להחזיר הרכבת לפסים: למען צדק חברתי וסביבתי

שיבושים קשים ברכבת ישראל הפכו לאחרונה לעניין של שגרה ומאיימים על החזון של תחבורה ציבורית של רכבות בישראל ההולך ומתממש לנגד עינינו בעשור האחרון. המחיר של שיבושים אלו אינו רק בזבוז של זמן וכסף יקרים אלא גם אובדן אמון של הציבור ברכבת בפרט ובתחבורה הציבורית בכלל ופגיעה קשה באיכות החיים והסביבה של כל אחת ואחד מאיתנו.

הנסיעה ברכבת מקדמת צדק חברתי וסביבתי ויכולה לקרב בין פריפריה למרכז ולשפר את איכות האוויר וההתייעלות האנרגטית בישראל. בהשוואה גסה בין נסיעה בינעירונית ברכבת הנושאת כ-600 נוסעים, לבין נסיעה במכונית ממוצעת עם שני נוסעים, צריכת הדלק לנוסע ברכב גבוהה פי 5 מזו שברכבת.

המשמעות היא שהנסיעה ברכבת מגדילה את היעילות של צריכת הדלק במדינה ומפחיתה משמעותית את פליטות הפחמן הדו-חמצני - גז חממה שאחראי לתופעת ההתחממות הגלובלית. לאלו יש השפעה כלכלית ישירה, מכיוון שבעתיד הקרוב תדרש מדינת ישראל לשלם היטלים על פליטה חורגת של גזי חממה.

נוסעים ממתינים לרכבת. בסוף הם ייתאשו?

השפעה ישירה על איכות האוויר

הפחתת צריכת הדלק משפיעה גם באופן ישיר על איכות האוויר בישראל ובכך על בריאות הציבור. באופן כללי, בשרפה של דלק נוצרים מזהמים רבים, כשהמרכזים ביניהם הם פחמן דו-חמצני, תחמוצות גופרית וחנקן, חומרים אורגאנים נדיפים וחלקיקים נשימים. אומנם קטר דיזל פולט כמות גבוה פי כ-65 של חלקיקים נשימים לעומת רכב בנזין פרטי, אולם בהנחה שקטר אחד סוחב מאות נוסעים השפעה זו קטנה.

לזיהום האוויר יש השפעה משמעותית על הבריאות של כולנו והוא מוביל לשלל מחלות נשימה, לב וכלי דם ואפילו סרטן. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי מספר האנשים המתים כתוצאה מזיהום אוויר בכל שנה גבוה מאלו המתים בתאונות דרכים.

גם מבחינת שימור שטחים פתוחים והקטנת מפגעי רעש, להקמה של קו רכבת יחיד יש יתרון משמעותי על פני סלילת רשת כבישים צפופה, שאמורה לספק נתיבים לאלפי מכוניות. בד בבד, התכנון של תשתיות לרכבת חייב לקחת בחשבון את האיזון בין פיתוח לשמירה על הסביבה הטבעית.

הפער שבין הצלחה לכישלון

ההצלחה של חברת רכבת ישראל היא הצלחה לאומית. הרכבת יכולה לתת מענה נגיש, זמין ומדויק לאלפי נוסעים בכל יום, לפתוח את שוק העבודה והדיור בישראל ולהוביל לאיכות חיים וסביבה טובים יותר של אזרחי המדינה. ואכן, הנוסעים ברכבת מצבעים ברגלים ובעשור האחרון עם התפתחות תשתית הרכבות בישראל, עלה מספרם מ-15 ל-35 מליון בשנה.

אולם הפער בין הצלחה לכישלון, עומד על ניהול ותפעול נכונים, ובזה, לצערי הרב, רכבת ישראל לא מצטיינת במיוחד. הפיתוח לא עומד ביעדים ובלוחות הזמנים וגורם חדשות לבקרים להשבתה של קוום. גם התפעול היום יומי לוקה בחסר: רכבות שמאחרות שוב ושוב, אחרות שנתקעות בדרך ועוצרות את התנועה לזמן ארוך ולא מעט תאונות שרשמה הרכבת בשנים האחרונות.

מישהו צריך לקחת אחריות ולהחזיר את הרכבת למסלולה כי אסור שמאבקים אלו יעמידו את חזון הרכבת בישראל בסכנה. החשש הגדול הוא שהציבור הרחב יאבד את האמון ברכבת ויוותר עליה לטובת נסיעה ברכב הפרטי. על כן, על שר התחבורה, הנהלת רכבת ישראל ועובדיה להפנים את כובד המשימה שמוטלת על כתפייהם ולהבטיח לאזרחי ישראל שלא רק הקרונות יהיו תוצרת חו"ל אלא גם השירות והאמינות יהיו זהים לאלו שאנו זוכים בהם בנסיעה מעבר לים.

הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון