שמונה שנים פחות שבוע מפרידות בין מותם של האחים שי ורז לוינהר. שמונה שנים פחות שבוע, שבשני קצוותיהן אירועים שחורים שטלטלו את משפחת לוינהר - פיגועי 11 בספטמבר 2001
בניו-יורק שבהם שכלה את שי,
ומותו הפתאומי מדום לב של רז אשתקד, דווקא בימים שבהם זיכרון לכתו של שי גדול וכואב במיוחד. השנה, בין הגעגועים המרים, בצבצה לה קרן אור אחת שנותנת תקווה - נכדה שהגיחה לאוויר העולם.
"כשהמטוס פגע בבניין הראשון, ידעתי בתוכי שאיבדתי בן", נזכר צבי לוינהר בשיחה עם ynet, ערב יום השנה התשיעי לאסון התאומים, שבו נהרגו כ-3,000 בני אדם, ביניהם שלושה ישראלים נוספים: אלונה אברהם,
דן לוין וחגי שפי. "ניו יורק והעולם כולו השתנו באותו היום", אמר לוינהר האב, "אני לא אשכח בחיים איך אנשים שרו שירים ברחובות. למרות הכאב האיום, הייתה תחושת אחדות מיסטית לחלוטין בין כל הזרים המוחלטים האלו. זו הייתה ניו יורק אחרת לגמרי".
צבי ורעייתו יהודית היו אמורים להגיע למנהטן יומיים אחרי האסון כדי להעביר את ראש השנה עם בנם, אשתו ליאת ונכדתם ספיר, שהייתה אז בת חודש וחצי. לבסוף הם הגיעו בטיסה הראשונה שיצאה לניו יורק אחרי האסון.
צביקה ושי לוינהר. "בגיל 29 הוא כבר היה מלך העולם"
בניו יורק חיכה להם בנם השני, רז, שהגיע מאירופה כדי לבלות איתם את החגים. "בבוקר האסון הוא היה אמור לאכול עם אחיו שי ארוחת בוקר", נזכר צבי, "הארוחה נדחתה מסיבה לא ידועה, מה שבסוף התגלה כמה שהציל לרז את החיים".
אולם, למרבה הצער, לפני כשנה, כשצבי ויהודית היו במנהטן לרגל טקס הזיכרון לקורבנות מתקפת הטרור, הם קיבלו טלפון נוסף ששינה את חייהם, שוב. בתם מור בישרה להם כי אחיה רז מת במפתיע מדום לב.
"זה שבוע קשה מאוד עבורנו, שבוע שבו אנחנו מציינים את אזכרותיהם של שני בנינו", סיפר צבי על הימים שעוברים כעת על משפחתו, "אבל יש גם נקודת אור. בין י"ז לאלול, תאריך מותו של רז, לכ"ג באלול, תאריך מותו של שי, יש את י"ט באלול. השנה, בין שתי האזכרות, נולדה לנו נכדה מבתי מור, ששמה תומר שירז - שם שמורכב מהשמות שי ורז. כך שבסך הכול, החיים ממשיכים וחייבים להביט קדימה".
"אם היית בא אלי לפני 35 שנה ואומר לי 'בוא, תשמע צביקה, אני אעשה איתך חוזה, אני אתן לך את הדבר הזה שנקרא רז ל-33 שנים', אז אני הייתי מתווכח איתך. הייתי מנסה לעשות 33 וחצי, 34. אבל הייתי חותם איתך על זה, מכיוון שהבחור הזה הביא לנו הרבה מאוד אושר, הרבה מאוד אור מכל הבחינות", סיפר צבי. "ואותו דבר גם לגבי שי, שבגיל 29 כבר היה מלך העולם, כמו בשיר של שלמה ארצי, שנכתב עליו לפי דעתי".
בגיל 29 שי היה כבר דירקטור בחברת ענק, קנטור פיצג'ראלד, עם תואר שני בהצטיינות מאוניברסיטת קולומביה, לאחר שירות כקצין מצטיין ביחידת ממר"ם, שם הכיר את ליאת שהפכה להיות אשתו. בתם ספיר, שהייתה בת שישה שבועות במותו של אביה, היא כיום בת 9.
גן שי. מתקני כושר ושחמט (צילום: דודו אזולאי)
לצבי ויהודית יש עוד ארבע נכדות: מאיה בת ה-10, ליה בת ה-6, יעל בת השנתיים, ותומר שירז הקטנה
שנולדה זה עתה. "אנחנו נפגשים כמעט כל יום שישי לארוחת ערב וקידוש, וגם ליאת, אלמנתו של שי, מצטרפת. היא שיקמה את חייה, נישאה מחדש ולפני חודשיים נולד לה תינוק".
האופטימיות מקולו של צבי מעוררת השראה. היא מורה על ניצחונה הבלתי מעורער של הרוח האנושית על הכאב. מתוך הזיכרון נוצר "גן שי". גינה ציבורית מלבלבת שגובלת בבית התרבות של נווה מונוסון. בגינה מתקני פעילות וכושר, חמישה מגרשי פטנק (שם נערכת אליפות הפטנק האזורית ב-13 לחודש) ולוח שחמט ענקי בו נערכת האליפות האזורית.
"שגריר ארה"ב, ג'יימס קנינגהאם בעצמו, הגיע לחנוך את האנדרטה המוצבת בגן לזכר 3,000 הנופלים באסון", מתגאה צבי. "כל פעם שאני מביט בגינה ובאנדרטה, זה קשה, אבל כמו שהיא מלבלבת, גם הדור החדש במשפחתנו מלבלב וצריך להסתכל קדימה, הכוח של החיים גדול מהכול, וגובר על השכול".
