שתף קטע נבחר

צילום: ירון ברנר

על טעויות משלמים. אין יותר אלים בארגנטינה

להקת מראדונה את מסי סיימה דרכה במונדיאל בצורה הכי כואבת שאפשר. האלפים שהגיעו לקייפטאון חזרו הביתה בלי תקווה. גרמניה? להם יש הרבה סיבות לחייך, כולל המספרים

ארגנטינה, כמו בשיר המפורסם מהמחזמר 'אויטה', שוב בוכה. הפעם היתה הרגשה שהתואר העולמי הראשון מאז 1986 נמצא בהישג יד. עם דייגו מראדונה, גדול הכדורגלנים בכל הזמנים ולאו מסי, מי שנחשב לטוב ביותר כיום, אפשר היה לחלום בגדול. אף אחד לא לקח בחשבון את חוליית ההגנה הזקנה, שאולי עבדה בצורה סבירה מול יריבות נחותות, אבל מול גרמניה היא פשוט התפרקה.

 

 

זה נגמר ב-0:4 ויכול היה להיגמר יותר. אם אתם חייבים להאשים את מסי או מראדונה, זה אפשרי. עובדתית, השערים הגרמנים הגיעו מטעויות של שחקני ההגנה, ניקולס אוטמנדי, גבריאל היינצה ובעיקר שני הבלמים - ניקולס בורדיסו ומרטין דמיקליס, אבל גם הם אינם האשמים היחידים. מול גרמניה אסור לטעות והדבר נכון לגבי כל החוליות, כולל המאמן.

 

צילום: רויטרס

 

עד שתגיע הנבחרת שתבין את זה (אחת, סרביה, עשתה את שלה אבל היא כבר לא איתנו), גרמניה תמשיך לטייל. רביעייה מול אנגליה, רביעייה על ארגנטינה והעסק נראה טוב עבור יואכים לאב. אולי אפילו טוב מדי.

 

מי שקלט את הפרצוף של יוגי עם שריקת הסיום, הבין שעכשיו תחכה לו משימה לא פשוטה בחצי הגמר - גרמניה כבר לא יכולה להפתיע אף אחד. להיפך, עכשיו הוא יצטרך להוריד את שחקניו לקרקע.

 

הבדל קטן גדול

ההבדל בין גרמניה לארגנטינה נמצא בהבנה של השחקנים את תפקידם. בעוד ליונל מסי התרכז בעיקר בהתקפה וחשב איפה ומתי לקבל את הכדור ומה לעשות איתו, בסטיאן שוויינשטייגר עזר כל הזמן למי ששמר אותו ושיחרר כדור מהר להתקפות מתפרצות. בעוד אנחל די מריה השתעשע עם הכדור, לוקאס פודולסקי ירד קרוב לעמדת המגן השמאלי, סייע גם הוא בשמירה על מסי ובסוף אפילו בישל צמד למירוסלב קלוזה.


להבדיל מארגנטינה, הגרמנים מבינים את תפקידם, קלוזה (AP) 

 

זה היה ההבדל בין ארגטינה לגרמניה. בצד אחד כל אחד עשה את שלו ובצד השני כל אחד התעסק בשלו. מראדונה אינו חף מטעויות. נתחיל בהרכב מיושן ואיטי, כשהוא יודע את נקודות החוזק של גרמניה. נמשיך בזלזול ההוא בתומאס מולר, שבסוף נקם בו בלי רחמים. ומה עם החילופים? "עד שהוא יכניס את חאבייר פסטורה, כבר יגיע הגול השני", מלמל אוהד גרמני שישב לצדי, כשהוא ראה את דייגו קורא לקשר פאלרמו.

 

הגרמנים כך נדמה, מכירים היטב את הנבחרת שלהם. ברגע שפסטורה כבר נעמד קרוב לקו המגרש על מנת להיכנס, גרמניה עקצה והבקיעה את השני. אז למה דייגו לא הכניס אותו קודם? אלוהים יודע. למה הוא לא הכניס את קון אגוארו? את דייגו מיליטו? באמת שרק אלוהים יודע. אה, ואלוהים זה כבר מזמן לא מראדונה. גם לא מסי כך מסתבר.

 

ארגנטינה, עד כמה שקשה לשמוע את זה, פשוט לא מוכנה לזכייה בגביע העולמי. כמו מדינות אחרות שמנסות כל מיני גימיקים על מנת לכסות על מחסור כזה או אחר, גם בבואנוס איירס חשבו קברניטי ההתאחדות שמינויו של מראדונה יעשה את העבודה. כאילו אומרים - מוטיבציה, זה מה שחסר לנו. אם היא תמשיך כך, ארגנטינה תמשיך לדשדש.


