לומדים מהסינים

בחינות הקיסר שנערכו בסין הקדומה אחת לשנה, היו מהאירועים החשובים בחצר הקסרות של סין. הבחינות שהחלו בתקופת שושלת SUI הפכו למסורת למשך 1300 שנה. חשיבות גדולה ניתנה ללימודים ולהצלחה כבר אז, ולו מהסיבה שאנשים ממעמדות שונים, גם תלמידים מבתים של עניים, זכו לגשת לבחינה שעסקה בלימוד טקסטים קדומים, מתמטיקה, משפטים אומנות ותורות לחימה. הזוכים החכמים שעברו את הבחינות הביאו אז כבוד ופרנסה למשפחה. בימים קדומים ידע הביא כבוד, מוניטין וגם כסף. ערים עתיקות רבות נבחרו לקום לצד הרים מעוגלים המביאים הצלחה בלימודים לפי תורת הפנג שואי. רבים מהערים העתיקות הקיימות עד היום בסין, הצמיחו פקידים גבוהים בעלי מעמד שעבדו אצל הקיסר.

בביקורי בסין התלוותה אלי מדריכה לסיור שסיפרה שכנהוג, עם לידתה, ביקשו הוריה חוות דעת אסטרולוגית על מפת הלידה שלה כדי לדעת אם כדאי כבר להתחיל לחסוך עבורה ללימודים או לא. ההכוונה מגיל קטן נשענת על מידע אסטרולוגי מועיל והיא אישית.

במפה אסטרולוגית סינית ניתן לראות בנקל שיש מי שמתאים לו ללמוד, יש מי שיתקשה בלימודים ויש מי שיצליח בעסקים בזכות כישרון מולד ואינסטינקטים חדים. זמן הוא אחד הקריטריונים החשובים במערב על פיהם נמדדת יכולתו וחוכמתו של אדם. אם זה, למשל, בעמידה מול לוח זמנים של מבחן (בתי סיפרה ש-99% מהתלמידים בכיתה ציינו שהם דיסלקטים או עם בעיות של קשב וריכוז כדי לקבל הארכת זמן במבחני הבגרות). התפיסה, לפי בית הספר של לאו צ'ה, היא שאין למה למהר, כל אחד בקצב, בזמן ובדרך שלו.

המורה והתלמיד

הצורך לשנן את החומר היה קיים מאז ומעולם. במזרח, על פי תפיסות פילוסופיות כבודהיזם, זן, דאואיזם וכד', השינון נועד לאימון ותירגול, כשהתלמיד מטמיע את דרך הלימוד של המורה, הדבר מראה על התמסרות וכניעה, וקבלת הנחייתו של המורה. אך לימוד אינו מועיל אם יש בו שינון החומר בלבד. הבודהה התרה בתלמידיו שלא יאמינו לדבריו רק כיוון שאמר אותם, הוא ביקש מהם להעלות שאלות, לבחון את החומר הנלמד בדרך של ניסוי וטעייה, תהייה והתנסות אישית. הוא נתן אמון מלא בתלמידיו, ובעיקר בפוטנציאל האישי של כל אחד מהם לדרך ולמטרה. "לא החזקתי אף לימוד בכף יד קמוצה... כל מה שיכול להועיל לכם כבר נתתי", אמר.

תפקידם של מורים, בוודאי גם היום, הוא לעודד תלמידים לספקנות, לביקורת, ושאול שאלות כדי לקדם אותם. כשנעשית פעולה של שינון החומר מבלי להבין או לחוות, תפגע ההתפתחות. התלמיד, לעומת המורה, נדרש ומחוייב לבוא פתוח נטול שיפוטיות ולבחון כל פעם מחדש את החומר הנלמד מכיוונים שונים כדי לקלוט את החומר, וכך יוכל לקבל תובנות אודות האמת. ודאי מוכר לכם הסיפור על התלמיד המחפש לו מורה זן כדי ללמוד ולהגיע להארה. במקרים רבים הלימוד הובא בדרך מטפורית או בצורה מתוחכמת, כך, למשל, התלמיד יושב בעוד המורה מגיש לו בנימוס תה, הוא מוסיף למזוג עוד ועוד תה למרות שהספל כבר מלא. התה נשפך מן הספל שעולה על גדותיו.

- "רבי!", קורא התלמיד, "הספל מלא!"

- "בדיוק", עונה המורה, "כיצד אוכל ללמד אותך אם לא רוקנת את מחשבותייך?"

איך לומדים?

הורים יכולים ללמוד מכך שילדים הם אלה הצריכים להתנסות בחווית הלמידה בבית ספר או בחיים, ואף הורה לא יוכל לעושת זאת במקומם. הילדים אמורים לנסות, להיכשל ולהצליח בכוחות עצמם כדי להתקדם, כל אחד בקצב שלו. מבהיר לנו ג'ואנג דז'ה: "השכלה אינה בהכרח ידיעה, חריפות אינה בהכרח חוכמה, ולכן החכם מקצץ בהן". הלב החכם תמיד יודע את מה שהשכל עוד לא הבין .

שרונה פומס, אסטרולוגיה סינית