שתף קטע נבחר

  • עמוס רולידר
צילום: ירון ברנר

"קיבלת רק 90? ממך אני מצפה ליותר"

תכונות כמו חריצות, עקשנות, רצון להצטיין ולהצליח ונטייה לשלמות, הן תכונות טובות ומועילות בחיים, אך מה עושים כשהילד לוקח אותן לכיוון קיצוני ולא מוכן להתפשר על פחות ממושלמוּת? פרופ' עמוס רולידר עם עצות שיקלו על כל המשפחה

יוני בן ה-9 הגיע הביתה עצבני ומדוכא, הסתגר בחדרו וסירב להפצרותיה של אחותו הגדולה לשחק או לספר לו מה קרה. כשהוריו הגיעו בשעת אחר צהריים הביתה הם ניסו לשוחח איתו ולהבין מה גרם להתפרצות הקיצונית. הם גילו שיונתן התאכזב קשות מציון שקיבל במבחן בתורה. במשך זמן רב סירב לגלות את ציונו ה"נמוך". בסופו של דבר, הוציא את המבחן המקומט מהתיק. הציון היה 90.

 

הוריו, תמר ורון, מספרים שיונתן מתקשה לקבל כל ציון הנמוך מ-100. לדבריהם הוא מציב לעצמו רף דרישות גבוה גם בכל הקשור לארגון, סידור והצגת החומר הלימודי. "כאשר הוא אינו מרוצה ממשפט או אפילו ממילה שכתב", מספרת אימו. "הוא יתלוש את כל הדף ויעתיק הכול שוב בחזרה למחברת, בתיקון הטעות שעשה".

 

"מה לעשות, הבן שלכם פשוט פרפקציוניסט", הגיבה סבתו של יונתן למשמע תאור התנהגויותיו של נכדה כשעל פניה נסוכה הבעת גאווה מהולה בדאגה. "אתה יודע הוא דומה לך. הוא מזכיר לי אותך", הוסיפה סבתא כשהיא מסתכלת על בנה.

 

הניסיון המחקרי והקליני מלמדים כי לא מעט ילדים (וגם מבוגרים) חוזרים שוב ושוב על אותה פעולה ועוסקים ללא הרף בניסיון לשפר את תפקודם וביצועיהם, תוך שהם מביעים ללא הפסק את חוסר שביעות רצונם ותסכולם מהישגיהם ומרמת תפקודם. הם עושים זאת ללא צורך אובייקטיבי אמיתי, כיוון שרמת הביצוע העכשווית שלהם טובה, משביעת רצון ועומדת בכל הסטנדרטים והקריטריונים של מוריהם והוריהם.

 

ילדים אלה נוטים למחוק שוב ושוב את אשר כתבו או ציירו, לבצע שוב ושוב ללא צורך תרגיל בהתעמלות או במוסיקה, להסתרק ללא הרף, להחליף בגד ללא סיבה ועוד. אצל חלק מהילדים האלה יש נטייה אובססיבית להקפיד להשתמש תמיד באותם צבעים, רקעים ופונטים כאשר הם כותבים במחברותיהם וכל ניסיון לבקשם לשנות מהרגלם נתקל בסירוב עיקש. התנהגותם המילולית שופעת היגדים ביקורתיים של אי שביעות רצון ואכזבה, כמו: "היה גרוע", "לא רוצה לדבר על זה..." ועוד.

 

חשוב להבהיר כבר כאן כי ביסוד ההתנהגות האובססיבית של הילד בעל הנטייה לפרפקציוניזם (נטייה לשלמות) ישנם אלמנטים ערכיים חיוביים ביותר, כמו: חריצות, עקשנות, אי התפשרות על בינוניות ורצון להצטיין ולהתבלט. כולן תכונות חשובות ביותר שיש לברך עליהן. אולם, העיסוק המופרז והבלתי פוסק בניסיון לשפר את הביצועים, התעלמות ואי קבלה של משוב חיובי (מהורים, ממומחים בתחום) וחוסר היכולת לראות את חצי הכוס המלאה וליהנות מהישגו, הופכים את חייו של הילד לסבל מתמשך.

 

זהו סבל לא רק עבורו, אלא גם עבור סביבתו הקרובה, המוצאת את עצמה חסרת אונים מול התופעה. בנוסף, ילדים כאלה נוטים במשך הזמן לדחיינות (לדחות בכדי להימנע מחוויית "הכישלון", כפי שהם תופסים אותה), לאובדן ביטחון עצמי, לדימוי עצמי נמוך וזאת כאמור בניגוד גמור להישגיהם האובייקטיביים המוכחים.