טבס לא מצליח להכניע את נויר, מול גרמניה אסור לטעות (AP) 

 

מסי לא בא

במסיבת העיתונאים מראדונה נראה שוב כבוי והזכיר את האיש הסובל ההוא, שהתנצל בכל פעם על עוולה אחרת מהעבר. הפעם לא מדובר בסמים, או משקל עודף, הפעם מדובר בדבר היקר ביותר לארגנטינים, הפעם מדובר בכדורגל.

 

מה עם מסי? בלי שער במונדיאל, הוא סיים טורניר בינוני מבחינתו, ביחד עם קאקה, וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, למרות שעדיין מוקדם להספיד אותו. אחרי הכל, מסי רק בן 23 ומראדונה הרי היה בן 25 כשהניף גביע במכסיקו.

 

באחת מהכתבות הקודמות מדרום אפריקה, הזכרתי את ההבדל בין לאב למראדונה. האחד מתכנן כל דבר, עובד קשה ומתעסק בכל אספקט של האימון. לשני בעיקר היתה חשובה האווירה. הדבר השני שעניין את מראדונה יותר מכל, הוא לשמח את הכוכב שלו. מסי קיבל מדייגו גב ענק ופשוט לא עמד במשימה. עכשיו שניהם הולכים הביתה, אבל שוב, לא ברור מי אשם יותר.


טבס והאחרים לא קיבלו את המרות של מסי (AP) 

 

בדיקה מהירה של הבעיטות לשער של מסי, מגלה שכמעט את כולן הוא ביצע מחוץ לרחבה. מלך השערים של אירופה בכל המסגרות העונה, מי שסיים עם 43 כיבושים, כמעט ולא נכח ברחבה.

 

ככה זה כשהנבחרת לא היתה ממש שלו. קרלוס טבס, גונסלו היגוואין והאחרים, התקשו כנראה לקבל את המרות שלו. ומסי, שלא כמו מראדונה של פעם, לא ידע לקחת את המנהיגות.

 

גם המספרים עם גרמניה

גרמניה, מהצד השני, תכננה הכל לקראת המונדיאל הזה, או לפחות ככה נראים הדברים. הבונדסליגה הסתיימה קצת לפני הליגות האחרות באירופה, והיתה גם זו שנהנתה מהג'בולני למשך התקופה הארוכה ביותר.


גרמניה תכננה הכל לקראת המונדיאל (רויטרס)

 

אחר כך הגיעה הפציעה של מיכאל באלאק, שנדמה שהיתה מתוזמנת היטב, כדי לתת לנבחרת של לאב את המהירות לה היתה זקוקה. בהמשך הצליח המאמן

לגרום לשחקניו להאמין שהם הולכים להביא גביע.

 

ביציע ישבתי קצת מעל קרוביהם של שחקני גרמניה. האשה של שוויינשטייגר, חברתו של מסוט אוזיל, אביו של סמי חדירה ומשפחת מטרסאקר בהרכב מלא. פשוט תענוג. הפתיחות שגילה לאב, שאיפשר לשחקנים להטיס את נשותיהם לטורניר, אולי עבדו לטובת גרמניה.

 

מבחינתי אגב, הטעימה הקטנה מעולם הזוהר הגרמני, היתה חוויה אחרת, שונה. "אם ניצחנו את אנגליה, את ארגנטינה ונעבור גם את ספרד, מגיע לנו", אמר לי אחד מאחיו של אותו מרטסאקר.


יוגי לאב. ברדיו הגרמני כבר הכתירו אותו (רויטרס) 

 

ואם כבר גרמניה, אז הנה הסיבה, לפחות על פי תחנת רדיו מקומית, מדוע היא תזכה במונדיאל. מסתבר שאם תחשבו את השנים בהן זכתה גרמניה לאחרונה בגביע העולמי (1974 ו-1990) תגיעו ל-3964.

 

אם תחברו את השנים בהן עשתה ארגנטינה את הבלתי ייאמן (1978 ו-1986) תגיעו לאותו הסכום. אפילו תאספו את הפעמיים בהן קטפה ברזיל את התואר במאה הקודמת (1970 ו-1994), תגיעו למספר שלמעלה. עכשיו קחו 3964, תורידו 2010 ותגיעו לשנת 1954, השנה בה זכתה גרמניה בתואר.


פורסם לראשונה 03/07/2010 21:04

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים