הרה?

אם את בחורה, סביר להניח שגם את חייך מלוות מחשבות מהסוג הזה: לקחתי גלולה בבוקר ולא בערב כמו שאני רגילה? אולי אני בהיריון. אני מרגישה נפוחה? אולי אני בהיריון. יש לי בחילה שלא מרפה? אולי אני בהיריון.

מהיום שבו התחלת לקיים יחסי מין, האפשרות להיכנס להיריון לא רצוי יכולה להפוך בקלות למציאות. הפחד הגדול להביא לעולם תינוק מבלי להיות בשלה לכך, מוביל בנות רבות לבצע את הצעד שאין ממנו דרך חזרה.

חמש המרואיינות האמיצות בכתבה שלפנייך (הפרטים המלאים שמורים במערכת) גילו ביום בהיר אחד שהבטן הקטנטנה שצמחה להן היא לא כרס בירה, והבחילות בבוקר הן לא הנגאובר מתמשך. כולן בחרו להפסיק את ההיריון, והן משתפות אותנו בהחלטה הקשה ובדרך שהובילה אליה.

"אני לא מפסיקה להרגיש אשמה"

עבור מ', בת 25 ממודיעין, מדובר בחוויה טראומטית שמלווה אותה באופן יומיומי: "כשגיליתי שאני בהיריון, חרב עליי עולמי. אמנם הייתי בקשר זוגי רציני, אבל לא ממש רציתי להיות אמא בגיל כל כך צעיר. חשבתי שנזהרנו כי הייתי על גלולות, אבל כנראה פספסתי איזו גלולה או שתיים ולא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות".

איך בן הזוג שלך הגיב לחדשות?

"הוא נלחץ לא פחות ממני. אני בדיוק השתחררתי מהצבא והוא חיפש עבודה אחרי התואר, כך שהבנו שזה לא הזמן המתאים ובטח שלא היינו בשלים לכך. ידענו שאנחנו רוצים להתחתן ולהקים משפחה יחד, אז חשבתי אולי בכל זאת להשאיר את התינוק, אבל כשדיברנו על זה הבנו שעדיף לחכות כמה שנים".

סיפרת להורים?

"כן. ההורים שלי הם אנשים דתיים, ומבחינתם ההחלטה שלי לעבור הפלה היא לרצוח את הנכד שלהם, פשוטו כמשמעו. הם התנגדו והייתה תקופה שהם לא דיברו איתי. מי שליווה אותי בכל התהליך היו החברות שלי".

היית שלמה עם ההחלטה?

"אני לא יכולה להגיד בלב שלם שכן, ומה שהוסיף לרגשות האשם שלי היה התהליך: עברתי גרידה, ובמשך כמה ימים לא הרגשתי טוב ודיממתי המון. הלכתי שוב לרופא כדי לבדוק אם הכול בסדר, ואז הוא הודיע לי שלא הוציאו הכול ושאני צריכה לעבור גרידה נוספת. כאילו, לא מספיק שהרגשתי רע נפשית וגופנית, נאלצתי לעבור את זה שוב. זאת הייתה אחת החוויות הגרועות שהיו לי בחיים, אם לא הגרועה ביותר".

ומה קרה מאז?

"אני ובן הזוג שלי התחתנו לפני כשנתיים ומאז אנחנו מנסים להיכנס להיריון. פעם אחת הצלחנו, אך לצערי עברתי הפלה טבעית. אני לא מפסיקה להרגיש אשמה על אותה פעם שנכנסתי להיריון ובחרתי לוותר עליו. אם יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור הייתי משאירה את התינוק. אני בטוחה שהיינו מסתדרים ושכל הפחדים שהיו לנו היו לשווא".

מה היית מייעצת לחברה שמתלבטת אם לעבור הפלה?

"אני לא במקום של לשפוט אף אחת. מה שכן, אני ממליצה לחשוב על זה עד הסוף, ואם הקשר הזוגי חזק אולי כדאי לשקול להמשיך את ההיריון".

ו', בת 23 מתל אביב, חושבת על ההפלה לעתים תכופות, אבל שלמה עם ההחלטה שקיבלה: "גיליתי שאני בהיריון כי המחזור פשוט לא הופיע. לא שהוא סדיר בדרך כלל, אבל בפעם ההיא זה נראה לי חריג. קניתי בדיקה ביתית, ולאחר מכן וידאתי את התוצאה בבדיקת דם. בן הזוג שהיה לי באותה תקופה היה לגמרי איתי, מאוד תומך, אוהב ודואג. הוא ליווה אותי בכל התהליך".

שיתפת גם חברים ובני משפחה?

"לא הייתי מסוגלת לשתף אף אחד במה שעבר עליי. בעבודה הודעתי שאני חולה. רק שנה אחרי, כשיצאתי מהקשר הזה, התחלתי להיפתח יותר בנושא".

איך קיבלת את זה?

"וואו, כל ספרי השיאים של גינס לא יוכלו להכיל את רגשותיי ומחשבותיי. זה התחיל משמחה מהולה בעצב כשעשיתי את הבדיקה הביתית. מהר מאוד השמחה התפוגגה ונשארתי עם לב כואב, רגשות אשם, אינסוף התלבטויות ובעיקר בכי אל תוך הכרית והשמיכה - בכי שליווה אותי מהרגע שפקחתי את עיניי, במשך הימים הארוכים והמייגעים וכמובן בחלומות. היה לי מאוד מאוד קשה לקבל את ההחלטה. מצד אחד, ילדה בת 21, מה היא יודעת מחייה? מצד שני, ראיתי אותו על המסך בבדיקת האולטרסאונד. מה עושים? כנראה כל כך הדחקתי את הימים ההם, שלמען האמת אני לא זוכרת מה גרם לי לחשוב שזה לא הזמן".

יש חרטות?

"חרטות אין לי, אני רק יכולה לטפוח לעצמי על השכם ולהגיד 'כל הכבוד על הכוחות שהיו לך'. אני שמחה ומאושרת שלא יצאתי פגועה נפשית מהסיפור ושחזרתי לעצמי מהר. לא הייתי עושה שום דבר אחרת - טוב שלא נעניתי ל'אמא' שבתוכי ולא נתתי לו להיוולד בתקופה כל כך לא נכונה. הרי כשיגיע היום שבו ארצה להיכנס להיריון, אני אעשה זאת אחרי שאהיה שלמה עם זה, נשואה, מאושרת ומבוססת. לילד שלי יהיה הכול".

את חושבת על זה לעתים תכופות?

"אני חושבת על זה המון, חולמת על זה בלילות. התמונה שאני יושבת אצל הרופא והוא מראה לי אותו על המוניטור לא יוצאת לי מהראש. אני מרגישה חופשייה לשתף עכשיו, לספר. אפילו יש לי סוג של הקלה בכל פעם שאני מדברת על זה. למדתי מהטעות שלי ואני נזהרת הרבה יותר. עשיתי שטות, שילמתי עליה והיום אני שלמה עם עצמי במיליון אחוז".

מזכרת קטנה מהאקס

"שבועיים אחרי שאני ובן זוגי מזה שנה נפרדנו, התחילו לי בחילות בוקר איומות. לא חשבתי שאני בהיריון כי תמיד נזהרנו", משתפת ט', בת 32 מתל אביב. "אחרי שבוע, כשהבחילות לא פסקו והמחזור עדיין התעכב, קניתי בדיקה ביתית והתוצאה הייתה חיובית. הייתי כבר בת 29 וחצי והוא מבחינתו רצה להמשיך לעבוד על הקשר, מה שהעלה דילמות רציניות: האם לחזור אליו על רקע הגיל והנסיבות? אולי זה סימן? בסופו של דבר הבנתי שזה לא האיש שאיתו אני רוצה להקים משפחה, ועם כל הצער החלטתי לעשות הפלה".

איך מגיעים להחלטה כזו?

"שקלתי את העניין בכובד ראש. היה לי ברור שבן זוגי לשעבר ייקח אחריות ויעשה את הדבר הנכון, ועדיין בחרתי בסופו של דבר לעשות הפלה. לא נראה לי פייר לשים את שנינו במצב שבו אני חוזרת אליו רק בגלל הנסיבות, והוא צריך להיות אחראי לילד שהוא לא ציפה לו ולא רצה בו. אם לא היינו נפרדים שבועות ספורים לפני, ברור לי שהייתי ממשיכה בהיריון. למזלי גיליתי את ההיריון בשלב התחלתי, וההפלה שלי נעשתה באמצעות כדורים ולא בניתוח. בגלל הגיל העדפתי את האופציה של הכדורים, שלדעתי קלה יותר נפשית ופיזית".

מה הבחור חשב על זה שהחלטת לעבור הפלה?

"הוא ידע שאני בהיריון, אבל מעבר לזה לא עירבתי אותו. פחדתי שאם אתמך בו בזמן קבלת ההחלטה ותהליך ההפלה נחזור להיות יחד, ולא רציתי שהחזרה שלנו תבוא מהמקום הזה".