 

הורים לילדים אלה שואלים בוודאי את עצמם כיצד קרה שילדם רכש תכונה בלתי סימפטית שכזו ומה ניתן לעשות על מנת לתעל את המרץ, הדבקות במטרה, העקשנות והשאיפה למצוינות לאפיקים נכונים ולסייע לבנם / בתם להצליח בהגשמת מטרותיהם תוך שהם נהנים מהעשייה ומתוצאותיה.

 

התנהגויות פרפקציוניסטיות כמו לא מעט תופעות חריגות אחרות של ילדים, מתפתחות על רקע נטייה תורשתית / גנטית של הילד לאובססיביות מסוימת. הן מתעצמות, מופנמות והופכות לבעיה משמעותית, במידה רבה כתוצאה מהתייחסויות לא נכונות ולעיתים מזיקות (לרוב מבלי משים) של ההורים (ולעיתים גם המורים), הבאות בעקבות ביצועיו האקדמיים, המוטוריים או האומנותיים של ילדם. תגובות שגויות אלה אחראיות במידה רבה לעיצוב אישיות בעלת נטייה אובססיבית לשלמות. ברצוני להדגים כיצד תגובות הורים עשויות לתרום להתפתחות אישיות פרפקציוניסטית אצל הילדים:

 

אי קבלה וחוסר פרגון לתוצאות בינוניות

"אתה יכול יותר", "אם היית מתאמץ התוצאה הייתה יכולה להיות יותר טובה". משפטים כאלה של הורים, הנאמרים בדרך כלל כתוצאה מתסכול הורי לנוכח הפער בין הישגיו של הילד לציפיות ושאיפות ההורים ממנו, יכולים לתרום בין היתר בעתיד לעיצוב אישיות פרפקציוניסטית אצל הילד, כולל חוסר שביעות רצון מהישגיו, יהיו אשר יהיו.

 

חוסר רגישות והתייחסות למאמץ ולשיפורים הדרגתיים

הורים שאינם רגישים לשיפורים קטנים בהישגיו של ילדם ו/או מתעלמים מהמאמצים שהשקיע ילדם בתהליך הלמידה, עשויים גם הם לתרום לעיצוב התנהגויות פרפקציוניסטיות אצל הילד.

 

התייחסות יתר לביטויי אכזבה ותסכול של הילד

באופן טבעי נוטים הורים רבים לתת תשומת לב מיידית לביטויי תסכול ואכזבה של הילד מהישגיו. ביטויים כמו "לא נורא", "אל תהיה קשה עם עצמך", נאמרים במטרה להרגיע את הילד ולהפיג את תסכולו. אולם לעיתים אמירות אלו עלולות להעצים ולהגביר במידה ניכרת את ביטויי התסכול והאכזבה הבלתי מוצדקים של הילד, החווה באופן זה קבלת תשומת לב הורית מוגברת כתוצאה משימוש בהיגדי "אני לא שווה כלום".

 

אז במידה והילד שלכם פרפקציוניסט, במידה הפוגעת בו ובאושרו, להלן מספר עצות:

 

חזקו השתדלות ולא רק תוצר סופי

מסר חשוב לילדכם הוא: לפעמים, הדרך חשובה לא פחות מן התוצאה. חשוב מאוד להקפיד להתייחס ולשבח עבודה מאומצת, מסירות, התמדה, תרגול, אימון ולמידה. על מנת להעביר מסר זה, הקפידו לשאול גם: "איך למדת למבחן?" ולא רק "כמה קיבלת במבחן?". אם ילדכם למד מאוד קשה ובסופו של דבר קיבל ציון שמאכזב אותו (בינוני או גבוה), חשוב שתתמקדו בתהליך הלמידה שעבר ולא בתוצאה הסופית. אם בתכם השתתפה בעשרות חזרות למופע הסיום בחוג ובסופו של דבר שכחה צעד אחד או שניים על הבמה – שבחו אותה על ההתמדה והחריצות ואל תתמקדו בטעות.

