סרט וראיון: עמי ליבנה מוליד פיצ'ר ותינוק

בימים אלה עמי ליבנה נמצא בהכנות האחרונות לקראת צילום פיצ'ר ראשון, ומצפה גם ללידת בנו הראשון. השינוי בחייו של היוצר מסמן נקודת מפנה בחיי מי שהיה קולנוען עצמאי ורווק עצמאי לא פחות, העומד כעת מול אתגרים חדשים בחייו. את סרטו "כסא מוזיקלי" יצר בכוחות עצמו, והוא מבוסס על החוויות האישיות שלו, של גבר בחיפוש אחר אהבה.

"עשיתי את כיסא מוזיקלי כשנה אחרי הסרט הראשון שלי 'קליה' ושניהם נעשו בזמן קצר מאוד", מספר ליבנה, "היה לי צורך לעסוק בחומרים יותר אישיים, יותר קרובים למציאות החיים שחייתי באותה תקופה. אז עוד הייתי רווק מתוסכל ו'כיסא מוסיקלי' עוסק בחיי רווקים/ות בתל אביב ובקושי ביצירת קשר. בתקופה ההיא יצאתי עם כל מני בנות ושמתי לב שנוצר שיש השפעה לכל בחורה שאתה יוצא איתה. אם מישהו פוגע בך, הרגש הבסיסי הוא לרצות לפגוע בחזרה."

הגיבור (בגילומו של מאיר אשרף) הוא גבר צעיר שנדחה על ידי בחורה, ובמקום לשקוע בצער הוא יוצא לבלות באותו ערב בגפו. הוא מכיר בפאב בחורה חדשה (תמר רוזנבלט) והיא אפילו מגיעה באותו ערב לדירתו, אך הוא מגלה שעדיין לא הצליח להשתחרר מהדחייה שחווה בתחילת הערב.

אולי הסרט עצמו הוא דרך שלך לפרוק את המטענים שלך?

"זה סרט אישי, אבל לא עשיתי אותו מתוך מודעות. ברגע שאתה נחשף לתוצאה הסופית, אתה פתאום רואה את זה מבחוץ ומסוגל לנתח את הקשר של זה לחוויות שלך. במהלך הצילומים האתגר הכי גדול היה לפצח את הדמות של הבחור הזה. היה לי באמת חשוב להקפיד על עבודת השחקנים.

"חיפשתי דרך למצוא שחרור וחיות במשחק, אבל מאיר אמר לי 'אני לא מבין למה אני אומר את זה'. לאט לאט התשובות הגיעו. דיברנו על זה שאולי הוא בתול, אולי פחד מנשים. היה לי את הרגש של מה שצריך להיות שם, אבל פסיכולוגית לקח לי זמן".

היה קשה לפענח את התנהגות הדמות (צילומים: רם שוויקי)

הדרך בין החוויה האישית לסרט כמוצר מוגמר היתה קשה, אך קצרה יחסית, כפי שמספר ליבנה: "דיברתי עם חבר שלי רם שוויקי על הרעיון שלי והוא אמר לי 'יאללה תכתוב תסריט, אני אדאג לציודים ובוא נעשה סרט'. שלושה שבועות אחרי זה כבר צילמנו. התסריט נכתב תוך יומיים-שלושה ומראש הגבלתי את עצמי. חשבתי איפה אני יכול לצלם, לא ביער או במושב, אלא במקומות שם אני נמצא בחיים שלי".

איך מצלמים סרט עצמאי בתקופה קצרה כל כך?

"עבדתי כמעט לבד. את כל הניצבים גייסתי בעצמי - דרך הפייסבוק ואנשים שהכרתי. היה יום צילום בבר ה"ריף ראף" והכל היה לחוץ. אנשים התקשרו באמצע הצילומים כי לא ידעו איך להגיע, אחרים שהתגייסו רוצים לחזור הביתה. לא היה עוזר במאי, לא מפיק. נגמרו הצילומים של הסצינה והייתי בטוח שהכל גרוע כי הכל נעשה בחופזה. בסופו של דבר זה יצא לא רע".

איך עומדים בזה כלכלית?

"בארץ אין תעשיית קולנוע. יש פה אולי תעשיית טלוויזיה, אבל קולנוע זה כמו תאטרון או מחול. הוא לא מסחרי.

הקרנות מנסות לעשות את מה שהן יכולות ומתנהלות בדרך הכי טובה שאפשר, אבל מי שמצפה מראש שיהיה פה הוליווד ושאפשר להתפרנס ממנה ולהיות קולנוען פעיל לוקה בחוסר הבנה של המציאות. כשהבנתי את זה נהיה לי יותר קל".