איך ידעת מה לעשות, למי לפנות?

"גם מחברות שעברו הפלה וליוויתי אותן בתהליך וגם מהאינטרנט, שמכיל את כל המידע על כל סוגי ההפלות. אחרי הבדיקה הביתית עשיתי בדיקת דם במרפאה של קופת החולים, והם נתנו לי הפניה לוועדה להפסקת היריון. את ההליך עצמו החלטתי לעבור באופן פרטי. זה לא דבר קל, ורציתי שלפחות

 מבחינת התנאים והיחס יהיה לי נוח ונעים עד כמה שאפשר. החוויה בכללותה הייתה מורכבת: הכדורים שניתנו לי גרמו להפלה טבעית. מצד אחד, זה יותר קל בעיניי מניתוח כירורגי. מצד שני, במשך 48 שעות מזמן לקיחת הכדור את מפילה ורואה את כל התהליך בעיניים. לאורך השבוע הייתי מאוד נסערת רגשית, ועם הזמן עיכלתי את החוויה הקשה והתמודדתי איתה באמצעות שיחות עם פסיכולוגית ושיתוף של חברות".

קורה שאת מתחרטת?

"לפעמים כשאני רואה ילדים קטנים וחמודים בני שנתיים יש לי צביטה קטנה בלב, במיוחד לנוכח העובדה שהאקס שלי כבר התחתן ויש לו ילד בן שנה. אבל רוב הזמן אני שלמה עם ההחלטה שלי".

ההפלה עוררה בך פחדים לגבי מערכות יחסים חדשות?

"פחות לגבי מערכות יחסים, יותר לגבי סקס. אני והאקס תמיד נזהרנו, נטלתי גלולות מדי יום. לקראת סוף הקשר חליתי והתחלתי לקחת אנטיביוטיקה, ובדיעבד נודע לי שהאנטיביוטיקה הורידה את היעילות של הגלולות. היום אני עוד יותר מקפידה לעשות סקס מוגן ואני תמיד בלחץ מזה. לפעמים כבר בשלב

 של הפור־פליי אני מבקשת מהבחור לשים קונדום מהלחץ ולפעמים, למרות שהשתמשנו בקונדום, אני לוקחת 'פוסטינור' למחרת, ג'סט אין קייס".

שיתפת בני זוג חדשים בכך שעברת הפלה?

"לא נעים להגיד, אבל בימינו אף אחד לא מתרגש מזה יותר מדי, וזה גורם לי להרגיש בנוח לשתף. אבל אף אחד מבני זוגי לא ניסה לדבר איתי על זה לעומק וברצינות וזה קצת מעציב אותי. בקשר הראשון הרציני שלי אחרי ההפלה, התגובה של בן זוגי הייתה 'עכשיו אני מבין למה את מכורה ל'פוסטינור'".

ג', בת 28 מתל אביב, מודה שלא נזהרה במיוחד, אבל בכל זאת הופתעה לגלות בטן תפוחה.

"יצאתי עם בחור חדש במשך חודש. היינו מאוהבים עד השמיים. אני סובלת ממשהו שנקרא שחלות פוליציסטיות, שזה אומר שהשחלות שלי קטנות יחסית ולא מייצרות מספיק הורמונים נשיים, כך שכל גינקולוג שביקרתי אצלו אמר שיהיה לי קשה להיכנס להיריון. היו כמה פעמים שהתעצלנו להביא קונדום ולא תיארתי לעצמי שיהיו לזה השלכות. יום אחד הקשר בינינו התפוצץ, רבנו בטירוף ונפרדנו. למחרת גיליתי שאני בהיריון. אני מוכרחה לציין שזה לא תפס אותי לא מוכנה - אני חושבת שאישה מרגישה את זה מהשנייה הראשונה. הסממנים הם קצת כמו לפני מחזור. קשה להסביר את זה במילים, אבל ידעתי שמשהו עובר על הגוף שלי. זה לא אומר שקיבלתי את זה בקלילות. באותו ערב סיפרתי לחברה שהמחזור שלי מאחר בכמה ימים ושאני מרגישה מוזר, והלכנו יחד לקנות ערכת בדיקה ביתית. עשיתי בערך חמש בדיקות כאלה וכולן יצאו חיוביות, אבל עדיין סירבתי להאמין".

וכשהבנת שהתשובה חיובית, מה עשית?

"התקשרתי לבחור. הוא לקח את זה קשה, הגיע אליי באותו הערב וחזרנו. הוא חשש שאחליט להשאיר את התינוק, אבל מהר מאוד היה ברור שזה לא הולך לקרות. הוא בא איתי לעשות את ההפלה ולא זז ממני כמה ימים לאחר מכן. נשארנו ביחד חמישה חודשים אחרי האירוע הזה".

שקלת לרגע להמשיך את ההיריון?

"עמוק בפנים ידעתי שלמרות שאני מאוהבת, אני לא צריכה לעשות ילדים עם הגבר הזה ולקשור את עצמי אליו לכל החיים. בדיעבד התברר שצדקתי. אבל עוד לפני כן היה לי ברור שבגיל 26 אני ממש לא מוכנה להיות אמא".

שיתפת בהחלטה חברים או משפחה?

"מה זאת אומרת? שיתפתי את כולם, כולל אנשים זרים ברחוב. הייתי בהיסטריה מוחלטת, לא האמנתי שזה קורה לי בכלל. בגלל שתמיד הסבירו לי שיהיה לי קשה להיכנס להיריון, לא חשבתי שאהיה אחת מהבחורות האלה והייתי בהלם טוטאלי. כשהבדיקות הביתיות יצאו חיוביות, התקשרתי בבכי להורים ולחברות והיה קשה להרגיע אותי. למרבה הפלא, דווקא אבא שלי רצה שאשמור את הילד, אבל זה קשור לאלמנט הפולני במשפחה שצריך להתרבות. הוא הבין שהוא יצטרך לתמוך במה שאבחר, אבל כאב לו. הוא היה מעדיף שאלד את הנכד או הנכדה שלו".

איך בסופו של דבר ידעת מה לעשות?

"החוויה הרגשית הייתה קשה יותר מהחוויה הפיזית. בלילה אחד את הופכת מילדה קלולסית שעושה סקס בלי לדפוק יותר מדי חשבון ולא מגלה אחריות - לבנאדם בוגר שמבין שהגוף שלו מסוגל לתת חיים ושאי אפשר לשחק עם

 הדברים האלה. היום מספיק להקליד את המילה 'הפלה' או 'הפסקת היריון' בגוגל וכל התשובות נפרשות לפנייך. דבר ראשון שעשיתי זה לקבוע תור לגינקולוג, שעשה לי אולטרסאונד ואישר שאני אכן בהיריון. הייתי בשבוע החמישי. מכאן והלאה התייעצתי איתו מה לעשות. העדפתי את הגרידה וגם בחרתי לעשות את זה באופן פרטי, אצל הגינקולוג שלי, כולל ההרדמה המלאה וכל הבוג'ראס. ממש לא התאים לי לראות את העובר יוצא החוצה, ורציתי לדעת שאני יכולה לסמוך על הרופא שעושה את זה כדי למנוע סיבוכים בעתיד. התהליך לא היה נעים בכלל - זה כמו לעבור ניתוח, ואחר כך סובלים מהתכווצויות נוראיות. אבל הייתה גם מידה של הקלה: כשאת מחליטה שאת לא רוצה את ההיריון הזה, את מתה כבר לחזור לחיים הרגילים שלך".

והיום את שלמה עם ההחלטה?

"קשה לי לענות. אני זוכרת שיומיים אחרי ההפלה הייתי צריכה לגשת לבדיקה אצל הגינקולוג שלי. ישבתי בחדר ההמתנה ולידי ישבו שלוש נשים: שתיים בהיריון מתקדם ואחת בהיריון ועם ילדה בת שנתיים על כתפה. זה גרם לי להרגיש רע ולחשוב שאולי בסיטואציה אחרת, בזוגיות בריאה ויציבה, כן הייתי יכולה לשמור את הילד. אבל אז חזרתי הביתה, הדלקתי את הטלוויזיה, וכאילו משמיים בדיוק שודר סרט תיעודי שנקרא "גם אני עשיתי הפלה", שמסביר שהמון נשים עוברות הפלות ושזה ממש בסדר. אני חושבת שזה אחד הדברים היותר מבגרים שקרו לי. זה גם מאוד חיבר אותי לנשיות שלי ולאינסטינקט האִמהי שלי, שעד אז בכלל לא הבחנתי בקיומם".

צצו בך פחדים חדשים בעקבות החוויה?

"לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי אם כל הקונסטלציה תקינה ואם לא יהיו לי בעיות להביא ילדים בעתיד. מאז שעברתי את ההפלה אני ממש רוצה להיות אמא, וברור לי שזה יקרה הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי ותכננתי. אני מודה שכמה פעמים אחר כך הספקתי לקחת 'פוסטינור', רק מתוך חשש שאצטרך לעבור שוב את החוויה הזו".

סיפרת לבני זוג חדשים שעברת הפלה?

"אם הנושא עולה, אני משתפת. כשמתחילים לדבר על זה מגלים שהמון בנות עברו הפלה ושזה ממש בסדר ולגיטימי, זה חלק מהחברה שלנו היום. אני גם חושבת שטוב שיש לנו זכות לקחת בעלות על הגוף שלנו ולהחליט מה אנחנו רוצות לעשות איתו. לבן הזוג הנוכחי שלי סיפרתי לא מזמן והוא קיבל את זה בצורה תומכת ואוהבת, תוך סינון מתבקש של 'בן זונה' כלפי האקס המרביע. מה שכן, הוא תמיד בודק את הקונדומים כמה פעמים, על כל צרה שלא תבוא".

אהבה. היריון. הפלה. חתונה

ר', בת 27 מחולון, ובן זוגה הצליחו להתגבר על החוויה המטלטלת כנגד כל הסיכויים ולהישאר יחד: "הכרתי את בן זוגי כחודש אחרי שיצאתי ממערכת יחסים ארוכה ורצינית שהייתה אמורה להוביל לחתונה. היינו ביחד שמונה חודשים, כשגיליתי פתאום באמצע יום עבודה שאני בהיריון. השתמשנו

 בספוגית (סוג של אמצעי מניעה, מ"ז) ולא התייחסתי לזה שהמחזור שלי מאחר, לא חשבתי בכלל בכיוון. חברה אמרה לי שאולי כדאי שאבדוק את זה, אז בהפסקת הצהריים ירדתי ל'סופר־פארם', קניתי ערכה והסתגרתי בשירותים. ברגע שראיתי שהבדיקה יצאה חיובית פשוט התפרקתי על הרצפה. התקשרתי לבן זוגי מהשירותים והוא בא להרגיע אותי. בכיתי כמו מטורפת ובמקביל קבעתי תור לבדיקת דם. היו לי בחילות כל הזמן, זה היה נורא. יש לנו היסטוריה לא פשוטה במשפחה ורוב הנשים לא מצליחות להיכנס להיריון בקלות, כך שלא חשבתי שזה יקרה לי".

איך בן הזוג שלך הגיב?

"הוא לא רצה שאעשה הפלה, הוא פחד שזה ישפיע על מערכת היחסים בינינו ושזה יגרום לבעיות בזוגיות. בתוך תוכי הרגשתי שאני לא מוכנה להיות אמא וגם לא רציתי להמשיך בהיריון רק כדי שהקשר לא יתפרק. בסופו של דבר קיבלתי את ההחלטה לבד - החבר שלי לא התנגד אבל גם לא תמך ברעיון במאה אחוז. הבנתי אותו, כי אצל רוב הבנות שאני מכירה באמת התפרקה הזוגיות אחרי שהן עברו הפלה. זאת בהחלט טראומה לקשר".

מה עשית אחרי שקיבלת את ההחלטה?

"לצערי, זה לא נגמר בתור להפלה וזהו. הלכתי לוועדה להפסקת היריון, ושם הציעו לי לעבור הפלה בכדורים או בגרידה. החלטתי על גרידה, אבל אז התברר שהעובר קטן מדי. הייתי צריכה לתת לו לגדול בתוכי כדי שבסוף אוכל להפיל אותו. הרגשתי נורא. הייתי עייפה, היו לי בחילות, התנפחתי, ההורמונים שלי השתוללו, יצאה לי בטן קטנה שלא יכולתי להכניס - ובטח שלא יכולתי לספר לאף אחד. את הגרידה עברתי בסופו של דבר באיכילוב. אמא ובן הזוג שלי באו איתי".

אפרופו אמא, איך ההורים הגיבו?

"הם תמכו בי ועודדו. אמא שלי העדיפה שלא אפסיק את ההיריון, אבל היא נזהרה לא להתערב לי בהחלטה. אני לא יכולה לומר שקיבלתי תמיכה של מאה אחוז. בסופו של יום הייתי די לבד וההחלטה הייתה לגמרי שלי".

את שלמה עם ההחלטה?

"כן, אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון. לקח לי זמן להתאושש, אבל התגברנו על זה ביחד ואנחנו אפילו מתחתנים בקרוב. זה גם מדהים לגלות שבן הזוג שלך מוכן להיות אבא, כך שזה חיזק את הזוגיות שלנו. בשורה התחתונה אני מאמינה שכל מי שעברה הפלה רק רוצה לדעת שהכול בסדר שם למטה".