מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה?

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בריסטול שבחן את ההשפעות הפסיכולוגיות על ילדים של שימוש במחשב וצפייה בטלוויזיה קובע כי ילדים שבילו שעתיים ביום או יותר בצפייה בטלוויזיה או משחק במחשב גילו יותר קשיים פסיכולוגיים מאשר ילדים שהקדישו פחות משעתיים ביום למחשב או לטלוויזיה. זאת, גם כאשר הישיבה מול המחשב או הטלוויזיה אוזנה בפעילות גופנית.

מחקר נוסף, של דאגלס ג'נטיל, פסיכולוג ילדים מאוניברסיטה של מדינת איווה, מצא ששימוש מוגבר בסמסים, פייסבוק ומשחקי מחשב אינו רע או טוב יותר מצפייה בטלוויזיה, אף על פי שיש בפעילות זו סיכונים שחורגים מבריונות רשת וחשיפה לתכנים לא הולמים. על פי המחקר, ככל שילדים מבלים יותר זמן מול המסך – בין אם מדובר במסך טלוויזיה, מחשב או טלפון סלולרי, כך מתדרדרים הישגיהם בלימודים.

זה עושה שכל, אם שעה בה מבלה ילד מול פייסבוק באה על חשבון שיעורים, אך אם הוא סיים את שיעוריו וגולש על חשבון זמנו הפנוי, לא נגרם נזק, נכון? לא נכון, טוען ג'נטיל.

על פי מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Computers in Human Behaviour, תלמידים שמשתמשים בפייסבוק בזמן הלימוד מקבלים ציונים נמוכים משמעתית מאלה שמתנתקים מהרשת החברתית לצורך התכוננות למבחן או הכנת שיעורים. עורך המחקר, פול קירשנר, גילה שזמן הלימוד של הנסיינים שלא השתמשו בפייסבוק היה גדול יותר ב-88%.

תוצאות אלה גם כופרות בהערכה שצעירים טובים יותר בריבוי משימות (מולטיטסקינג) ביחס למבוגרים. רוב התלמידים ממשיכים להפעיל ברקע את פייסבוק או רשתות חברתיות אחרות, אימייל, תוכנות מסרים מידיים בזמן שהם צריכים להתרכז בביצוע משימות.

מולטיטסקינג לא טוב לכולם

המחקרים של קירשנר וג'נטיל מראים שבעוד אנשים מאמינים שביצוע משימות מרובות במקביל גורם להם לעשות יותר בפחות זמן, המציאות היא שדרך עבודה זו מגדילה את כמות הזמן הנדרש לבצע כל אחת מהמשימות האלה ועלולה לגרום יותר טעויות. נייסנים שמשתמשים בפייסבוק קיבלו ציון על הבנתם בחומר של 3.06 מתוך 4 לעומת 3.82 שקיבלו נייסנים שלא משתמשים בפייסבוק.

"מולטיטסקינג לא טוב לכולם", אמר ג'נטיל, "אמנם, ריבוי משימות משפר את הרפלקסים. ילדים שמתרגלים לריבוי משימות מגיבים מהר יותר לרעשים או הבזקי אור, אך תכונה זו אינה יתרון בכיתה בה עליהם להתרכז ולהימנע מהסחות של ילדים אחרים. ציפייה לסמס הבא אינה טובה לילדים. ככל שהם סובלים מהסחות רבות יותר, כך הכושר המנטלי שלהם יפחת. חשוב לגרום להם לכבות את הטלפונים, האייפודים ופייסבוק כדי שיוכלו להתרכז בלימודים וקריאה".

החדשות הרעות הן שילדים לא צופים פחות בטלוויזיה בגלל המחשב והסלולר אלא ממשיכים לצפות בה ברקע ומחלקים את הקשב בין המסך הגדול למסכים הקטנים. מחקר שערכה סוכנות הידיעות איי פי בשיתוף רשת MTV גילה שכשליש מהתלמידים משתמשים במחשבים, טלפונים ניידים או קונסולות משחקים במשך שש שעות ביממה או יותר. מחקר של Kaiser Family Foundation שפורסם בינואר, 2010, גילה שזמן צריכת המדיה של בני 8-18, הכולל טלוויזיה, מוזיקה, מחשבים, משחקי וידאו וסרטים גדל משש שעות, 21 דקות ביום ב-2004 לשבע שעות ו-38 דקות ב-2009. גם המחקר הזה גילה יחס הפוך בין כמות שעות המדיה לציונים שהשיגו הילדים בלימודים ותחושת המיצוי האישי שלהם.

אי אפשר להתווכח עם עובדות שקובעות ששימוש מוגזם ולא מאוזן במדיה מוביל לתוצאות לא רצויות, אך קשה להשתחרר מהתחושה כי הבעיה האמיתית אינה ההישגים בלימודים אלא פער בין דורי בין ההורים לילדים.

בדור הקודם, הצפייה בטלוויזיה הייתה משפחתית, בסלון. היום, כמעט לכל ילד יש טלפון נייד, טלוויזיה משלו, אייפוד ומכשירים דיגיטליים אחרים שכל כולם פרטיים. מלבד ארוחת ערב (במקרים נדירים) וסעודות סוף שבוע, בבתים רבים אין חוויות משפחתיות משותפות. הילדים מחוברים למכשירים אלקטרוניים ולתקשורת עם החברים שלהם רוב שעות הפנאי שלהם והקשר הרגשי שלהם למשפחה נפגע. בני הדור הקודם יראו בכך התנהגות אנטי חברתית ומזיקה, אך בני נוער וילדים לא יבינו איך אפשר אחרת.

האם שיחות משפחתיות וקריאת ספרים באמת עדיפות על פני סמסים ופייסבוק או שמדובר בקלישאה "הולך ופוחת הדור?". האם בכלל ריאלי לדרוש מילדים להתנתק מפייסבוק והסמסים ולהתרכז בספר טוב או ללמוד למבחן? ייתכן שזהו דור של מופרעי קשב, אך אולי המלחמה בתופעה אבודה ומוטב להשתמש בטכנולוגיות החדשות כדי ללכוד את תשומת לבם ולחנן את הילדים באמצעותן?