בעבר עבד ליבנה בהפקת תכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת" ועד לפני כחודשיים התפרנס מבימוי סרטי תדמית ומצגות, וכן וידאו דאנס בשיתוף בת זוגו נועה. כרגע הוא חי מחסכונות. "אני עדיין משלם את המחיר של הפקת 'כיסא מוזיקלי'. אני עדיין מחזיר הלוואות שלקחתי כדי לממן את הסרט, שהוא זול יחסית. הוא עלה 6,000 שקל, למרות שהכל נעשה בהתנדבות".

ועכשיו אתה הולך על פיצ'ר.

"סרט באורך מלא הוא סוג של התאבדות. אין פה שוק שיחזיר את הכסף ומי שמשקיע מאה אלף שקל מכספו, זה ניסיון כמעט חסר סיכוי. במיוחד אם מדובר בסרט מחתרתי. סיפורי אגדות כמו 'סקס שקרים ו-וידאוטייפ' ו'פרויקט המכשפה מבלייר' יש רק באמריקה. מי שרוצה להתפרנס שיילך לטלוויזיה. קולנוע זה כמו לכתוב ספר. כותבים את זה בשביל הרוח ולא בשביל למכור. גם כשמדובר בסרטים מושקעים יש אשליה. סרט מקבל אולי מיליון דולר, אבל זה לא כסף שבסופו של דבר מגיע ליוצר".

הדרך לפיצ'ר עברה דרך סרט קצר. אשרף ורוזנבלט ב"כסא מוזיקלי"

צילומי הסרט "תחנה מרכזית", המבוסס על תסריט אותו כתב ביחד עם גיא עפרן במשך שנתיים, זכה למימון מקרן הקולנוע. העלילה עוסקת בבחור בדואי שעובד בתחנה המרכזית בבאר שבע. "אני עובד על הפיצ'ר חמש שנים וזה מסע יותר ארוך ומיגע", הוא מספר. "אתה חושב שיש כסף לפיצ'ר אז הרבה יותר קל, אבל אתה עדיין צריך לעשות דברים לבד. ואף אחד לא ממש עוזר".

כמו במקרה של "כסא מוזיקלי", גם ב"תחנה מרכזית" ליבנה מקפיד על המשחק והתעקש ללהק שחקנים בדואים לא מקצועיים, מה שהסתבר כמשימה הקשה ביותר. "בגלל שהסרט עוסק בבדואים, הליהוק היה מורכב יותר, אבל אני התעקשתי", הוא אומר. "הייתי צריך לעשות את זה בעצמי ולנסוע לדרום ולעשות למועמדים אודישנים, למרות שרובם לא היו בבתי קולנוע בחיים שלהם".

מה ההבדל בין עבודה על סרט אינדי לפיצ'ר?

"בניגוד לסרטים קצרים בהם אתה לא נותן דין וחשבון לאף אחד, פה אתה חייב תשובות להרבה אנשים.

הם מבינים קולנוע ואומרים לך את דעתם. הניסיון שלהם הוא יתרון, אבל גם חסרון. אתה עומד מול מפיקים וקרנות וצריך להכריע מה הכי חשוב לך ולסרט ואיך אתה מתחבר אליו".

אז מה הלאה?

"אין לי הרבה ציפיות. 'עג'מי' אמנם הפתיע והצליח והגיע לאוסקר, והוא סרט שדובר ערבית והשחקנים לא מקצועיים, אבל רוב הסרטים לא מצליחים. דברים מאוד שבריריים והכל יכול להשתנות. אני לא חושב שזה ישנה לי את החיים".

מה שכן ישנה לליבנה את החיים זה הולדת התינוק בחורף. למעשה, זה גם שינה את הלו"ז של הסרט. אולי אפילו קידם את יצירתו: "לא היה ברור מתי יהיו הצילומים, אבל היה לי ברור שהתינוק צריך להיוולד בפברואר, ואת זה אי אפשר לבטל. אז כתבתי למפיקים שחייבים לקבוע דד-ליין כי מבחינה הלידה זה שנת אפס. לפני הספירה ואחרי הספירה. וזה עבד. פתאום כולם אישרו לי את תחילת הצילומים".

ומה יקרה כשהם יסתיימו?

"מהבחינה הזאת, התזמון של הלידה הוא טוב. תמיד אחרי שמשלימים צילומים על סרט יש תחושה של ריק. למזלי, במקרה שלי יהיה תינוק שימלא את עולמי". 

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com