הטראומה הגדולה של העיר גלזגו

ביום שלישי, ה-2.1.01, שיחקה קבוצת גלזגו ריינג'רס מול סנט מירן באצטדיון "LOVE STREET", וגברה עליה 1:3. המשחק בין שתי הקבוצות נערך בערב, לא על מנת לאפשר שידור בטלוויזיה, אלא כדי לאפשר לשחקני הריינג'רס לעבור באצטדיונם הביתי, ה"אייברוקס", ולהניח זרי פרחים לזכר קורבנות האסון הגדול שאירע במקום, בדיוק לפני שלושים שנים.
סלטיק, היריבה העירונית הגדולה של הריינג'רס, הגיעה לאייברוקס, והדרבי הגדול של סקוטלנד, ה-"OLD FIRM CLASH", התקיים יומיים בתוך שנת 1971. צופים, שהיו בדרכם החוצה ושמעו על שער שנכבש, ניסו לחזור לאצטדיון ונרמסו. 66 אוהדים מצאו את מותם ביציאה מס' 13 של האצטדיון.

עיר בהלם

העיר גלזגו הוכתה בהלם ובאבל, והעולם כולו שלח את תנחומיו. מאז ה-2.1.71 נמהלות חגיגות השמחה על השנה החדשה בזיכרונות הקשים שנשארו מהאסון בגלזגו. יומיים אחרי מסיבות הסילבסטר, העיניים של בריטניה מופנות לאייברוקס.
היה זה ערב שחור משחור. הצירוף של הדרבי החם של סקוטלנד עם חגיגות השנה החדשה גדש את יציעי אייברוקס. קהל עצום הגיע, יש האומרים כי יותר מ-140 אלף צופים נדחסו ליציעי העמידה ב"אייברוקס". האווירה הייתה מחשמלת, למרות מזג האוויר הקר והערפל שכיסה את המגרש.

היה גם משחק

סלטיק, שזכתה בחמש אליפויות רצופות מאז 1966, היתה בשנות השיא שלה. על כר הדשא לא הובקעו שערים, אבל דקה לסיום הצליח ג'ימי ג'ונסטון להעלות את סלטיק ליתרון 0:1. חלק מהאוהדים, רובם אוהדי ריינג'רס מאוכזבים, פנו ליציאה מס' 13 כדי לצאת את האצטדיון.
אבל אז, בתוך זמן הפציעות, הבקיע קולין סטין את שער השיוויון עבור הריינג'רס. האוהדים שיצאו ואלו שעמדו ביציאה שמעו את שאגות הקהל, הסתובבו וניסו לחזור ליציע. מאות אנשים נדחסו ונלחצו על גרם המדרגות מס' 13, גדרות הביטחון משני צדי המדרגות קרסו כמו נייר ואנשים ניסו לעלות על המדרגות גם מהצדדים.
במהומה שנוצרה נמחצו למוות 66 אנשים, וכ-140 אוהדי כדורגל נוספים נפצעו.

כמו רצח קנדי

המילים "אייברוקס" ו"יציאה מס' 13" נכנסו מאז ה-2.1.1971 לזיכרון הקולקטיבי של בריטניה. וממש כמו רצח קנדי בארצות הברית, סקוטים רבים זוכרים היכן שמעו על האסון, מה חשו אז וכיצד הגיבו.
ג'ים היגינס נשאר באותו יום בבית: "הייתי בן 11, ובמשך ימים נדנדתי לאבא שייקח אותי למשחק. אבל הוא התעקש שאני קטן מדי, והלך עם שני הדודים שלי. שמענו את החדשות, וככל שהערב התארך כך גבר הפחד של אמא שלי ושתי דודותיי. לי זה נראה כאילו הכל קורה במקום רחוק, ולא בקצה הרחוב שלנו. רק כששלושתם נכנסו לבית, והתקבלו בנשיקות ובהתרגשות, הבנתי שקרה משהו נורא. מחשבותיי נתונות היום לכל אלו שיקיריהם לא חזרו".

