רוצים שהילד ישתף אתכם? שתפו אותו

תחושת השייכות - ההרגשה שאני חלק מקבוצה, מועיל, תורם ואהוב - חיונית עבורנו כמו אוויר לנשימה. כל פעולותינו נעשות במטרה להשתלב בקבוצה החברתית ולהרגיש בה במיטבנו. הפעם נציג שלוש דרכי תקשורת, שעשויות להעצים את תחושת השייכות של הילד: שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה. הדרכים האלו מהוות תשתית לתקשורת נעימה ומכבדת ומעבירות לילד את המסר: אתה חשוב לי, אני מעריך ואוהב אותך, לוקח בחשבון את דעתך ורוצה להיעזר בך.

שיתוף: "אני רוצה לספר לך"

מכירים את חוויית השיחה בתום יום הלימודים בגן‭" ?‬איך היה‭"?‬ שואל ההורה המתעניין. "כיף‭,"‬ עונה הילד. "מה אכלתם‭"?‬ מברר ההורה. "כיף‭,"‬ עונה הילד. ההורה שואל שאלות קבועות, הילד משיב תשובות אוטומטיות.

כדי ליהנות מתקשורת אמיתית עם הילד, צריכים ההורים לבנות את התשתית המתאימה - קשר המבוסס על שיתוף ולא על תחקיר ‭")‬מה עשית? עם מי שיחקת‭.("?‬ שיתוף הוא האקט הבסיסי ביותר ליצירת ערוצי תקשורת מעצימים ולשימורם. ההורה שמשתף את ילדו, מספר ומתאר חוויות מעולמו, מאפשר לילד להרגיש: אני משמעותי עבור ההורה שלי. שיתוף מתחיל בהזמנה של ההורה את הילד לשיחה בגובה העיניים - כאדם לאדם.

ההורה משתף את הילד בחוויות שלו, בהתאם לגילו וליכולותיו של הילד, וכמובן כאשר הילד מעוניין להקשיב. במשפטי השיתוף מספר ההורה על עצמו: "היום נסעתי לעבודה ושמעתי ברדיו שפתחו את אתר החרמון. חשבתי: כמה נעים יהיה לבלות שוב בשלג‭,"‬ "אכלתי היום בארוחת הצהריים שניצל טעים. חשבתי מה אתה אוכל עכשיו, אולי גם בגן שלך אוכלים היום שניצלים‭."‬ באמצעות השיתוף מעביר ההורה לילד את המסר: אתה חשוב לי, אני חושב עליך גם בשעות שבהן אני בעבודה ואתה בגן.

שיתוף כדרך חיים יוצר ערוצי תקשורת פתוחים בין הורים וילדיהם. ההורים מספרים, משתפים, מתארים חוויות, מחשבות ורגשות, ואפשר להניח שהילדים יצטרפו ויעשירו את השיח בחוויות שלהם. במה משתפים? מחשבות שחשבתי, חוויות שחוויתי, מה הרגשתי, מה עשיתי.

כדי להציג בפני הילדים את החיים האמיתיים, חשוב לשתף אותם בחוויות נעימות וגם בחוויות פחות נעימות - לאפשר לילדים שלנו להכיר אותנו כבני אדם לא מושלמים ולאפשר גם להם להיות בני אדם, שחווים רגעי אושר ושמחה וגם רגעים עצובים ומתסכלים ויכולים לשתף את הקרובים להם בשניהם.

ארוחת הערב המשפחתית היא הזדמנות טובה ל'שעה טובה של שיתוף‭.'‬ כל אחד מבני הבית משתף בשתי חוויות: משהו נעים ומשהו פחות נעים שקרה לי היום. ההורים מזמינים לשתף, כאשר הם עצמם מהווים דגם לחיקוי בכך שהם משתפים את המשפחה. לא מכריחים לשתף! כל אחד ישתף אם וכאשר יבחר להצטרף. השיתוף מאפשר להעמיק את ההיכרות בין בני המשפחה. הוא יוצר חוויה של "יחד‭,"‬ כאשר כל אחד מבני המשפחה הוא שותף בחייהם של האחרים.

מומלץ מאוד לא להסתפק בשיתוף מילולי אלא גם לאמן את הילדים בשיתוף פעולה: לעשות דברים יחד - להכין כדורי שוקולד, ללכת לקניות כאשר הילד מצויד ברשימה (כתובה או מצוירת) והוא מכניס מצרכים לעגלה ומסמן בדף את הפריטים שכבר מצאנו, לצפות יחד בסרט ולשוחח עליו, תוך התעניינות כנה בעמדותיו של הילד.

מה עושים כאשר ישנם חילוקי דעות בין ההורים? לא משתפים ילדים בקונפליקטים בין הוריהם. לא מצפים מילד לנקוט עמדה בעד הורה אחד (ונגד הורה שני‭,(‬ לא מנצלים את השיתוף ליצירת "קואליציה" בין הורה וילד נגד הורה או ילד אחרים במשפחה. עומדים להתגרש? משתפים את הילדים בהחלטה, מקפידים מאוד לשמור על כבוד הדדי - גם אחרי הגירושים אמא נשארת אמא, אבא נשאר אבא, וכדאי שהילד יהיה בעל עמדה חיובית כלפי הוריו (אם הורה אחד אומר על הורה שני שהוא שקרן או רשע, מה אמור להסיק מכך הילד לגבי עצמו‭.(?‬

התייעצות: "אז מה דעתך‭"?‬

מה אתם מרגישים כאשר אדם שאתם מעריכים אותו מתייעץ איתכם? יש להניח שהילדים שלנו חשים שמחה, גאווה והרגשה שהם חשובים ומשמעותיים, כאשר אנחנו, הוריהם הגדולים ובעלי הניסיון, בוחרים בהם כמישהו שיכול לייעץ לנו.

הכוונה היא להיוועץ בילדים לגבי נושאים שבהם אנחנו מתלבטים או רוצים להביא בחשבון את דעתם (למשל, "מה כדאי לאפות היום - עוגת גבינה או עוגת גזר‭"?‬ או "מה דעתך, כדאי לי לנעול היום את הנעליים או את המגפיים‭.("?‬ ילדים שמחים לייעץ להוריהם. כאשר התייעצות היא חלק משגרת החיים בביתנו, טובים הסיכויים שהילדים שלנו יבחרו להיוועץ בנו.

ילדים צעירים אינם יודעים להפריד בין "אני" לבין "העצה שלי‭."‬ כאשר אנחנו לא מקבלים את עצתו של ילד צעיר, הוא עלול לחשוב שאנו איננו מקבלים אותו. לכן, כאשר אנחנו מתייעצים עם ילדים צעירים, נבחר להתייעץ עימם בנושאים שבהם נוכל לקבל את עמדתם. עם ילדים בוגרים יותר - לעיתים נקבל את העצה ולעיתים לא. המסר שיעבור לילד: אנחנו מתייעצים, משהים את קבלת ההחלטה, ובסוף - האדם שמעלה את הדילמה הוא גם זה שמקבל החלטה.

הורה המבקש את עצתו של הילד תורם להעצמת תחושת השייכות של ילדו. דרך נוספת, שחשובה לביסוסה של תחושת השייכות, היא להיוועץ בילדים לגבי נושאים הקשורים בהתנהלות שלהם ולאפשר להם בחירה ‭")‬מה אתה מעדיף - כריך עם גבינה לבנה או עם חומוס‭""?‬אתה מעדיף קודם להתקלח או קודם לאכול ארוחת ערב‭"?‬ "מה תרצה ללבוש מחר לגן, את החולצה הכחולה או האפורה‭.("?‬ המסר הוא שבתוך מסגרת מוגדרת ומוגנת של חוקים וגבולות, שבה ההורה הוא המנהיג שיודע מהן המשימות - הילד מחליט ובוחר איך לבצע אותן.

בקשת עזרה: "יכול לעזור לי‭"?‬

ממי אנחנו מבקשים עזרה? אנו פונים בבקשת עזרה לאדם קרוב לנו, אדם שאנו סומכים עליו, שנוח לנו לפנות אליו בבקשת עזרה, ושאנחנו גם מאמינים שהוא אכן יכול לסייע לנו. אם נהיה קשובים לאיתותים של ילדינו, נזהה שפע של הזדמנויות שבהן הם יכולים לעזור לנו: למלא אוכל בקערה של החתול, לזכור למסור הודעות, לשטוף את המכונית, לערוך את השולחן, לכתוב ברכה לאירוע משפחתי ועוד. כדאי בהחלט לאפשר לכל ילד לעזור בתחומים המועדפים עליו. זכרו להודות על העזרה שקיבלתם.

בקשת עזרה אמיתית היא כזו שיכולה להיענות בחיוב או בשלילה. אם אנחנו "מבקשים" עזרה ומתכוונים שבקשתנו תתבצע - זוהי דרישה ולא בקשה. ביחסים טובים אנשים רוצים לעזור זה לזה. ביחסים טובים אנשים גם מרגישים נוח להגיד: "מצטער, היום אני לא יכול‭."‬ לעיתים אנו פנויים להושיט עזרה ולעיתים לא.

כדאי לבדוק עם עצמנו: האם אני מעדיף לשמוע את האמת - "לא יכול לעזור הפעם" או "היום לא מתאים לי" - או שמא אני מעדיף לשמוע "כן‭,"‬ גם כאשר האדם שפניתי אליו בעצם לא רוצה או לא יכול לסייע? אילו יחסים אני רוצה לכונן עם ילדיי - אמיתיים וכנים או כאלה שנראים טוב אך לא מאפשרים להתבטא בחופשיות?

ילדים שתחושת השייכות שלהם מבוססת, כי הם מרגישים משמעותיים, אהובים, תורמים ומועילים, שמחים בדרך כלל לשתף פעולה. לעומתם, ילדים שחשים כי הדרך להרגיש חלק מהמשפחה באמצעות תרומה חסומה בפניהם ‭")‬כשתהיה גדול תוכל‭,"‬ "אני קובע מה תלבש‭,"‬ "תעשה כי אמרתי לך‭,("‬ מוצאים דרכים יצירתיות כדי לחוש משמעותיים במשפחה. אנחנו נכנה את הדרכים האלו 'התנהגויות מפריעות‭:'‬ הם מציקים, מנדנדים, אוכלים מעט מדי, אוכלים הרבה מדי, מתחצפים, מתביישים ועוד.

נרחיב בנושא של התנהגויות מפריעות של ילדים, שהן דרכים מוטעות שהילדים אימצו בדרך להשגת תחושת השייכות, באחת הכתבות הקרובות. בינתיים, אתם מוזמנים להתאמן בשיתוף, בהתייעצות ובבקשת עזרה. שאלות, תובנות ושיתופים יתקבלו בשמחה בפורום מכון אדלר. 

• הכותבת היא ‭M.S‬ בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר.