הגזענות סוגרת את דלתות התעסוקה
בזמן שהממשלה לא פועלת ליישם את החוק אותו היא אישרה בנוגע להעסקת ערבים בשירות הציבורי, מקודמת הצעה להעדפת יוצאי צבא. הצעה זו עלולה להיות המסמר האחרון בקבורת השאיפה להבטחת ייצוג ערבים בשירות המדינה
מליאת הכנסת אישרה לאחרונה בקריאה טרומית, הרחק מעיניהם הבוחנות של הציבור ואמצעי התקשורת, את התיקון להצעת החוק שירות המדינה שיזמו שלושה ח"כים ממפלגת ישראל ביתנו. לפי הצעת החוק, תינתן עדיפות למי ששירתו בשירות צבאי או לאומי בקבלה לעבודה בשירות המדינה. הצעת החוק הגזענית הזאת, אשר עושה שימוש בקריטריון מפלה לשם הדרתם של האזרחים הערבים וקבוצות אחרות משירות המדינה, היא המשך טבעי לאידיאולוגיה הקיצונית של ישראל ביתנו, אשר אינה מעוניינת בנוכחותם של האזרחים הערבים בשירות הציבורי.
קבלת התיקון לחוק מהווה דוגמה רעה עבור המעסיקים במגזר הפרטי, אשר ממילא עושים שימוש, באופן בלתי חוקי, בשירות הצבאי כקריטריון לסלקציה בין המועמדים. יש לאזרח את השירותיים הציבוריים ואת המדיניות הציבורית במקום לקבע את המיליטריזם ולסגור דלתות בפני עובדים ערבים. תהליך זה מרחיק אותם ממעגל מקבלי ההחלטות ומעמיק
עוד יותר את האפליה בחברה כולה. הקריטריונים שמן הראוי ששירות המדינה ייתן עליהם את הדעת בקבלה לעבודה, אמורים להיות עניינים ומקצועיים בלבד.
הצעת החוק אינה חוקתית, וסותרת את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שאוסר על מעסיק לשאול מועמד אודות מידע הנוגע לשירותו הצבאי אם הדבר אינו מתחייב מאופי ומהות התפקיד. אך מעבר לכך, מדובר גם בסתירה של החלטות קודמות שהתקבלו בכנסת ובממשלה. בשנת 2000 קבלה הכנסת תיקון לחוק שירות המדינה (מינויים), אשר נועד להבטיח ייצוג הולם לאזרחים הערבים בשירות המדינה. בתחילת שנת 2004 קבעה ועדת השרים לענייני ערבים, יעד ולפיו כי בתום שלוש שנים, עד תחילת 2007, לפחות 8% מעובדי המדינה יהיו ערבים, ובתום חמש שנים, עד תחילת 2009 10%. בשירות המדינה יהיו ערבים, ובשנה שלאחריה 15%.
בסוף שנת 2007 החליטה הממשלה, לעדכן את החלטתה משנת 2004, בנוגע לייצוגה של האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה, מפני שנכשלה בביצוע אותה החלטה ולא עמדה באותם יעדים שנקבעו מקודם. הממשלה קבעה יעד חדש לפיו עד לסוף שנת 2012 לפחות 10% מעובדי המדינה יהיו מבני האוכלוסייה הערבית, ובכדי להשיג זאת, הממשלה קבעה כי עד לסוף שנת 2012, לפחות 30% מתוך המשרות החדשות המוקצות בכל שנה, ייועדו לבני האוכלוסייה הערבית.
ומה קרה בפועל?
מן הדו"ח השנתי של נציבות שרות המדינה, נכון לסוף שנת 2009,(הדו"ח פורסם ביוני, 2010), עולה כי מספר האזרחים הערבים המועסקים בשירות המדינה הוא 4245 מתוך 60882 כלל המועסקים בשירות המדינה, ומהווים 6.97 % שיעור זה לא רק שרחוק מאוד מייצוגם של האזרחים הערבים בכלל האוכלוסייה ובכוח העבודה, אלא מהיעד שקבעה הממשלה להשיג.
קיימת חשיבות רבה לייצוגו של הציבור הערבי בשירות הציבורי, מאחר שמשרות בשירות הציבורי הן משאבים ציבוריים שצריכים להיות מחולקים באופן שוויוני. בנוסף, לאזרחים הערבים יש זכות להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות הציבורית בעניינים שנוגעים להם ולכלל האוכלוסייה. בכל מקום בעולם הוכח שהיעדר ייצוג לקבוצות מיעוט במעגלי קבלת החלטות תוצאתו אחת: המשך אפליה והדרה של כל קבוצת המיעוט. לכן האינטרס העליון של כל מי שרוצה לשפר את מערכת היחסים בין שתי הקהילות, ולצמצם את האפליה, הוא להתנגד להצעת החוק הזו. צריך לזכור גם שמספר האקדמאים הערבים הולך וגדל, וצעירים מוכשרים אלה מתקשים למצוא תעסוקה הולמת.
עיון בנתונים האלו מראה, שממילא הממשלה אינה מיישמת את החוק ואת ההחלטות שהיא בעצמה קיבלה, והוספת קריטריון וחסם מפלה חדש יהיה המסמר האחרון בקבורת השאיפה להבטחת ייצוגם של האזרחים הערבים בשירות המדינה ושותפותם בתהליך קבלת ההחלטות, וזו מטרתם של יוזמי החוק.
אילו היה לממשלה רצון אמיתי לשנות את המציאות לטובה, היא היתה מקצה את המשאבים הדרושים ומקימה מנגנונים מתאימים. ולכן לו באמת רצתה הממשלה בקליטת המועמדים הערבים, היא היתה פועלת במרץ ומתגברת על החסמים שמונעים זאת. ואולם, עיון מעמיק בהתנהלות הממשלה מלמד שהיא נכשלת בפתרון הבעיה, אדרבא היא מחמירה אותה.
על הממשלה לפעול באופן מיידי, למנוע חקיקת החוק המעניקה עדיפות למשרתים בצבא, ולהשקיע את המשאבים הדרושים למימוש החוק וההחלטות הקיימות המבטיחים ייצוג הולם לציבור הערבי. ואם לא יהיה כך, על ארגוני החברה האזרחית לפנות לבג"ץ ולבקש את סיועו.
עו"ד עלי חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי
לפנייה לכתב/ת 
