות פעמים. מאוד קשה לי ההתמודדות, מאחר והם מאוד צעירים וצפופים בגיל. לכל אחד מהם יש טמפרמנט ועקשנות שאני די שמחה עליה מאחר והסיטואציה בבית קשה ובחוץ קשה יותר. הצילו... תודה".
תשובה:
אכן חיים קשים... שלושה ילדים עם הפרשים כל כך קטנים, שזה כמעט כמו שלישייה. אין ספק שאת עייפה וגם הסברים מילוליים רבים אינם יעילים ובעיקר מתישים. אני מציעה לך לקבל הדרכה אישית כדי שירווח לך.
שאלה: מציק לו מהרגע שנולד
"שמי שרית ואני אמא לשלושה בנים בני 8, 4 ושנה וחמישה חודשים. הבן בן ה-4 מציק מאוד לתינוק מהרגע שנולד. אני יודעת שיש קינאה בין אחים, אבל הוא פשוט לא עוזב אותו לרגע מהרגע שהוא מתעורר עד שהוא הולך לישון. אני פשוט על סף ייאוש. מה ניתן לעשות?"
תשובה:
עושה רושם שהבן האמצעי מבקש תשומת לב. חבל רק שהוא עושה זאת דרך התנהגות לא רצויה. מה שכדאי לעשות בשלב ראשון הוא לאפשר לו להיות שותף בכל מה שניתן בטיפול בילד הקטן. אם זה לשחק שלושתכם ביחד או לעזור להחליף חיתול (בהעסקה שלו למשל, תוך כדי ההחלפה) או אפילו בהאכלה.
כמובן שבכל פעולה חיובית שהוא עושה יש לפרגן לעשייה שלו (שימי לב, לא לפרגן לילד עצמו במשפטים כמו: "אתה נהדר" וכד', אלא משפטים כמו: "כמה טוב לי שאתה עוזר לי, כי" וכד'). בנוסף, כדאי לתת לו תשומת לב במקומות בהם הוא לא מצפה להם וכך אני מקווה שלאט לאט ישנה את התנהגותו כי יבוא על סיפוקו בדרכים חיוביות.
לפנייה לכתב/ת 
