שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ארוך ופרוותי: איך מגדלים חמוס? מדריך
    חולמים להכניס לחייכם חמוס פרוותי ושובב? איך בוחרים חמוס בריא ומדוע חשוב להעניק לו תזונה עשירה בחלבונים והאם אפשר לחיות בשלום עם ריח הגוף המיוחד שלו? ד"ר עמיר מאורר ו-ynet מדריכים אתכם צעד צעד בדרך לזוגיות חמוסית מאושרת

    יש להם ריח מיוחד במינו, גוף מאורך ושעיר עם רגליים קצרות, הם אנרגטיים, סקרנים ובאופן כללי, חמודים למראה וקשה להישאר אליהם אדישים. אם כלב או חתול נראים לכם משעממים מדי לגידול במשפחה, אולי תחליטו לערוך היכרות ארוכת טווח עם החמוסים?

     

    רגע לפני שתפתחו את הדלת לחיה הקטנה, כדי שלא תעליבו את היונק השעיר, מומלץ לדעת ששמו בישראל הוא חמוֹס ולא חמוּס. המהדרין אף יקראו לו בשם המאושר על ידי האקדמיה העברית - חמוס מבאיש.

     

    הטורף הקטן ידוע ברבים בעיקר עקב ריח גופו החריף, אך למרות זאת, אנשים לא נרתעים להכניסו אליהם הביתה. "למה אנשים בכלל מגדלים חמוסים בבית? כי מדובר בבעלי חיים פרוותיים, שובבים, מלאי חיים ואנרגיה, שמעניקים אהבה בחזרה בדיוק כמו כלב או חתול", אומר ד"ר עמיר מאורר, מ"המרכז הווטרינרי לחיות בית וחיות אקזוטיות" בחולון ומנהל פורומי תוכים וחיות אקזוטיות ב-ynet. "הם נחשבים לחיות המחמד הפופולריות ביותר אחרי כלב וחתול בארה"ב".

     

    אצל החמוסים הכל קטן, מלבד יצר הסקרנות הנועז. הזכרים מגיעים למשקל של כקילוגרם וחצי בממוצע, הנקבות קטנות יותר ומסתפקות ב-700 גרם עד קילוגרם. מבחינת תוחלת חיים, כדאי שתכינו את עצמם לקשר רומנטי ארוך ומחייב, אך לא בקנה מידה של כלב או חתול. תוחלת החיים של החמוס במידה והוא מטופל ומקבל מזון בריא, עומדת על כחמש עד שמונה שנים בממוצע.  

     

    כתב: ארז ארליכמן, צילום: יהונתן צור ורועי תורג'מן, עריכה: דפנה קינן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מה כדאי לבדוק לפני אימוץ או רכישת חמוס?

    "החמוס הוא חיה מבויתת ששימשה בעבר לציד מזיקים, כדוגמת חולדות ועכברים, לציד ארנבונים בשביל שימוש בפרוותם ובבשרם" מסביר מאורר ומציין כי בטבע אין חמוסים, מלבד חמוס שחור-הרגל, טורף קטן שכמעט ונכחד מצפון אמריקה בעקבות מחלות שונות ופגיעה בבתי הגידול הטבעיים. "עם זאת, ישנם מספר מופעים של חמוסים הזוכים לשמות שונים: סייבל ואלבינו - והם גם הנחשבים לנפוצים ביותר בישראל.

     

    האם חמוס מתאים לכל בית? מאורר סבור כי מאחר שהחמוסים דורשים תשומת לב רבה, הם אינם מתאימים לתינוקות או למשפחה בה יש ילדים צעירים. "החמוסים לא מחבבים מגע חזק, שמאפיין ילדים צעירים ועלולים לנשוך נשיכת אזהרה קטנה בתגובה", הוא מזהיר.

     

    קונים את החמוס בחנות לחיות? כדאי לשים לב למספר דברים חשובים: ודאו כי מדובר בחנות נקיה ומסודרת. שהכלוב בו נמצא החמוס נקי ואינו מכיל שאריות שתן או צואה וכי יש לו מזון ומים זמינים בכלים נקיים.

     

    בעת הסיור בחנות, נסו לברר עם המוכר לגבי ההיסטוריה של החמוס, החל מגילו ועד למצב הבריאותי. "החמוס צריך להיות לא שמן או רזה מדי, בקשו מהמוכר להרגיש את חוליות הגב והצלעות, הביטו באוזניו של החמוס כדי לראות שאין בהן הפרשות", הוא מסביר. "גם העיניים צריכות להיות נקיות ומבריקות, הנחיריים נקיים והחמוס פעלתני ואינו רדום".

     


    לא להשאיר חמוס עם כלב ללא השגחה (צילום: רועי תורג'מן)

     

    היגור חמוס עם חתול ואיך לאבטח את הבית?

    אם אתם מגדלים כבר חיית מחמד בבית, תשמחו לדעת שהחמוסים הם מאוד גמישים כלפי חיות אחרות ויהיו מסוגלים לחלוק איתן את אזור המחייה, במיוחד עם חמוסים נוספים. לא מומלץ להשאיר חמוס עם תוכי או מכרסמים שונים, כי הם עלולים להיטרף על ידו.

     

    מה בנוגע לכלבים? לדברי מאורר, אם יש לכם כלבים תוקפניים או מגזעים של כלבי ציד (פוינטרים, אמסטפים וכדומה), כדאי לשקול את השידוך בזהירות. מרבית הכלבים העדינים דווקא ישמחו לשחק עם החמוסים, אך תמיד תחת השגחה. לעומתם, הנמרים הקטנים יגיבו אחרת.

     

    "בקרב החתולים, בדרך כלל בימים הראשונים לא נרשמת התלהבות מרובה. הם יחששו מהיצור החדש והלא מוכר, יימהרו לטפס על ארון גבוה, כדי לתצפת על החמוס הפולש", מפרט מאורר. "חתולים רבים ישחקו בסופו של דבר עם החמוס, אבל כל מפגש עם בעל חיים צריך להתבצע תחת עיניהן הפקוחות של הבעלים".

     

    הגעתם עם החמוס החדש הביתה? כעת הגיע הרגע לאבטח אותו מפני הדייר החדש. אומרים שהסקרנות הרגה את החתול, אך גם החמוס מסוגל לגרום לעצמו נזק מרוב סקרנות תזזיתית. "הם עלולים לסבול מתאונות שונות ומשונות בבית, כך שהדרך הטובה ביותר היא להתחזות לחמוס, לשכב על הרצפה ולנסות לבדוק להיכן החמוס עלול להיכנס ובמה הוא עלול להסתבך", מפרט מאורר.

     

    רשימת המקומות המועדים לפורענות: חוטי חשמל אותם הוא עשוי לכרסם ולנשוך, להפיל ריהוט (קטן) על עצמם, מכונות כביסה, מייבשים ומקררים מהווים מחבוא זמין אך קטלני, כדאי לרשת את החלונות בבית כדי למנוע בריחה או נפילה, להשגיח על דלת הכניסה שלא תישאר פתוחה כי החמוס יכול להחליט שהוא יוצא לטיול ללא ידיעתכם. החמוסים חובבי חפירות, במיוחד בתוך ספה או מיטה, כך שכדאי להתכונן גם לפגיעה אפשרית ברכוש ולוודא לפני שאתם יושבים על הספה, שאין חמוס מתחת או ליד הכרית.  

     

    זכר או נקבה? מתי לסרס ולעקר את החמוסים?

    האם אתם מעוניינים בזכר או בנקבה וכיצד ניתן להבדיל ביניהם? לזכר יש איבר מין במרכז הבטן ולנקבה ישנו איבר מין קטנטן מתחת לזנב. לאחר שהחלטתם על מין החמוס, כדאי לשקול באם לגדל חמוס בודד או זוג. מאורר ממליץ כי החמוסים יעדיפו לחיות בדרך כלל עם חמוס נוסף.

     

    "שני זכרים לא מסורסים עלולים להיקלע למריבות קשות, אך הנקבות תסתדרנה ביניהן. "אם החלטתם לגדל זכר ונקבה, אפשר באופן עקרוני לאפשר להם להתרבות, אבל אני ממליץ למנוע רבייה גם בשביל הבריאות של החיה וגם כדי למנוע מצב שלגורים שלא יימצא להם בית", אומר מאורר.

     

    "אפשר לסרס את החמוס הזכר כדי להפחית ריח ולמנוע התנהגות אגרסיבית, ואת הנקבה חובה לעקר אם היא לא נמצאת במצב של רבייה. העיקור הוא חובה אם הנקבה חיה עם חמוס מסורס, מאחר שאם היא תתייחם מעל לפרק זמן של שלושה שבועות, היא עלול לפתח אנמיה קשה ובלתי הפיכה".  

     


    כלוב גדול ומרווח. פנקו אותו במרחב ובמזון איכותי (צילום: רועי תורג'מן)

     

    כלוב בטוח ומזון עשיר בחלבונים

    בזמן שהחמוס נשאר ללא השגחה, הוא צריך לשהות בכלוב, למען בטחונו האישי. בכלוב גדול ככל שאפשר, כשהמינימום הוא בגודל של 1.4 מ'. חשוב שהכלוב יהיה מאובטח כך שהחמוס לא יוכל לפתוח את הדלתות בכוחות עצמו. יש לשים בכלוב מזון זמין, כלי מים גדול עם צינורית וכדור בקצה.

    אפשר לרפד את הכלוב במצע רך (מגבת, ציפה של כרית, חולצה ישנה) וחשוב ביותר להציב ארגז לצרכים עם פתח נמוך ובו חול שאינו מבושם או אבקתי.

     

    "אפשר וכדאי לחנך את החמוס שלא להשאיר "מתנות" ברחבי הבית, אלא במקום המיועד לכך- בארגז החול. רוב החמוסים ישמחו להשתמש בארגז כל עוד הוא נמוך מספיק כדי שיוכלו להיכנס אליו בעזרת הרגליים הקצרות שלהם", מפרט מאורר. "ככל שתקפידו לשמור על ארגז נקי לעיתים תכופות, החמוס לא יסרב לעשות בו את צרכיו ולא יצטרך למצוא פיתרון או מקום חלופי".

     

    החמוס צועד על קיבתו וחשוב לשים לב לדרישות התזונתיות שלו. מאורר מדגיש כי יש לספק להם מזון זמין בכל שעות היממה ואסור להם לצום. חמוסים הם לא חתולים קטנים וזקוקים למנת חלבון, שומן, ויטמינים ומינרלים גדולה יותר. ההמלצה הראשונה היא לנסות לרכוש מזון ייעודי לחמוסים, רק לאחר מכן מזון חתלתולים מאיכות טובה בו יש אחוזי חלבון גבוהים (לפחות 35 אחוז, רצוי יותר) וכ18-20 אחוזי שומן.

     

    "אסור להאכיל חמוסים במזון כלבים, מכיוון שמדובר במזון דל בחלבון ובשומן, הוא מכיל מרכיבים רבים מדי מהצומח, אותם החמוס לא מסוגל לעכל וגם לא צריך לעשות זאת", הוא מזהיר. "למרות שחמוסים אוהבים לאכול פירות, ירקות ומוצרי חלב -  יש להגבילם לכמות מזערית, רק כחטיף, אחרת החמוס עלול לשלשל".

     

    כיצד מתמודדים עם נשיכות קטנות של החמוס? לדברי מאורר, בדומה לתינוקות, חמוסים צעירים נוהגים לבדוק מה ניתן לאכול ומה לא אכיל, לכן כשהם מתבגרים מעט הם משתמשים בפה שלהם בעיקר למטרות משחק. "אפשר לחנך חמוס שלא לנשוך, בעיקר על ידי מגע יומיומי בסביבה נעימה ורגועה. רוב החמוסים פשוט נגמלים מנשיכות כחלק ממשחק בצורה עצמאית וחלקה".

     

    ריחות לא מהעולם הזה

    האם אפשר להפחית את מידת הריח החריף של החמוס? הריח מגיע משני מקומות וחשוב לדעת להבדיל ביניהם.

     

    שקים אנאליים (בלוטות ריח, בלוטות אנאליות) - בדומה לחתולים וכלבים, גם לחמוסים יש שני שקיקים קטנים שמסתתרים בצמוד לפי הטבעת מתחת לזנב ומכילים חומר סמיך בעל ריח חריף. בעת פחד ובהלה החמוס משתמש ב"נשק" זה ומתיז את תוכן השקיקים אל הסביבה. אין צורך או סיבה להסיר את השקים בניתוח כפי שהיה מקובל בעבר, מאחר שרוב החמוסים הביתיים לא משתמשים בהם כלל. במדינות מסוימות, כדוגמת בריטניה, הניתוח הוצא אל מחוץ לחוק ומוגדר כהתעללות. 

     

    בלוטות ריח בעור - בעורם של החמוסים ישנן בלוטות מיקרוסקופיות שמייצרות כיסוי שמנוני וריחני שמצפה את פרוותם. ריח הגוף של חמוס לא מסורס הוא חזק ולא נעים לחלק מהאנשים, אם כי לחלקם זה לא מפריע. הריח יחלוף בצורה משמעותית מאוד אחרי שהחמוס יסורס. גם לנקבה יש מעט ריח גוף טיפוסי, אך הוא פחות מורגש מאשר אצל הזכר. ההמלצה כיום היא לסרס או לעקר את החיה, אך בפירוש לא לגעת בשקים האנאליים.

     


    אלופים במחבואים בבית (צילום: רועי תורג'מן)

     

    שומרים על הבריאות ומשחקים על בטוח

    להבדיל מחתול או כלב, אם אתם לוקחים את החמוס לווטרינר, חשוב לדעת שיש הבדלים בטיפול בין חיות המחמד ומומלץ לברר כי למרפאה המטפלת יש נסיון, ידע וציוד מתאים לטפל ביונקים הקטנים.

     

    כדי למנוע מחלות, חשוב לחסן את החמוס נגד כלבלבת בגיל שישה שבועות. אפשר גם לחסן את החמוס נגד כלבת, במיוחד למי שהחמוס שלו נמצא במגע עם קהל, כדוגמת מטפלים בבעלי חיים או בפינות חי. חשוב להעניק טיפול נגד טפילי מעיים (תולעים). מעת לעת, כדאי גם לנקות את שיניו של החמוס מאבנית כדי למנוע ריקבון ומחלות חניכיים.

     

    צעצועים בטוחים לחמוסים הם כאלה שאינם רעילים ושלא יגרמו לחסימת מעיים אם החמוס יצליח לפרק או לבלוע אותם. המשחקים המומלצים הם צעצועי בד לחתולים, חוט עם קשר לכלבים, כדורים גדולים אותם לא יוכל לבלוע, ארגזי קרטון, צינורות פלסטיק רחבים ואפילו קערה עם מעט מים. הצעצוע המועדף ביותר על חמוסים הם חמוסים נוספים.

     

    לא חייבים להישאר בבית עם החמוס ולשחק איתו. אם הוא מחוסן נגד כלבלבת ומטופל מדי חודש באמפולות נגד פרעושים, אפשר גם לצאת עם החמוס לטיול בחוץ מספר פעמים ביום, כמובן שיש לרכוש עבורו רתמה מתאימה ורצועה ארוכה.  

     

    תודה לדוגמנים: החמוסים מיקו ומאפין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ארוך ופרוותי: איך מגדלים חמוס? מדריך"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אוהבים לטייל בחוץ. חשוב להקפיד על רתמה וטיפול נגד פרעושים
    צילום: יהונתן צור
    ד"ר עמיר מאורר. החמוס לא מתאים לכל אחד
    צילום: ארז ארליכמן
    זקוקים למזון עשיר בחלבונים
    צילום: רועי תורג'מן
    מומלצים