בעקבות הטבח: חנויות הסירו משחק אלים

שתי רשתות נורבגיות הסירו מההיצע שלהן את כותרי CoD וכותרים אחרים שנקשרו בעקיפין לפיגוע הטרור של אנדרס ברייויק. בצעד שחלק יראו כהתחשבות ברגשות הציבור ואחרים יראו כניצול ציני של טרגדיה לצרכי פרסומת, הודיעו שתי רשתות נורבגיות - אחת של סופרמרקטים שגם מוכרים צעצועים ומשחקים, השניה של חנויות סרטים/משחקים - שהן מורידות ממדפיהן לפרק זמן בלתי מוגדר משחקים שונים ששמם נקשר לרצח ההמוני באוסלו ובאי הקרוב לה בשבוע שעבר.

Modern Warfare, שהרוצח אנדרס ברייויק תיאר אותו כ"כלי אימונים יעיל" לטרוריסט המתחיל, הוא אחד מהמשחקים שהוסרו, יחד עם שאר כותרי Call of Duty מהשנים האחרונות; יחד איתם יעלם מסניפי הרשתות גם World of Warcraft, שמוזכר גם הוא על ידי בריביק כאחד המשחקים החביבים עליו. משחקי פעולה צבאיים נוספים ששמם לאו דווקא הוזכר על ידי המפגע, כמו Homefront ו-Sniper: Ghost Warrior, יצטרכו להיעלם מהשטח לזמן מה גם הם. בנוסף, רשת הסופרמרקטים הורידה מהמבחר שלה מספר צעצועי ילדים שהיא נהגה למכור עד כה, כמו רובי פלסטיק.

חינוך, לא פתרונות קיצוניים

האם קיצוניות היא הפתרון לבעיות חברתיות נוקבות? האם הפתרון לתאונות אופנוע הן איסור על מכירת אופנועים? אם הילד שלכם לא טוב במתמטיקה, האם הפתרון הוא להכות אותו כל פעם שהוא טועה בשיעורי הבית?

העובדה שהרוצח עשה שימוש במשחק כדי להתאמן לא הופכת את המשחק לבעיתי. הסרתו לא תעלה או תוריד את מספר הרוצחים הפוטנציאליים שמסתובבים שם. קחו למשל את ה.ה. הולמס, הרוצח הסדרתי הראשון בארה"ב, שרצח מעל למאה קורבנות בבית האימים שלו בשיקגו, לא עשה זאת בגלל שהוא הושפע ממשחק קשה במיוחד של רמי. הוא עשה את זה כי הוא היה בעל הפרעה נפשית וחיפש שעשועים. ג'ק המרטש פעל בתקופה בה המשחק המחוכם ביותר היה שחמט והמשטרה מייחסת לו חמישה קורבנות (כאשר התאוריה גורסת שהוא הרג יותר).

משחקים לא הופכים אדם לרוצח. העובדה שיש אנשים שעושים בהם שימוש לרעה לא מכתיבה פיתרון של הסרת אותם המשחקים מהשוק. אם לא היה את Call of Duty, אנדרס ברינג פריויק היה מוצא כלי אחר לעשות בו שימוש. זה לא היה מאט אותו, עוצר אותו או משנה את דעתו.

הורים שלא מבינים את המשחקים שילדיהם משחקים מעדיפים לזרוק את האחריות על המחוקק, על חברות המשחקים, על הקניונים. במקום לבדוק אם משחק מתאים לגיל של הילדים, או במקום שישבו לשוחח עם הילדים על המהות של המשחק הם מעדיפים להתעלם. ב-2009 נעשה מחקר באנגליה על פי 69 אחוז מהילדים העדיפו שהוריהם יהיו מעורבים ברכישת המשחק וימנעו מהם לקנות משחקים שלא התאימו לגילם. ילדים מבינים שמשחק הוא משחק, הם גם רוצים להימנע מתכנים שמפחידים אותם ומערערים אותם. אם המחוקק או גוף אחר ימנע מהם לקבל את המשחק הרי שבאופן אוטומטי הוא יהפוך לנחשק ובעידן בו האינטרנט מאפשר לכל אחד להגיע לכל מידע (או משחק) באמצעים חוקיים או חוקיים למחצה, הסרת המשחקים מהמדפים היא לא יותר מאשר זריקת מרץ לילדים לבדוק במה מדובר.

יו ספנסר הוא דוגמה להורה טוב. כאשר בנו, אוון, ביקש לקנות את Call of Duty, הוא ישב איתו והם דברו על אמנת ג'נבה. יו הסכים שילדו ישחק רק אם יעמוד בתנאים הרלוונטים של האמנה. הילד הסביר את החוקים גם לחבריו איתם שיחק ברשת. בשיחה אחת של קצת יותר משעה השיג יו משהו שהורים אחרים לא משיגים ולא ישיגו אם יאפשרו לאחרים לבצע את עבודה הצנזורה שלהם. אוון למד שקיימת אמנה בשם אמנת ג'נבה, הוא חקר קצת יותר והפנים מה המשמעות שלה ולמה היא קיימת והחל לשחק במשחק עם תחושה קצת יותר עמוקה של מודעות לזוועות המלחמה.

הסרת משחקים מהמדף הוא מעשה אלים שמתייחס למשתמשים כטיפשים. חינוך הוא תמיד הפיתרון הטוב יותר.