זהו את בעל החיים - וזכו בארוחה זוגית

החרדון המצוי (Agama stellio) הוא השכיח והמוכר בין מיני החרדונים שבישראל, ובין הבולטים והאופייניים במרכיבי עולם החי של הארץ בכלל. גודלו בינוני. אורכו, כולל הזנב, מגיע לרוב עד 30 ס"מ ומשקלו עד 70 גרם. הראש רחב ומשוטח, הצוואר קצר. הגוף מוצק ומגושם. הזנב מוצק ואינו ניתק בקלות. הרגליים שריריות ומצויידות בטפרים (ציפורניים ארוכות) חזקים וחדים. בלסתות הפה, העליונה והתחתונה, שני זוגות של שיניים הבולטות בגודלן, בצורת ניבים, נשיכתו מכאיבה עד זוב דם.

החרדון המצוי נראה מחוספס ודוקרני. משני עברי ראשו, באזור הרקה, בגב ובצידי הגוף וכן בצד העליון של הגפיים, פזורים קשקשים גדולים, חלקם קוצניים. סביב הזנב ערוכים קשקשים קוצניים הסדורים במעגלים. בדרך כלל הזכרים גדולים מהנקבות, ראשם רחב יותר ושורש זנבם מעובה. בגחונם של הזכרים שתי שורות אורך של קשקשים יבלתיים, כעין "רוכסן", וזה סימן הזהוי המובהק של הזכר.

 

החרדון המצוי פעיל ביום, במשך רוב ימות השנה, חוץ מימות החורף הקרים. הוא שוכן במחילות, מתחת לאבנים, או בסדקים בבניינים ובסלעים. במשכנות האדם ובחורבות נראים החרדונים המצויים כשהם מטפסים על קירות זקופים. לכל זכר בוגר יש תחום מחיה עם מספר נחלות (טריטוריות) שעליהן הוא מגן מפני פולשים.

על גב הצעירים והנקבות שורת אורך של כתמים גדולים מעויינים או ריבועים, בצבע לבנבן-בהיר, או צהוב-כתום. אפשר לראות בכתמים אלה שורה של "כוכבים", ומכאן נגזר אולי השם המדעי של המין (מלטינית, stellio – "כוכב"). השם העברי, חרדון, המקובל עלינו, מקורו בערבית.

החרדון המצוי ניזון בעיקר מחרקים ושאר פרוקי רגליים. תפריטו כולל גם חרקים שפגיעתם רעה: דבורים, נמלים ופשפשי אש. יש חרדונים מצויים שהתמחו באכילת דבורי דבש, וגורמים נזק לכוורות. נצפו גם חרדונים מצויים החומסים קיני עופות. חרדונים אלה חודרים למחילות הקינון של שרקרקים מצויים או מטפסים לקיניהם של דרורים ואוכלים את הביצים והגוזלים.

 

 

החידה השבועית שלנו הפעם קצת יותר קשה. מזהים? הגולש הראשון שינחש את זהות החיה יזכה בארוחה זוגית מתנת ynet. אפשר לענות על החידה רק בעמוד הפייסבוק שלנו .