מסורת הורסת: מי לקח את ההנאה מהאפיקומן?
עם יד על הלב, כמה הורים מקווים שהילד שלהם יהיה הכי זריז וימצא את האפיקומן בליל הסדר? המשחק המסורתי הוא הזדמנות טובה ללמד את הילדים על ניצחון והפסד, על תחרות ושמירה על הכללים. הפחיתו את הלחץ המשפחתי סביב הניצחון, ותנו לילדים פשוט ליהנות
ילדים אוהבים לשחק. הם אוהבים לשחק במשחקי תחרות, ואוהבים לנצח. גם המבוגרים אוהבים לנצח, גם הם נענים לאתגר שהתחרות מציבה בפניהם. אבל הבדל משמעותי אחד מפריד בין חוויית המבוגר לחוויית הילד: הילד מתנסה במצבי הצלחה, כישלון ותחרות דרך המשחק, ואילו אנו המבוגרים מתנסים בכך במציאות.
ילדים מתנסים רוב היום במצבים שבהם הם מתרגלים הפסד, ניצחון, אכזבה ותסכול. כתוצאה מכך לרובם יש פרספקטיבה נכונה בנוגע לתחושות אכזבה וכישלון. הם מסוגלים לרוב לחוות את הכישלון כדבר יחסי או זמני, ומאפסנים את זיכרון האכזבה במאגר האכזבות לצד ההצלחות שהם צוברים כחלק מתהליך הבשלות שבילדותם. אצל ילדים שהתפתחותם תקינה, הגדלים בסביבה רגישה ואמפתית, מאגר ההצלחות יגבר על מאגר הכישלונות וכך הם יפתחו דימוי עצמי חיובי וריאלי.
כשליל הסדר קרב ובא, לצד ההתרגשות וההתחדשות מגיע גם הרגע לשחק בחיפוש האפיקומן המסורתי. לא בכל המשפחות נוהגים לשחק באותו האופן, אבל כל מי שמשחק מתחייב למלא חוקים ברורים מאוד שמגדירים אותו: צריך לעצום עיניים, אסור להציץ, מי שמוצא ראשון את האפיקומן הוא המנצח.
רוצים להשוויץ בילד
חיפוש האפיקומן הוא למעשה משחק תחרותי שמשלב בו זריזות, אינטילגינציה, מזל, חוכמה, כוח פיזי ועוד. עד כאן הכל נחמד ובאווירה טובה, אבל העניינים מסתבכים כאשר יש מנצח. זה תמיד אותו מנצח - הוא הכי גדול, הוא הציץ, הוא רימה, סבתא עזרה לו כי היא הכי אוהבת אותו ועוד מיני תירוצים. פתאום משחק קטן וחביב מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה.
בערב החג, כשאנו מסובין עם בני המשפחה, גם אנחנו ההורים קצת חולמים שהילד שלנו יהיה זה שיקרא הכי טוב בהגדה, שישיר בקול רם את "מה נשתנה", שיהיה גיבור הערב שמצא את האפיקומן. במשפחות שבהן יש מתח סמוי סביב סמלי החג התמימים, יכול להתפתח לחץ על הילד שימלא אחר משאלותינו. אנו רוצים להשוויץ בילדינו, להראות שההתפתחות שלהם מרשימה, ולעתים פשוט משליכים עליהם דברים שכלל לא נוגעים להם, כמו קשרים בעייתיים עם בני המשפחה או זיכרונות ילדות מכאיבים, וכל אלו באים לידי ביטוי גם באווירת החג.
אנו צריכים לתווך עבור הילדים את המציאות כך שיוכלו להמשיך לשחק, ולהסתכן בהפסד מבלי לחוש שעולמם חרב עליהם. הדרך שבה הילד תופס מצבי הצלחה או כישלון, ניצחון או הפסד, היא ביטוי ישיר למה שלמד בבית. ילדים מבתים תחרותיים מאוד ייקחו את הכישלונות בצורה קשה יותר, ואילו ילדים ממשפחות ששמות דגש על התהליך, המשחק, ההנאה, השעשוע והאתגר ייתנו למצבי כישלון הסברים רכים יותר ויחסיים.
אם נדע להפריד בין המשחק של הילדים לחוויות שלנו, הילדים יוכלו לשחק וללמוד תוך כדי על יושר, כללים, הגינות, מפסידים ומנצחים. תרגול מצבים כאלה דרך המשחק יתרום רבות למיומנויות של הילד ולדימויו העצמי
להפריד בין המשחק לפרס
כיוון שמדובר במשפחה שבה אין שוויון בין ילדים, חלקם קטנים וחלקם גדולים ומנוסים, תנו לילדים ליהנות מהמתח שבמשחק. הם מחכים לזה וערוכים היטב גם לאפשרות שלא ימצאו אותו.
חלקו לכל הילדים מתנות חג, ללא קשר למוצא הראשון של האפיקומן. שבחו את המוצא המהיר, אבל אל תיסחפו. במקום זאת החמיאו לכל הילדים שנטלו חלק במשחק, ושבחו גם את סבא שהחביא השנה את האפיקומן ממש טוב.
על ההורים לשמור על מאזן נכון וחיובי בין אתגר לשעשוע, ולהפחית כמה שאפשר תחושות קשות של כישלון וחוסר הצלחה. ילדים מוכנים לאכזבה ויודעים להתמודד איתה, והתפקיד שלנו הוא ללמד את הילד שכישלון הוא דבר יחסי. לא כל אי-הצלחה היא כישלון, וההנאה נגזרת מעצם המשחק ולא רק מניצחון.
תשמחו, תיהנו - זה רק משחק, משחק החיים. חג שמח.
הכותבת היא פסיכולוגית התפתחותית ומרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים.
לפנייה לכתב/ת 