 

התעלמו מביטויים של חוסר שביעות רצון מהישג

כאשר ילדיכם מגשימים הישג משביע רצון, כגון: הכנת עבודת יצירה, קבלת ציון טוב, העתקת כל החומר למחברת, הגעה במקום מכובד בתחרות ריצה ועוד, חשוב שאתם תתייחסו להישג עצמו. אל תאפשרו לילדכם לגרור אתכם לשיחה אשר מבטלת את ההישג או מפחיתה מערכו או שמטרתה לשכנע את ילדכם כי הוא אכן מוצלח ובעל ערך. אם ילדכם מביע אמירות של חוסר שביעות רצון, כגון: "אוף, זה מכוער" או "זה סתם גרוע", הקפידו להתעלם מאמירות אלו ולהסיט את נושא השיחה. אפשר לומר בקצרה וביובש "בעיני זה הישג מצוין" ולהסתפק בכך.

 

הגדירו קריטריונים להצלחה

הניסיון הקליני מלמד אותנו שהכנת הילד מראש לקראת קושי מסוים, מסייעת לו להתגבר על הקושי בשעת מבחן (להבדיל מהגדרת ציפיות לאחר ההתנהגות בתקווה לשיפור בפעם הבאה). שבו עם הילד לפני שהוא מתחיל לצייר, להכין שיעורי בית או לפני כל פעילות אחרת שהסבירות לעיסוק מוגזם בה גבוה וסכמו איתו מה תחשב הצלחה, מה משך העיסוק בפעולה וכיצד אתם יכולים לסייע לו לשפר את ביצועיו בעת שהוא נתקל בקושי מסוים. לאחר שסיכמתם / הבהרתם את הציפיות, אחלו לו הצלחה בעמידה בקריטריונים שנקבעו.

 

עודדו עיסוק במגוון פעילויות

על כל אחד מאיתנו מוטל לגלות בשלב זה או אחר בחיינו שישנם דברים שאנו נהנים מהם יותר וכאלו שמהנים פחות וישנם דברים בהם אנו טובים יותר או פחות. הקשר בין השניים (הנאה והצלחה) הוא אגב לא תמיד ישיר וכדאי לעודד עיסוק בתחומים מהנים גם אם הם קשים ולא תמיד מאפשרים הצלחה. יצירת מגוון פעילויות במיוחד עבור ילדים עם נטיות לפרפקציוניזם תבטיח חשיפה למגוון מצבים: הצלחה, אתגר, כישלון, הנאה, תסכול, מצבים אחרים ותחושות אשר חשוב להיחשף אליהם בגיל צעיר. התמקדות בתחום יחיד אשר מבטיח הצלחה לא תאפשר לילדכם את ההתמודדות החשובה לא פחות – עם קושי, הפסד או אכזבה. עיסוק בפעילויות מגוונות מפחית באופן ניכר את הסיכוי לעיסוק מוגזם ואובססיבי בפעילות מסוימת.

 

מנעו עיסוק מוגזם בפעילות שגרתית

לעיתים קשה להבחין בין מאמץ סביר ומתקבל על הדעת לבין עיסוק מוגזם ומזיק במשימה כלשהי. חשוב להיות עם יד על הדופק ולזהות מצבים בהם העיסוק בפעילות כלשהי מופרז וללא צורך. הכוונה כאמור לאותם ילדים אשר לדוגמא מתרגלים שוב ושוב את אותו התרגיל בהתעמלות במשך שעות רבות ביום, שמוחקים ומעתיקים שוב ושוב את החומר מהלוח עד שהכתב יהיה בדיוק כפי שהם רוצים שיהיה, זורקים ומתחילים מחדש את אותו הציור בגלל אי דיוק מזערי ועוד. במצבים אלו חשוב שההורה יתערב וימנע חזרה מוגזמת על אותה פעילות שגרתית וילמד את ילדו להסתפק ולהיות מרוצה מתוצריו, גם אם הם אינם מושלמים לפי דעתו. נכון, הילד לא יאהב (בלשון המעטה) את ניסיונכם להפסיק את התנהגותו האובססיבית, אך אל תוותרו, אל תנסו לשכנע אותו ואל תניחו לו עד אשר יחזור לרמת עיסוק שהיא סבירה ותקינה בעיניכם. בסופו של תהליך הוא יודה לכם על כי עזרתם לו להתגבר על הרגל בעייתי ומציק זה.

 

  • תודה לקרין בר על הסיוע בכתיבת הטור.

 

  • פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך ".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים