"לא במדינת ת"א". אלמן 'פגע וברח' כואב וכותב
אבי שגיא מניצנה שמע על גזר הדין על הריגת מיטל אהרונסון, והתפוצץ מבפנים. דורס אשתו איריס קיבל רק 4 שנים בהסדר טיעון שלא שמע עליו. "הילדים שלי התנפצו לרסיסים בטקסי האזכרה", הוא כותב ל-ynet. "אם רק היו נותנים לי כמה דקות להסביר... אבל כנראה שמדינת הנגב זה לא מדינת תל-אביב"
לפני שנה וחצי איבד אבי שגיא, תושב ניצנה, את אשתו איריס. היא נהרגה בתאונת "פגע וברח" והותירה את שלושת ילדיהם, אסף (13), תומר (12) ונדב הצעיר, יתומים מאם. לפני כשנה הושגה עסקת טיעון במסגרתה נדון האדם שגרם למותה של אשתו והפקיר אותה, לארבע שנות מאסר.
לאחר שנודע לו על עסקת הטיעון היה אבי שבור, הרוס ונדהם. כששמע לאחרונה על גזר הדין החמור לשי סימון, שדרס למוות את מיטל אהרונסון, הורשע בהריגה וגזר דינו נקבע על 20 שנים בכלא, החליט להוציא את הכאב והכעס החוצה - במכתב שמתפרסם כאן.
מזה חודשים רבים שנתי נודדת עלי ותחושות אשם כבדות מלוות אותי, שמא לא פעלתי די באשר לפסק הדין המבזה, אותו קיבל רוצח אשתי היקרה, איריס ז"ל.
בעוד הייתי עסוק באיסוף שברי חיי, וטיפול בילדיי האבלים, הלכה ונרקמה מאחורי גבי עסקת טיעון, שבסופה יצא לחופשי הרוצח הנתעב, שבמחי יד הרס את משפחתי המאושרת. אני אבא לשלושה ילדים צעירים, יתומים מאמם.
בושה ותדהמה אחזה בי, עד כדי שלא מצאתי את העוז לספר על כך להוריה הכואבים והשבורים של אשתי. לא מצאתי את המילים, להסביר לילדיי, הכיצד אדם שלקח מהם את אמא, ייצא לחופשי עוד חודשים ספורים, ואנחנו טרם מצאנו את הדרך להתגבר ולהמשיך הלאה.
אנחנו משפחה של ארבעה בנים. בנים זה עם שקשה לו לבטא רגשות. מציאות יומיומית קשה של התמודדות עם חסרונה של אמא ורעיה, לכל אחד מאיתנו.
העצב מלווה אותנו בכל מקום ובכל אירוע. קשה להתנתק מהמחשבה של "איך הכל היה נראה אם אמא הייתה כאן איתנו"? ו"למה זה בכלל קרה"? לא מזמן עברנו את יום השואה ויום הזכרון. הילדים שלי התנפצו לרסיסים בטקסי האזכרה ובכו מרה. אחד מהם חזר שבור ממסיבת כיתה, בוכה וכואב באמצע הלילה. שני עדיין מצייר וכותב לאמא מכתבים, שומר על מסך המחשב, מוחק וחוזר חלילה. שלישי חולם, מתעורר ובוכה בחשאי במיטתו.לבי נשבר בכתבי שורות אלו.
בעוד אני מהרהר בעוול שנעשה לנו, איני יכול שלא לחשוב על הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", וחיוך מר עולה על שפתיי בהבנה, שבמציאות העגומה של היום, כנראה שמדובר במדינת תל-אביב, ובמדינת הנגב. שם, במדינת תל-אביב, בנסיבות דומות בהם מפקירים אדם פצוע בתאונת דרכים, מקבלים עונש מאסר של עשרים שנה. ובמדינת הנגב, הרוצח כבר מסתובב חופשי לאחר שנה וחצי.
תומר ואסף כשהיו קטנים, בתמונה מהאלבום המשפחתי
מי האיש שמצא עוז, לייצג אותי בצורה כזאת מזלזלת? על עסקת הטיעון שמעתי במקרה, דרך אחד מהחוקרים במשטרה שעסקו בפרשה.
בעודי מתדפק על דלתות הפרקליטות, שמעולם לאורך כל התהליך המשפטי לא מצאו את האומץ לבוא וליידע אותי בעמדתם, שמעתי מהם משפט רפה ומתנצל ש"ניסו למצוא אותי, אך לא הצליחו".
לא נתנו לי במה לספר על הסבל הרב שאנו עוברים, על האובדן הנורא, ועל הקלות הבלתי נסבלת של לקיחת חיים במחי יד, תוך התנהגות פרועה ורשלנית, במציאות בה על כביש אחד נוסעים ילדים ואזרחים שומרי חוק, ופושעים מבריחי סמים, בדרכם לביצוע עבירה.
אם היו נותנים לי כמה דקות, הייתי מסביר את התנגדותי לעסקת טיעון, על אחת כמה וכמה כזו שלטענת הפרקליטות נובעת מבעיה באיסוף ראיות. האם רעייתי השוכבת מדממת למוות, כשהרוצח בורח ברכב מילוט, אינה ראיה מספיקה לאישום "פגע וברח"? האם שלוש נוסעות ברכב הנפגע וקצין צה"ל שהיה עד למתרחש אינם עדים אמינים? האם DNA על טלפון נייד וכתמי דם של הרוצח, שנאספו בזירת הפשע, אינן תעודת זהות מרשיעה? לא נותר לי אלא לחשוד בפחדנות וזילות נפש של פרקליטות המחוז, אשר מתרצת בקשה לעונש מבזה ומכאיב, בחוסר ראיות ובתקדימים של בג"ץ.
ראו את ההבדל בין פרקליטות "מדינת תל-אביב" הפורצת דרך, ואת השיפוט האמיץ חסר התקדים שנתן עונש הולם לעבריין בנסיבות דומות, וכיבד את זכר ההרוגה ואת כבוד המשפחה האבלה.
לבי כבד עלי, ונפשי אינה מוצאת מנוח. לו רק הייתי יותר עירני. לא רק מצאתי רגע דל ופניתי מגידול ילדיי לעיסוק במלחמה על כבודה הנרמס של אשתי. לו רק חשדתי לרגע בכושר שיפוטם של פרקליטי המדינה שהיו אמורים לייצג את רעיתי בכבוד, אך בחרו להגיע לעסקת טיעון מאחורי גבי... כל זה לא היה קורה.
משרד המשפטים: לא היו די ראיות להרשעה
במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עם הדורס קאיד אבו עסא, אוחד תיק דריסתה והפקרתה של איריס שגיא עם תיק סמים שהתנהל נגדו. אבו עסא הורשע בהפקרה לאחר פגיעה, גרימת מוות ברשלנות ועבירות סמים. הוא נידון בגין כל אותן עבירות נדון לארבע שנות מאסר בפועל, 10 שנות פסילה וקנס של 15 אלף שקלים.
במסגרת חוק זכויות נפגעי עבירה, לאזרחים שנפגעו ישירות מעבירה פלילית יש זכות לקבל הסבר על השלבים בהליך הפלילי, דיווח על השלב שבו נמצא ההליך והודעה אם הוחלט לסגור את התיק. הם גם רשאים לעיין בעותק מכתב האישום, להיות נוכחים בדיונים ועוד.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הסדר הטיעון שנחתם בין הנאשם לפרקליטות היה סביר וראוי בנסיבות העניין כפי שיפורטו להלן. ראשית, נדגיש כי הקשיים הראייתיים בתיק לא נגעו לשאלת עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה כמו גם לתוצאות הטרגיות שלה. הקשיים נגעו לשאלת זיהוי הנהג שהיה ברכב הפוגע ושנמלט מהמקום מיד לאחר התאונה.
המשטרה והפרקליטות פעלו בנחישות תוך השקעת מאמצים רבים באיתורו של הנהג ובסופו של דבר הוגש כתב אישום המתבסס על ראיה מדעית, שגם אם היה בה די כדי לאפשר הגשת כתב אישום, ספק אם היה בה כדי להבטיח בסוף ההליך את הרשעת הנאשם בבית המשפט. יודגש כי איש מן המעורבים בתאונה, לרבות החייל שהיה נוכח במקום, לא זיהה את הנהג הפוגע.
באשר לעונש עליו סוכם במסגרת ההסדר יש לזכור שמדובר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, להבדיל מעבירת הריגה, שרף הענישה המקובל לגביה בבתי המשפט איננו גבוה.
במקרה הזה, בשל העובדה שמדובר היה באירוע שכולל גם עבירת הפקרה, הוסכם על עונש אשר גבוה באופן משמעותי מרף הענישה בגין גרם מוות ברשלנות בלבד ובכך היה כדי לשכלל גם את עבירת ההפקרה באמצעות עונש התואם את רף הענישה המקובל בבתי המשפט.
"הפרקליטות עשתה ככל יכולתה על מנת ליצור קשר עם מר שגיא ללא הצלחה. משהוגש הסדר הטיעון לאישור בית המשפט יצר מר שגיא קשר עם הפרקליטות ובפגישה עמו הוסברו לו הנסיבות שהביאו את הפרקליטות להגיע להסדר טיעון בתיק. נדגיש, כי באותו מועד, לאחר מתן ההסברים כאמור, מר שגיא לא הביע תרעומת על ההסדר שהוצג בפניו".
לפנייה לכתב/ת 
