גרים בתל אביב וחולמים על גינה? זה אפשרי

החלום של גינה צמודה אל הבית, הוא ללא ספק אחד מהמרכזים של הבורגנות הישראלית. מי מאיתנו לא שקע בשלב זה או אחר של חייו בדמיונות ובחזיונות של "רק אם היה לי את המקום, הייתי מגדל נענע, חסה, מלפפונים, עגבניות ושאר גידולים למיניהם". אך בו ברגע שמתעוררים מהחלום והמציאות הנדלנית חוזרת ומנחיתה אותנו בברוטאליות אל הקרקע, הדרך למכולת או לסופר הקרוב מעולם לא נראיתה ארוכה יותר.

עם זאת דווקא בתל-אביב, שמייצגת יותר מכל עיר אחרת את שוק המחירים הבלתי הגיוני של מחירי הדירות ושהסיכוי של רובנו להשיג בה בית עם גינה משול לסיכוי שנתניהו ואבו מאזן יפזזו לצליליי מוזיקה קלאסית, קמה יוזמה מעניינת בשם "החווה העירונית" - פרוייקט שבו לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הסיכוי להתחבר לצד הירוק שלנו ולהגשים, הלכה למעשה, את חלום הטוריה, המעדר וגידול הסלט שנאכל בערב.

החווה העירונית, הממוקמת במתחם ראש ציפור שבגני יהושע, היא פרוייקט פיתוח של הרשות לפיתוח כלכלי של תל-אביב-יפו. על שטחה, שנקרא בעבר "פרדס גולדברג", נוסד לפני למעלה מ-50 שנה בית הספר החקלאי "חוות תלמי אביב", שמארח עד היום את שיעורי החקלאות של תלמידי בתי הספר של תל-אביב -יפו.

שטח החווה מחולק לשניים. חלק אחד מוגדר כחווה עירונית ומהווה מעין מרכז פנאי שמציע בילוי משפחתי ירוק בטבע. חלק הזה של המתחם כולל גם מבוך פיקוסים, פינת חי, קטיף עצמי של פרחים, מרכז הדרכות, ממכר תוצרת מקומית ומרכז הולך ונבנה של גינה בסגנון סיני, שבמרכזה מרכז טיפולים אלטרנטיבי.

חלקה השני של החווה הוא החלק שבאנו לבקר ובו מוצעת לכל מי שחפץ האפשרות להשכיר חלקה אישית של אדמה ולגדל עליה גידולים אישיים. לצערם של חלקכם, גידולי קנאביס לא כלולים.

סוג של התמכרות

הרעיון העומד מאחורי המיזם מבוסס על חוויות היציאה אל הטבע דווקא בין כל הבניינים והכבישים העוטפים את הכרך האורבני שבליבו ממוקמת הגינה. לשוכרים הפוטנציאלים ניתנת הזדמנות לבחור בין קרקע של 40 מטר מרובע שאותה הם יכולים לשכור במחיר של 180 שקל לחודש, לבין קרקע צנועה יותר, של 17 מ"ר, תמורת 100 שקל בחודש.

"כל החיים חלמתי להיות כמו חנה מירון מקרובים קרובים, לגדל לי פרחים ושאוכל לדבר אליהם", אומר חגי (31) ,מהנדס, אב לשלושה ואחד מבעליי החלקות במקום, אותו תפסנו כשהוא שר שירים לפיקוסים שלו.

"אמנם יום אחד אני מקווה שכן תהיה לנו גינה אמיתית ליד הבית, אך כל עוד אני גר בבניין ואין לנו בית עם חצר משלנו - זאת הזדמנות מעולה בשבילי להגשים את החלום", הוא מוסיף.

הזיעה ניגרת על פניו בעוד כאשר הוא מסיים לגרוף את העלים שנשרו מאז ביקורו האחרון בחווה. "בסופו של דבר, זה כמו ריפוי בעיסוק", מסכם חגי", אתה בא לפה ומוציא הכל על האדמה ובסוף אתה חוזר הביתה אל אשתך עם פרחים ביד, ככה שכולם מרוצים".

ובהמשך ישיר לדבריו של חגי - עושה רושם שמעבר לחלום הגינה השגרתי, החלקה הירוקה הופכת לסוג של התמכרות ומשהו רחב יותר מתחביב ירוק כזה או אחר.

אז נכון שהנגיעה של רבים מאיתנו בחיים ירוקים ובגינה מתבטאת בישיבה אינטנסיבית אל מול שטחי מרעה בפייסבוק, אבל אם לשפוט על פי בעלי החלקות שפגשנו ועל פי הפרצופים המותשים אך הגאים שהיו להם - החווה העירונית מעמידה אלטרנטיבה מקורית וסביבתית, גם לגוף אבל לא פחות חשוב, גם לנפש. אז קדימה לעבודה, והורה חסה הורה צנון!