שלושה לקחים ושלוש אזהרות

הרשעתו של נשיא המדינה לשעבר מעלה שלושה לקחים חשובים על החברה, המשפט והפוליטיקה בישראל. ראשית, יש בישראל פעילות חשובה מאוד של ארגונים וולנטריים, שבהדרגה אם כי בעקביות, ממלאים חלל חברתי גדול שהותירו אחריהן המפלגות הפוליטיות וכנסת שמאבדת את כוחה. נוכח מפה מפלגתית מפורדת, מפוררת ומפוצלת בולטת פעילותן הברוכה של ארגונים וולנטריים.

בישראל מתקיים אחד השיעורים הגבוהים בעולם של ארגונים וולנטריים ביחס לגודל האוכלוסייה. ארגונים אלו - ובראשן ארגוני נשים - מנעו את ירידת פרשת קצב מסדר היום ותרמו בסופו של יום להגשת כתב האישום החמור. הרשעתו של קצב היא גם ניצחון לפמיניזם בישראל, שבמיוחד מאז מחצית שנות השמונים התמקד יותר ויותר בחקיקה ובפסיקות בתי משפט בתחומי חיים מגוונים.

שנית, פעם נוספת הוכח כי מערכת השיפוט בישראל נהנית מעצמאות מוסדית משמעותית מאוד בכל קנה מידה השוואתי. ישראל מצטרפת לרשימה קצרה מאוד של משטרים פוליטיים, שבהם ראשי השלטון אינם נהנים תמיד מחסינות ובתי המשפט ממצים עימם לפעמים את הדין.

שלישית, התקשורת הישראלית הפכה לאחת הזירות הציבוריות החשובות בחיינו. הייתה זו התקשורת שמילאה תפקיד חשוב וחיוני בחשיפת פרטי הפרשה ובהשמעת ביקורת חריפה כלפי עיסקת הטיעון שכמעט והביאה להימלטותו המבישה של קצב מאימת הדין.

נורות האזהרה

אך בצד שלושה לקחים אלו יש להדגיש גם שלוש נורות אזהרה. הראשונה היא נורת האזהרה ביחס למצב זכויות האדם בישראל.

המכתב המביש של הרבנים והרבניות שהוקיע יחסים חברתיים בין יהודים לערבים בישראל מלמד עד כמה מערכת זכויות האדם בישראל היא שבירה ונתונה להתקפות בוטות על רקע אתנו-לאומי. פסיקות בתי משפט והתמקדות במקרים בודדים של הרשעות על עבירות חמורות הן רק קצה הקרחון של מאבק חברתי מקיף הרבה יותר שצריך להתנהל על שמירת זכויות האדם, שמירת זכויות המיעוטים, ושמירת זכויותיהן של נשים בישראל. המאבק הזה אינו יכול להתנהל על ידי בתי משפט, אלא יש לקיימו באמצעות תנועות חברתיות ועבודת שטח למען העצמת קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית.

נורת אזהרה שנייה קשורה למצב הייעוץ המשפטי בישראל. כיום, לנוכח הרשעתו של קצב בעבירות אינוס, קשה שלא לתמוה על עסקת הטיעון בין הנשיא לשעבר לבין היועץ המשפטי לממשלה לשעבר. אין ספק כי מצב שבו היועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי וגם עורך דינו של הממסד הפוליטי הינו מצב פסול שחייב בשינוי ממשי של פיצול בין התפקידים..

שלישית, הרשעת קצב אינה עונה לשאלה חמורה - כיצד ייתכן כי אדם כזה

 התמנה לנשיא המדינה? מהם מנגנוני הבקרה, אם בכלל יש כאלו, לסינון ולקידום של הנהגה פוליטית בישראל? מהם מקורות הצמיחה הראויים של ראשי שלטון בישראל וכיצד מבטיחים רמה מוסרית גבוהה שלהם? התשובה לשאלות אלו טמונה ביכולת ובנכונות של ארגונים חברתיים, מוסדות ציבור וכלי התקשורת לנהל וויכוח פתוח בדבר איכויותיהם המוסריות של נבחרי ציבור, קודם להתמנותם ולא לאחריה. לכן, אסור בתכלית כי הרשעתו של קצב תהווה סיבה למסיבה.

ההיפך, יש לראות בפרשה כולה אירוע טרגי החושף שורה של נורות אזהרה לגבי מצבה של החברה הישראלית, וזאת בצד הישגיה.