הדרך להאג עוברת בברזיל
התביעה בהאג, שדנה האם יש לבית הדין הבינלאומי סמכות לדון בחשדות שבוצעו פשעי מלחמה ב"עופרת יצוקה", תושפע ממדינות דרום-אמריקה שהכירו במדינה הפלסטינית
לפני שנתיים הרגנו ילדים נשים וגברים. חדרנו בעשרות גיחות לשטח האווירי של אחד המקומות הצפופים בעולם, רצועת עזה, והטלנו פצצות לא רק על מי שירה טילים על יישובי דרום הארץ, אלא גם על מטרות אזרחיות בעליל: על משרדי ממשלה, תחנות קמח, מחסני מזון, מפעלי מים וחשמל, אוניברסיטה, תחנות משטרה.
חומרי הנפץ, ביחידות של טון ושניים, שוחררו על-ידינו בלחיצת כפתור. ירי ארטילרי ועוד ירי ארטילרי, גיחה אווירית ועוד גיחה אווירית, במשימות נעדרות סיכון מבחינת טייסינו כי לאלה שלמטה
לא היה חימוש נגד מטוסים. לפני הפסקת האש עוד הספקנו להטיל פצצות המכילות זרחן שבוער ומבעיר כל מה שבא עימו במגע. היות שבערה זו נמשכת ימים, ילדים ברצועה עוד המשיכו להיפגע הרבה אחרי שהלחימה תמה. רופאים נכוו כשניסו לטפל בפצועים.
כשהרבה פחות מזה קורה באפריקה, מיליוני אזרחים מתחילים לנדוד - בורחים מאימת המלחמה וזוועותיה. לא בעזה. למיליון וחצי אזרחיה לא היה לאן לברוח. זה שלוש שנים וחצי שהם כלואים במצור אכזרי שאנחנו, השולטים בים, ביבשה ובאוויר, הטלנו ושאנחנו אוכפים. הם ניזונים ממזון המוכנס אליהם על-פי נוסחאות מתמטיות של כלכלה, שהומצאה בפיקוד דרום, והשואפת אל נקודת האיזון המופלא שבה אין רעב אך אין גם שובע, וכשיורים עליהם הם ברווזים במטווח.
במתקפה על עזה הפרנו את דיני המלחמה. לא פעם ולא פעמיים. לא רק טוראים וסמלים שהשתמשו בילד כמגן אנושי או גנבו כרטיס אשראי, גם מפקדיהם שהודיעו להם שבמלחמה הזו אין הוראות פתיחה באש, גם עורכי-הדין הצבאיים שהכשירו מטרות אזרחיות בעליל, וגם המדינאים, המנהיגים שלנו, שבחרו להפעיל חיל אוויר וסוללות תותחים על אוכלוסייה אזרחית במצור.
מדיניות החסינות
שנתיים אחרי המתקפה הפראית על עזה וכל יום מביא עימו הודעה של מדינה נוספת על הכרה במדינה פלסטינית. ההכרות האלו מצטברות ונערמות על שולחנו של התובע הכללי של בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג, שאמור בימים אלה להכריע האם לבית המשפט יש סמכות לדון בחשדות שבוצעו פשעי מלחמה ב"עופרת יצוקה".
כדי להשיב על שאלה זו הוא צריך להכריע האם פלסטין היא מדינה - וההכרה של ברזיל, ארגנטינה, בוליביה ואקוודור הונחו בשבועות האחרונים על כף ההן.
התובע צריך להשיב גם על שאלה נוספת: האם מדינת האזרחות של החשודים מקיימת הליכי אכיפה רציניים, מקוצעיים ונטולי פניות? האם היא חוקרת חשדות, האם היא מעמידה לדין במקרים שבהם יש ראיות לעבירות? אם כן - המשפט הבינלאומי נותן עדיפות למדינת האזרחות. אם לא - הוא פותח את דלתות בתי המשפט הבינלאומיים והזרים.
שנתיים ל"עופרת יצוקה" ואנחנו - כן אנחנו - עושים כל שלאל ידינו כדי להצדיק מעצר קצינים וחיילים שלנו בחו"ל. בטיפשות וחוסר אחריות כלפי חיילי צה"ל הצבא ממשיך לנקוט במדיניות החסינות הכמעט-מוחלטת לחיילים וקצינים שהפרו את דיני הלחימה. אין חקירות, ובמקרים המעטים שיש חקירות אין העמדות לדין. על חקירת המדינאים אין מה לדבר. מדיניות (אי) האכיפה שלנו מונחת לפיכך אף היא על כף ההן.
ביום שבו יחבוש קצין ישראלי את ספסל הנאשמים בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג או בבית משפט של מדינה זרה, יהיו אלה ארגוני זכויות האדם הישראלים שנאבקו ללא הצלחה למען חקירה רצינית ומקצועית של החשדות לביצוע עבירות ב"עופרת יצוקה" שיוכלו לומר שעשו הכל למנוע שיפוט בחו"ל. אלה שתקפו ותוקפים את ארגוני זכויות האדם, אלה שעמלים יומם וליל לפגוע במימון, בלגיטימציה ובמרחב הפעולה שלהם - להם תהיה מניית זהב בצו המעצר.
מיכאל ספרד הוא היועץ המשפטי של ארגון זכויות האדם "יש דין – מתנדבים למען זכויות אדם".
לפנייה לכתב/ת 
