שלושה התחרו, שניים נהרגו - שלישי זוכה מהריגה
בן 18 מירושלים זוכה מהריגת שני חבריו, שאיבדו שליטה והתנגשו בעמוד תאורה במהלך מרוץ מכוניות נגדו. השופט קבע כי ההרוגים התחרו מרצונם החופשי, והיו מודעים לסיכון. הוא הרשיע את הנער בסיכון חיי אדם ונהיגה ללא רישיון
שופט בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, נועם סולדברג, זיכה היום (ג') באופן מלא נער בן 18, תושב העיר, משתי עבירות הריגה שבהן הואשם בעקבות מות שני חבריו במרוץ מכוניות שבו השתתף - לאחר שקבע כי השניים השתתפו במרוץ מרצונם החופשי, וכי הנאשם לא גרם למותם באופן פעיל. עם זאת, הרשיע אותו בסיכון חיי אדם ובנהיגה ללא רשיון. כיוון שהיה קטין בעת האירוע, פרטיו אסורים לפרסם.
האירוע התרחש במרס 2008. הנאשם ושני חבריו החליטו לקיים מרוץ מכוניות בכביש העולה מגן החיות התנ"כי, דרך גבעת משואה - הנאשם במכונית אחרת ושני חבריו במכונית אחרת. התחרות נערכה אף שלנאשם לא היה רשיון נהיגה, ולמכונית בה נהג לא היה ביטוח בתוקף.
השלושה ערכו שני מרוצים שהסתיימו ללא פגע, אולם בסיומה של הפעם השלישית, איבד נהג המכונית השנייה את השליטה והתנגש בעוצמה בעמוד תאורה. המכונית התרוממה באוויר והוטחה אל קיר אבנים, ושני יושביה נהרגו.
"מימשו את הסיכון מרצון ולא בכפייה"
פרקליטות מחוז ירושלים הגישה נגד הנער כתב אישום בעבירות הריגה, סיכון חיי אדם ונהיגה ללא רישיון. בכתב האישום אף נטען כי זו לא הייתה התנסותו הראשונה במרוצי מכוניות.קו ההגנה של הסנגורים, עו"ד נוחי פוליטי ועו"ד זכריה שנקולבסקי מהסנגוריה הציבורית, התבסס על הקביעה שההרוגים איבדו שליטה על רכבם ללא שום קשר לנאשם עצמו. עוד טענו כי ההרוגים הם ששכנעו את מרשו להתחרות.
היום קיבל השופט סולדברג את טענות ההגנה, וקבע כי ההרוגים "מימשו את הסיכון שלהם מרצון ולא בכפייה, מתוך מודעות והבנה", וכי אין שום קשר בין מעשיו של הנאשם למותם. הוא זיכה אותו מהריגה, אך הרשיע אותו בשתי עבירות של סיכון חיי אדם ובנהיגה ללא רישיון.
"האירוע הזה שינה את חייו של הקטין מן הקצה אל הקצה", סיכמה עו"ד פוליטי, סגנית הסנגור הציבורי המחוזי. "הוא לא הפסיק להביע צער על התוצאה הטרגית ועל עצם מעורבותו באירוע, אותו הוא מגדיר כיום 'מעשה טיפשי'. כמו כן, דבריו של בית המשפט מדברים בעד עצמם: 'מקרב הרעות החולות המצויות בכבישי ישראל, עשיית מרוץ מכוניות היא מן החמורות... אלא שהמנוחים היו שותפים בגרימת סכנת הנפשות, והם מימשו את הסיכון מרצון ולא בכפייה, מתוך מודעות, הבנה ובחירה חופשית. מותם הוא דבר נורא, אך באין קשר סיבתי משפטי בין מעשי הנאשם לבין מותם, ואין הצדקה להרשיעו בהריגתם'".
"דווקא בתקופה של יתר פשיעה", הוסיפה, "חשובה החלטת בית המשפט בו נותחו נסיבות המקרה אשר הגיע למסקנה הנכונה שלא ניתן לייחס לנאשם אחריות למות המנוחים".
לפנייה לכתב/ת 
