טראן אן האנג: "פני אדם - הדבר הכי סקסי שיש"
הבמאי הווייטנאמי עיבד את רב המכר של הרוקי מורקמי, "יער נורווגי", בו הוא תר אחר יופיים של גיבוריו, הטבע הסובב אותם וצלילי פס הקול שיצר ג'וני גרינווד מרדיוהד. "בגלל המוזיקה שלו, לא הייתי מסוגל לחתוך אפילו שנייה מהסרט", הוא אומר בראיון
בשנת 1987 פרסם הסופר היפני המוערך הרוקי מורקמי את הספר "יער נורווגי", הקרוי על שם שיר של הביטלס. הספר הפך לרב מכר פולחני. סיפור התבגרותו רווי הנוסטלגיה של הגיבור טורו וואטנאבי דן באהבה, אובדן ובהשלמה עם המוות ודיבר אל מיליוני קוראים בכל העולם, כולל בישראל, וכך גם במקרה של טראן אן האנג.
"אני לא יודע למה הספרים של מורקמי כל כך עצובים ואנשים אוהבים את זה כל כך", אומר הבמאי הווייטנאמי בראיון ל-ynet. "זה תמיד על מוות ואהבה, וזה מדבר לכולם, כולם יכולים לחוות את זה ומפחדים מזה. זה מאוד חזק. הספר מאוד קרוב אלי כי באופן מסוים, לא חייתי את חיי עד הסוף".
מאחורי היער
האנג, הזכור לטוב מסרטיו "ניחוח הפאפיה הירוקה" ו"ריקשה", מתגורר מזה שנים באירופה ומזדהה עם המירוץ אחר החיים. "אני חי הרחק ממולדתי וייטנאם, איפה שהשפה והשירה וצורת האישה מדברים אלי יותר מכל מקום אחר, ולחיות במקום אחר זה כאילו החיים שלי מושהים. אני חוזר לשם לעיתים קרובות, אבל אני נמצא במצב לא נוח של להיות ערני כל הזמן, זה מאוד מעייף ומתוח אבל אני אוהב את זה".
"יער נורווגי" מחזיר אותנו אל טוקיו של שנות ה-60, בה מתחבט הסטודנט טורו בין נאוקו היפה והשבירה לבין מידורי, בת כיתתו בעלת שמחת החיים. "סיפור אהבה טוב הוא סיפור של אהבה אבודה, וזה מה שאנחנו חווים בצעירותנו. כשזה קורה שוב זה מאוד טעון. אתה מתאהב וזה נלקח ממך והחיים שלך מושהים כי אתה לא יודע איך להתמודד עם הכאב, וכשמישהו מת זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות. זה מדבר גם אלי אישית.
אהבה ומוות. מתוך "יער נורווגי"
"אני חושב שמה שמאוד מיוחד בספרים של מורקמי זה שהוא יוצר מערכות יחסים אינטימיות עם הקורא. זה לא קרה לי עם אף סופר אחר. בספרים אחרים יש סוג של מרחק מהקורא. אולי בגלל שמורקמי כותב ספרים, כמו שהוא רץ מרתון, הוא עושה זאת כתהליך ארוך ואתה לא מוצא בספרים שלו שורה אחת שהיא מסובכת. הכל מאוד פשוט וזה הולך צעד אחרי צעד, ואתה תוהה כמה הוא יכול להמשיך ככה, אבל עם הזמן אז הוא גודל יותר ויותר בתוכך".
גוף עירום? לא מרוצה
טראן אן האנג החליט להסתכן ולהעביר את "יער נורווגי" למסך, והתוצאה מוצגת בפניכם בישראל והיא משופעת בסצנות אהבה. "בסצנות המין בעיקר התמקדתי בפנים של הדמויות ובמה שהן אומרות", הסביר. "כשאני רואה סצנות סקס בסרטים עם גופים עירומים אני אף פעם לא מרוצה. אני מעדיף להישאר עם מה שבתוך הראש של הדמות, פנים של בן אדם יכולים להיות הדבר הכי סקסי שיש".
גם הסרט שלך מרהיב ביופיו. מאיפה ההשראה לסגנון החזותי?
"אני עושה את מה שאני חושב שנכון לסרט, יופי טוב רק כשהוא נכון לסיפור. יש הרבה תמונות יפות בכל מקום, בטלוויזיה ובסרטים, אבל אני לא אוהב כשזה יופי רק כדי להראות יופי. היופי צריך לבוא כי זה מרגיש נכון, כך שבסוף כל מה שנשאר זה היופי, הוא גורם לאנשים להרגיש טוב כשהם יוצאים לסרט כי הם לוקחים משהו יפה איתם.
מתוך "יער נורווגי". מחפש יופי
"אני יודע שבמאים מסוימים מקבלים השראה מצילומים וציורים, הם מנסים למסגר תמונות מסוימות, אני עובד אחרת. תמונה לסרט שונה לגמרי מאמנות פלסטית, סרט יכול להיחשב יפה בזמן שהוא מופץ ושנים אחר כך להיחשב מיושן. אבל ציור לעולם לא יתיישן.
"אני לא אוהב צילום, אני אדיש לזה, אין לי צילומים בבית. אני אוהב לראות לפעמים דברים מעניינים, אבל זה לא מעניק לי עונג מיוחד. ציורים, כן. זה מאוד חשוב לי. אבל אני לא לוקח מזה את הצבע או מסגרת אלא את התחושה שזה נותן לי ומנסה לתרגם זאת לסרט".
הטבע מאוד נוכח בסרטים שלך וגם כמובן ב"יער נורווגי".
"אני משתמש בטבע כדי להרגיש את העור והבשר של הדמות. מים ורוח לפעמים עוזרים להראות את המתח שבדמות. זה כמו ויברציה בתוך התמונה וזה הופך אותה ליותר חיה. אני מאסטר של המאוורר, שעושה רוח על הסט. פעם אחת השתמשנו ב'יער נורווגי' בהליקופטר כדי ליצור רוח כשהם יושבים בפיקניק בחוץ, וזה היה מטורף כי לא הצלחנו לשמוע שום דבר, אבל זו העוצמה שרצינו להשיג".
היה קשה לשחזר את אווירת שנות השישים?
"טכנית זה היה קשה כי הכל נהרס ביפן מאז הסיקסטיז ונבנה מחדש, לא היו לנו לוקיישנים אז היינו צריכים לבנות אותם. אבל יש בזה גם משהו טוב, כי אני יכול לבנות את המקום כמו שהוא בדמיון שלי, שיתכתב עם התנועה של הדמויות והמוזיקה שלהן. ניסיתי להימנע מהתחושה הווינטג'ית, שאני לא סובל. אני לא רוצה לעבוד עם דברים מחנויות וינטג'".
סבלת מפערי תרבות בזמן שצילמת את הסרט ביפן?
"יש הרבה שוני בין התרבות היפנית לזו שאני בא ממנה. היפנים לא אומרים 'לא' אף פעם, אז קשה לדעת למה הם מתכוונים. אמרו לי שביפן לא אומרים 'אני אוהב אותך' וזה נשמע לא נכון, כשהשחקנים אומרים את זה, אבל התעקשתי שכך יהיה, וחמש שעות נלחמנו על זה, אבל בסוף זה נשמע טבעי מאוד. הם גם לא לוחצים ידיים. קולנוע היא שפה, והיא שונה מהשפה של החיים והוא מסוגל לגרום לדבר הכי מוזר להראות נכון.
האנג עם קיקו מיזוהארה רינקו קיקוצ'י וקניצ'י מאצויאמה (צילום: MCT)
"מה שאני לא אוהב בסרטים, שיש בהם צד אתני כזה, זה שמראים לי משהו ספציפי למקום מסוים. אני מעדיף למחוק את כל המאפיינים הספציפיים למקום אבל מצד שני, להיות מדויק.
גם כשהשחקנים מדברים, אני לא אוהב שהם טבעיים כמו בחיים – אני רוצה שתהיה איזו מוזיקה לדרך שבה הם אומרים את הדברים. המשפטים בסרטים שלי ארוכים יותר מהרגיל, כדי שישמעו כמו מוזיקה, זה לא נשמע נכון לגמרי אבל אתה תזכור את זה, זו מוזיקה עבורך. אני לא אוהב שזה טבעי".
ואם כבר מדברים על מוזיקה, הרי שעל הפסקול של "יער נורווגי", חתום לא אחר מאשר ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד. "אהבתי את המוזיקה שהוא עשה לסרט 'זה יגמר בדם'. כשהאזנתי לה בפעם הראשונה זה היה משהו חדש בשבילי, לא מוזיקה ששומעים בסרטים אחרים", מספר האנג. "קשה לעבוד עם המלחינים הגדולים של הקולנוע כי הם לוחצים מדי, וכך כל סרט נשמע אותו דבר ואתה כבר יודע מתי תרגיש מה. וכששמעתי את המוזיקה של גרינווד אמרתי – זה בשבילי. בגלל המוזיקה שלו, לא הייתי מסוגל לחתוך אפילו שנייה מהסרט".
