טלי קרביץ (26), נגנית כינור וויולה עתירת קריירה, בעלת שני תארים במוזיקה מ"מנהטן סקול אוף מיוזיק", היא מורה המחלקת זמנה בין הוראה להופעות. קרביץ, שהגיעה לארה"ב עם ההורים כשהייתה בת 16, בעקבות שליחות של האב למרילנד, סיימה שם את התיכון ובשנת 2002 הגיעה לניו-יורק, לאחר שהתקבלה לביה"ס הנחשב למוזיקה. היא שמחה לגלות, שאחד המורים שלה הוא לא אחר מאשר פנחס צוקרמן, שהזמין אותה להשתתף במחנות הקיץ שהוא מעביר באוטווה, קנדה. לנגן על כינור התחילה טלי כשהייתה בת שש, במשך שנותיה בישראל למדה עם טובי המורים. כשהגיעה ל"מנהטן סקול אוף מיוזיק", נפתח בפניה עולם חדש, כשאת הלימודים שילבה בהופעות בפסטיבלים ואירועים אליהם הוזמנה.

מה את יכולה לספר על המורה צוקרמן?

"החווייה עם צוקרמן, האיש והאגדה, הייתה מדהימה, הלימוד אצלו נעשה בשיטה חדשנית. מכיוון שהוא מבוקש בכל העולם ונוסע הרבה, כשהוא לא בעיר, התלמידים לומדים דרך ועידת וידאו שהוא מעביר. הוא היה אחד החלוצים של השיטה הזאת".

מצביעה על הקשר בין לימוד מוזיקה להצלחה אקדמית. קרביץ

איך זה עובד?

"יושבים בכתה מול הוידאו, עם צוות של טכנאים מהצד שלנו, ומנגנים. מדי פעם הוא עוצר את התלמיד, מעיר הערות ומדגים. יש לנו בביה"ס גם מורה מדהימה, פדגוגית מהשורה הראשונה, בשם פטינקה קופק, ישראלית לשעבר, שמאוד עודדה אותי להתחיל לעסוק בהוראה. השילוב של שניהם הוא חוויה שקשה לתאר".

הוא מדבר עם הישראלים בעברית?

"הוא זורק מילים בעברית, יצא לי לנגן בתזמורת שלו כשהוא ניצח עליה והוא זרק לי הערה בעברית. זה מאוד נחמד שהוא ישראלי. יצא לי גם לנגן במחלקה של נגני הויולה, בקונצרט שנערך לפני שנתיים בקורס הקיץ שלו, כשהוא ויצחק פרלמן ניגנו ביחד. זובין מהטה, שהגיע גם הוא, היה המנצח. כישראלית, הרגשתי גאווה עצומה כשהם ניגנו. גדלתי על הדיסקים שלהם וזה היה כבוד גדול בשבילי".

מה את יכולה לספר על חווית ההוראה?

"התחלתי כאסיסטנטית של המורה פופק עם תלמידים מ-פרי קולג', המכינה של ביה"ס. בשנת 2006 הצטרפתי באופן רשמי לצוות המורים והייתי המורה הכי צעירה שם. את הלימודים אנחנו מקיימים בשבת, כשבמשך השבוע מגיעים אלי גם תלמידים הביתה. אני מלמדת גם בחוג לילדים המתקיים בג'יי.סי.סי בטנפלי. מבחינתי, ההוראה היא מרכיב חשוב מאוד בקריירה שלי, כשאת מסבירה משהו למישהו אחר, את לומדת המון. ההוראה עוזרת לי להשאר בכושר. אני גם חייבת להיות יצירתית, כי כל תלמיד לומד אחרת וצריך למצוא את האינדיבידואל שבו ולהוציא אותו החוצה. אני מאמינה שלימוד מוזיקה הוא מרכיב חיוני לכל לימוד. יש מחקרים שמצביעים על קשר בין לימוד מוזיקה להצלחה אקדמית".

אומרים שהיהודים הם נגני הכינור הכי טובים, את רואה את זה בשטח?

"אומרים שנפש יהודי היא הכינור, אבל אני משתדלת לא לעשות הכללות. פעם ליהודים הייתה בלעדיות בנגינה על כינור, אבל היום יש המון נגני כינור סינים, קוריאנים ויפנים. מדהים לגלות כמה הנגנינה על כינור הפכה לחלק חשוב בתרבות שלהם, הם פשוט אלופים".

איך את מנתבת את הזמן בין לימודים להופעות?

"כמורה, אני משתדלת לא לנסוע יותר מידי, רק לאירועים יחודיים אליהם אני מזמנת, כי ההוראה מחייבת אותי להיות עקבית עם הילדים".

מה את יכולה לספר על התלמידים שלך?

"אני גאה בתלמידים שלי. היה לי תלמיד שניגן בברודוויי, תלמיד שניגן בקרנגי הול, תלמידים שזכו בתחרויות. הייתי צריכה לכתוב להם מכתבי המלצה כשהגישו בקשה להתקבל לאוניברסיטאות המובילות, כמו ייל ופרינסטון. כמחנכת, את מעצבת אותם מוזיקלית, מעודדת ריכוז ומשמעת עצמית".

קרה שהפסדת הופעה בגלל הנסיעות?

"פעם נסעתי לתחרות במונטנה ונתקעתי בשדה התעופה במשך 12 שעות, למזלי הצלחתי להגיע לתחרות בדקה התשעים וגם זכיתי בה. מאוד חשוב לי להיות מעורבת בפעילות למען הקהילה. ניגנתי כאן בבתי אבות ובבתי ספר. פעם ניגנתי בבית אבות יהודי-סיעודי בעיר, זאת הייתה תוכנית קלאסית שלמה ובסיומה החלטתי לתת כמה הדרנים של מוזיקה יהודית. ניגנתי שירים כמו 'יידישע מאמע'. בסוף האירוע, ניגשה אלי בדמעות בחורה צעירה שסיפרה לי שסבתא שלה, שהייתה בבית האבות הזה, לא דיברה תקופה ארוכה. כשהתחלתי לנגן את השירים היהודים, היא התחילה לזמזם. מה שמעיד כמה כוח יש למוזיקה".

איך את מבלה בעיר?

"אם אגיע לכאן כתיירת, בטח יהיה לי יותר זמן ליהנות ממנה. אני נהנית ללכת למחזות זמר בברודויי. ראיתי לאחרונה את 'היפה והחיה' ואת 'מרי פופינס'. אני גם אוהבת לבקר במוזיאונים. במטרופוליטן יש אוסף מעניין של כלי נגינה. יש שם מיתר שפגאניני ניגן עליו".

יש לך כבר הופעות מתוכננות לקיץ 2011?

"בקיץ הזה נאלצתי לסרב להזמנות, בגלל עומס הופעות. אני אמורה לנגן באוטווה, באיטליה, בוורמונט ובניו-יורק".

איך את מסתדרת עם הג'ט לג?

"אמנם ג'ט לג זה לא כיף, אבל זה חלק מהעניין. אני מרגישה שאני בת מזל".