כנס הרצליה על מאזן החוסן והביטחון הלאומי עוסק בדרך כלל בנושאי ביטחון, אסטרטגיה, כלכלה וחברה. השנה הוא מקדיש כמה מושבים לסוגיות סביבה, ובעיקר לסוגיית שינוי האקלים.
העיסוק בסביבה בכנס הרצליה מצטרף לסימנים אחרים שלפיהם, אולי, אנו עומדים בפני שינוי משמעותי שבו היחס לנושא נתפס כחלק חשוב בתפיסת החוסן הלאומי שלנו. זהו אינו עוד רק תחביב של אוהבי ידיעת הארץ, וגם לא תחום המוכר רק למדענים ולמתקני עולם יפי נפש. משבר האקלים הבליט עד כמה שאלות הסביבה, ובראשן ניהול האטמוספירה, הן קריטיות לחוסן של המשק והפוליטיקה, היציבות החברתית וגם ההישרדות הפיזית של חברות שלמות - כולל מדינת ישראל.
אני נחשפתי לכך לראשונה באביב 2007. ארגון הגג "חיים וסביבה" שבראשו עמדתי הוזמן בידי גופים וארגונים שונים לארגן ימי עיון עם מומחים בנושא משבר האקלים. אחד האירועים הללו היה במצודת זאב, ונכחו בו עשרה מתוך 12 חברי הכנסת של הליכוד שכיהנו בכנסת ה-17 באופוזיציה. הוזמנתי לשאת את הרצאת הפתיחה – כחצי שעה על "מבוא לשינוי אקלים". לקראת תחילת האירוע שמחתי לראות את יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו, מגיע לאולם, ואפילו בזמן.
שיערתי שהוא מתכוון לפתוח את היום בברכה טקסית כלשהי, להרצות קצת על משנתו האקלימית ואז ללכת לדרכו. אך להפתעתי הוא אמר רק משפטים ספורים ואחר כך תפס את מקומו בשורה הראשונה ונתן דוגמא אישית: במהלך ההרצאה התלמיד נתניהו היה הקשוב והמתעניין ביותר. שלוש או ארבע פעמים במהלך דברי הוא ביקש ממני לעצור ולבאר תהליך, להוסיף נתון, להסביר עוד משהו על גרף או על טבלה שהוקרנה. אחר כך הייתי צריך לחזור לאוניברסיטה, אך חברי שהמשיכו בהעברת יום העיון, סיפרו לי בערב שהיו"ר נשאר בהקשבה כמעט לכל ארכו של האירוע - קרוב לארבע שעות.
המאמרים המלאים: שינוי האקלים והחוסן הלאומי של ישראל
נתניהו לא הפך באותו יום לאל גור הישראלי. טרם שמעתי אותו מצטט מדו"ח סטרן, והוא לא נוהג להעלות דוגמאות מדו"ח העבודה הרביעי של ה-IPCC. הנושא הסביבתי גם נעדר כמעט לחלוטין ממצע הבחירות של הליכוד בתחילת 2009. אבל מה שכן ניתן לומר הוא שכבר ב-2007 היו סימנים שנתניהו, כמו שמעון פרס, עמי איילון, אופיר פינס ואחרים (לרבות עכשיו מארגני כנס הרצליה) מבחינים שאנו מתקרבים במהירות למה שאני מכנה מצב אקלימי פוסט נורמלי (מאפ"ן). וזה כשלעצמו חשוב.
ישראל הקטנה אולי לא תשפיע במאבק על עתיד האטמוספירה - זה יוכרע בוושינגטון, מוסקבה, בייג'ינג, דלהי, ברלין ולונדון. אבל מימדיה הקטנים הופכים את הצעדים שבהן תנקוט לצמצום משבר האקלים למכריעים לכלכלתה ולחוסנה הלאומי.
בדרך אלינו? פליטים מחבל דרפור בסודן (צילום: AFP)
בהקשר הזה משחקים תפקיד חמישה מאפיינים: מיקומה הגיאו-אקלימי במזרח התיכון, מצבה הגיאו-אסטרטגי באזור, התלות העמוקה שלה בסחר בינלאומי, הפוטנציאל הטכנולוגי שלה והניסיון שלה בהתמודדות עם מצבי חירום לאומיים.
עוד על ישראל ושינוי האקלים:
מבחינה גיאו-אקלימית ישראל ממוקמת על קו התפר בין האזור הים תיכוני, המתאפיין באקלים סובטרופי לח, לבין רצועת המדבריות העולמית. רצועות האקלים של ישראל צרות מאוד - לעיתים עשרות קילומטרים בלבד. זה אומר שבמערכת הטבעית שלה אין איזורי חיץ רחבי ידיים, ושינויי אקלים עלולים להתפתח ולהשפיע על שטחים נרחבים במהירות.
אתגר נוסף הוא מיקומה הגיאו-איסטרטגי של ישראל, בשכנות למדינות מדבריות, עניות ופגיעות במיוחד לשינוי אקלים. מדובר במדינות הנמצאות עמוק ברצועת המדבריות העולמית, וכבר מותחות את יכולת המערכות הטבעיות שלהן לפרנס את אוכלוסיותיהן הגדלות במהירות. כולן, להוציא את סעודיה ואמירויות הנפט, הן מדינות עניות עם תשתיות אזרחיות מוגבלות ויכולות תקציביות, ממשליות ומנהליות מצומצמות. שינויי אקלים ופגיעה במחזורי המים שלהן, המדולדלים בלאו הכי, ואז גם בחקלאות ובכלכלה.
ברובן גם יש מיעוטים אתניים המסוכסכים עם השלטון המרכזי. משבר אקלים עלול לערער את האיזון השברירי הזה ולהעמיק מתחים, שעלולים לזלוג מעבר לגבולות מדיניים. משבר סביבתי אקוטי עלול להפוך מיליוני מצרים, סודנים, ירדנים, תימנים, לובים או עיראקים לפליטי אקלים, והמחסור במים ומזון עלול להכניס את האזור כולו לטלטלות פוליטיות עמוקות ואלימות.
איך תתמודד ישראל עם מצב שכזה? כמו שלמדה להתמודד עם שנים של מלחמות קיומיות ומתקפות טילים - בעזרת ארגון מחדש של מערכי החירום, בנייתם לסוג אחר של משברים - "איזרוחם" בקיצור. ההתמודדות תכלול טיפול בתשתיות פגועות, שמירה על מרקם החיים, התמודדות עם מחלות נגיפיות ומגפות, הנחיות ומידע לציבור, תמיכה בהמשכיות ורציפות של מתן שירותים אזרחיים, וחיזוק החוסן הקהילתי.
נדע להתמודד? תרגיל של פיקוד העורף (צילום: צפריר אביוב)
הבעיה היא ששינוי אקלים אינו דומה למתקפת טילים או מלחמה; הוא נפרש על פני תקופה ארוכה ו"שגרת החירום" בה מורגלת ישראל אולי לא תהיה יעילה מספיק. כדאי לישראל, כמו למדינות אחרות, לשדרג את תפיסת הסיכונים הכרוכים במשבר האקלים ולהגדירם כאיומים אמיתיים על חוסנה הלאומי. איומים אלה מורכבים אף יותר מהתרחישים שמערכות הביטחון, הבריאות והמשק מביאות בחשבון כשהן מתכוננות למלחמות ואירועים בטחוניים אחרים.
- הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס - האדם השורף, הוא הבלוג של פרופ' דני רבינוביץ המוקדש להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים >>> לחצו כאן