עם הרגליים באוויר

מי שכן היה באייברוקס הוא קולין ברייס מאנגליה: "אני בר-מזל לכתוב היום. במשך כל המשחק עמדתי ליד היציאה מס' 13, מעל דגל הקרן, ואחרי השער של ג'ימי ג'ונסטון התחלתי לצאת. ממש לפני המדרגות מישהו אמר 'הנה הזדמנות', הסתובבתי וראיתי את קולין סטין מבקיע. הקהל היה בשמיים, והמשחק הסתיים לפני שהאוהדים נרגעו.
פתאום נוצר לחץ עצום במדרגות, ואני זוכר שהתקדמתי לכיוון היציאה מבלי שרגליי נגעו בריצפה. הלחץ של האנשים שאב אותי למעלה וככה התקדמתי כשאני תקוע עם הרגליים באוויר. למזלי, בשעה שהאסון אירע, אני כבר הייתי בחוץ, ברחוב האריסון. רק מאוחר יותר ראיתי בפאב את החדשות, והבנתי ממה נחלצתי".
חמישה מההרוגים הגיעו מרחוב אחד בפרבר מרקיש הקטן. איאן קמפבל הגיע אף הוא ממרקיש לאייברוקס: "אני זוכר בדיוק את החדשות שהודיעו לי למחרת, שבין ההרוגים נמצאים גם חמישה מחבריי. מאז, בכל פעם שאני נכנס לאייברוקס, אני מתפלל בשקט לזכר חבריי".

הפנצ'ר והבכי

ג'ון האולי חי כיום בפלורידה, אבל ה-2.1 מחזיר אותו לסקוטלנד: "הייתי בן 17, ובאתי עם אבא שלי מאדינבורו, באוטובוס שמועדון האוהדים של סלטיק השאיל מהפאב של מיק דורקין. יצאנו מהמגרש אחרי הגול של ג'ונסטון, אותו בקושי ראינו בגלל הערפל. עוד הספקנו לראות את השער של סטין, אבל לא ידענו כלום על הטרגדיה. לאוטובוס היה פנצ'ר, ולכן התעכבנו כחצי שעה והגעתי לבית של הורי בשעה מאוחרת מהמתוכנן. כשנכנסתי, ראיתי את אבי בוכה. לעולם לא ראיתי את אבי בוכה. הוא חיבק אותי, ואני חשבתי שהוא עצוב על שער השיוויון שספגנו. אמרתי לו 'אבא, בסך הכל הוצאנו תיקו, הם השוו בזמן הפציעות'. 'ג'וני, ג'וני, לא שמעת מה קרה?' הוא שאל אותי. התקרבתי לטלוויזיה, וכשהבנתי מה קרה התחלתי גם אני לבכות וחיבקתי את אבא שלי".

כצפוי, וועדת חקירה

גלזגו, במיוחד החלק המערבי שלה, שממנו מגיעים אוהדי הריינג'רס ושמשם באו רוב הקורבנות, היתה באבל, וכך כל סקוטלנד. שחקני הריינג'רס השתתפו בלוויות רבות וערכו ביקורים רבים לניחום האבלים. עונת הכדורגל שלהם כבר לא חזרה להיות כמקודם, וסלטיק זכתה באליפות שישית מתוך תשע רצופות.
ראש הממשלה, אדוארד הית', הקים וועדת חקירה אחרי האסון. היה זה אסון הכדורגל השני שאירע באייברוקס. ב-5.4.1902 התמוטט יציע שלם בעת משחק בין נבחרות אנגליה וסקוטלנד. 25 צופים נהרגו אז. לאחר האסון ב-1971 עבר אייברוקס שיפוץ, ולמעשה נבנה מחדש על פי מודל האצטדיון של בורוסיה דורטמונד כדי שמקרה ה-2.1.71 לא יחזור על עצמו.
ומילות הסיום הן של קולין סטין, שהבקיע את שער השיוויון עבור הריינג'רס: "ב-2.1 אני אגיע לאייברוקס, אחרי שהמועדון הזמין אותי לאזכרה השנתית. במשך שלושים שנה לא דיברתי בציבור על מה שאירע באצטדיון, למרות שהבי.בי.סי פנה אלי לא פעם. אני חושב שזו הדרך הנכונה לכבד את זכר אלו שמתו, ואת משפחותיהם. אבל לאזכרה ב"אייברוקס" אני אגיע".

הציטוטים המובאים בכתבה הם מתוך אתר האינטרנט של הבי.בי.סי