"האם העולם נעצר בקו כיסא הגלגלים?" שאלה אותי ריקי באחד הימים.
ריקי היא אם לילד נכה, שביום בהיר, תאונה ארורה קטעה את העשייה היומיומית שלו והפכה אותו מילד עצמאי לילד נכה ומוגבל. מעבר להתמודדות הרגשית הקשה שמתלווה לשינוי המצב בבית, ריקי גילתה פתאום קשיים חדשים, קשיים טכניים.
"כואב לי הלב שמלבד ההתמודדות הקשה שלנו, כשילד שהיה עד כה בריא הפך לתלותי, אני נאלצת להתמודד עם בעיות טכניות מבחוץ".
ריקי נאלצה לעבור לדירה בקומת קרקע ובנוסף, פתאום כל נושא הגישה לבית הספר התברר כבעייתי. נכון שהמנהל היה נפלא ושיתף איתה פעולה, אך חודשיים חלפו עד שהם טרחו וסידרו את הגישה היעילה והנוחה אל כיתת הלימוד שלו.
מאז שפרשה בפני את הבעיה, התחלתי לשים לב לסוגיית המקומות הנגישים לנכים, לחוסר האפשרות שלהם להתניד בחוץ בחופשיות. כל ירידה ממדרכה וכל עלייה למדרכה הנגדית, אינה פעולה פשוטה ומובנת מאליה כמו שהיא עבורנו. כל כניסה לשירותים ציבוריים, צריכה להיות רק לשירותים מיוחדים לנכים וכרוכה בלוגיסטיקה נרחבת. כל נגישות לקניונים הופכת לבעייתית אם אין נגישות מתאימה או אפילו דלת של חנות צרה מדי.
רגע לפני החופש הגדול, כדאי שנזכור שיש אמהות שההתמודדות שלהן היא כפולה. כמו ריקי, שמחפשת גם היא להעסיק את הבן שלה, לשמח אותו, להעניק לו חוויות וזמן שמח, להביא לפתחו רגעים של אושר בתוך בועת הנכות שהפכה להיות מנת חלקו.
אני זוכרת כמה קשה היה כאשר שירה בתי נפצעה ברגלה במשחק שגרתי בחצר בית הספר, ומספר חודשים לאחר מכן היתה מוגבלת. כמה הערכנו אחר כך כל פסיעה עצמאית שלה... לא פלא שכאשר שמעתי על סיור לילדים נכים שנערך בנמל תל אביב הישן, מיהרתי להודיע לחברתי שמוכרחים ללכת לשם. הסיור נועד במקור לילדים ולמבוגרים בריאים ועצמאיים, אך המפעילים החליטו להרים את הכפפה ולתת גם לילדים נכים הזדמנות לטייל.
אמנם הילדים הישובים על כיסאות גלגלים אינם יכולים ליהנות מסיור האופניים המדהים באזור הנמל, מרכיבה קלילה ומהנה במסלולי פארק הירקון או שדרות תל אביב הישנה, אבל הם יכולים ליהנות מדברים אחרים.
החוק במדינת ישראל משתדל להיטיב עם הנכה ולאפשר לו להתנייד בחופשיות ככל שניתן, אבל הוא עדיין אינו כופה על מפעילי אתרי טיולים ואטרקציות לארח אצלם גם נכים. מדובר בנקודה כואבת מאוד, שדווקא עכשיו, בתקופת הקיץ, כדאי שנעלה אותה לדיון ולא נשכח את הילדים הנכים שזקוקים לטיולים ולאטרקציות בדיוק כמו שאר הילדים.
צעדתי לצידה של ריקי ובנה אלון שלרגע שכח את הכיסא עליו הוא יושב וחיוך גדול הפציע על הפנים שלו. "אמא, איזה כיף לי", הוא אמר בקול רם.
ופתאום גם ריקי מודה באוזניי, שכן, העולם לא נעצר בקו כיסא הגלגלים. יש מי שמרחיב להם את אזור המחייה והבילויים. אם שבעה ילדים ומלוויהם מתגלגלים על גשרי העץ של הנמל ויוצאים לאתרים נוספים, מטיילים ברחבי הארץ ומקבלים אותם במאור פנים, יש תקווה.
אז אולי כל מפעילי האטרקציות יזכרו את אלון ואת שאר הילדים הנכים? אולי יום אחד עוד ועוד אטרקציות ומפעלי תיירות יהיו נגישים? אני, בכל מקרה, אמשיך לקוות.
מלי גרין
, סופרת ועיתונאית, נשואה פלוס עשרה, מחברת הספר "אמא. קום" והספר החדש: "חיפשתי אותך" ומעבירה הרצאות בנושא "אמהות-קריירה ומה שביניהם". לאתר הבית של מלי גרין לחצו כאן
.
