מפעל הפיס התגייס להצלת תיאטרון גשר

בפעם הראשונה בתולדותיה, תעביר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות סיוע כספי של מיליוני שקלים למוסד במצוקה. מדובר בסכום חסר תקדים של שבעה מיליון שקלים שיועבר לתיאטרון גשר, שנמצא בימים אלה על סף סגירת שערים.

התיאטרון, שרק לפני ימים ספורים חגג את עלייתה לבמה של הפקה חדשה, "יונה ונער" על פי ספרו של מאיר שלו, סוחב מזה שנים ארוכות גרעון מצטבר שהגיע השנה לתשעה מיליון שקלים. בחודשים האחרונים השפיע הגירעון גם על העבודה השוטפת בשל חובות לספקים.

דיין מגדיר את הסיוע לתיאטרון גשר כמבצע הצלה לאומי. "היה ברור שאם לא נעזור, התיאטרון ייסגר", הוא אומר. "זו איננה מצוקה כספית אלא מצב של חידלון וכשמדובר בתיאטרון כמו גשר, שמבחינתנו, גם אינו מוגדר ככזה, הוא כעין לאומי ואיכותו ורמתו אינן ניתנות לערעור, פשוט לא יכולנו לעמוד מנגד".

דיין הדגיש כי במפעל הפיס התעקשו במקביל על תוכנית ארוכת טווח שתתפתור את מצוקות התקציב השוטף של התיאטרון. "אנחנו לא רוצים בשום מקרה שהכסף הזה יהווה הנשמה מלאכותית שתמשיך לגרור אחריה את הבעיה".

"בנושא התרבות המדינה צריכה לדאוג והיא דואגת לתקצוב. זה לא מספיק. תפקיד המועצה היא העצמה מעבר לדברים שהמדינה נותנת. במקרה הזה, אם תרצי, אנחנו הדוד הטוב שבא ועוזר במה שהוא יכול. נכנסנו אחרי שבדקנו שהמדינה מכל מיני סיבות, חוקים וביורוקרטיה, קצרה ידה מלסייע".

לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר, אומרת היום בתגובה ל-ynet: "אין לי מילים להודות למפעל הפיס שהרים את הכפפה ונענה לבקשה שלנו. אני חושבת שזה צעד מאוד אמיץ וחסר תקדים שהם מצילים מוסד תרבות איכותי מפני סגירה. אני לא חושבת שמישהו במדינת ישראל היה שמח לראות את שערינו נסגרים ויש לזה סיבות אובייקטיביות.

"עד היום לא יכולנו להסתכל קדימה בגלל חובות לספקים ולאנשים שעובדים איתנו, שכבר לא יכלו להמשיך לעבוד בחינם. אני מבינה אותם, מורידה בפניהם את הכובע ומודה להם שהיו סבלנים. תיאטרון גשר פועל בתנאים בלתי אפשריים ולמרות זאת ממשיך להציג שוב ושוב תיאטרון עשיר וייחודי. אנחנו מצליחים לעשות את זה בזכות אנשים שעובדים כל אחד כשלושה אנשים ובמשכורות מביכות. אנחנו מצליחים לעשות את זה בזכות יצירתיות שהיא על גבול הקסם לקיצוץ בעלויות יצור".

אז איפה הבעיה?

"תיאטרון גשר מתקיים במשך 15 שנים עם הקצבה ציבורית של 33% מהתקציב הכולל שלו. תיאטרון רפרטוארי לא יכול להתקיים מזה. תיאטרון החאן, ב"ש וחיפה, שנחשבים כמו גשר לתיאטראות בגודל בינוני, זוכים כולם גם לתמיכה עירונית. אנחנו לא. קיבלתי לידיים תיאטרון עם גירעון של 7.5 מיליון שקלים והודעה מהחשב שלי שאי אפשר לנהל את התיאטרון עם הקצבה ציבורית של 6.8 מיליון שקלים. הבעיה האמיתית היא שבמציאות שיצרו הקריטריונים לחלוקת התקציב, ההקצבה של תיאטרון גשר תלויה בהיקף הפעילות של שאר התיאטראות האחרים. אם נסגור את הגירעון נצטרך לתכנן איך להגדיל את ההקצבה".

בעיה נוספת עליה מצביעה קריינדלין היא הורדה משמעותית במחירי הכרטיסים בתל אביב. "המחירים ירדו בגלל ההיצע שגדל הרבה יותר מכפי שתל אביב צריכה או יכולה להכיל", היא אומרת, "זו ביצה ותרנגולת. בעשר השנים האחרונות נוצר מצב שסביב תל אביב, במרחק קטן מאד, נבנו היכלי תרבות נוספים כמו הרצליה, גבעתיים, רעננה, חולון, בת ים, שקונים סדרות של תיאטרון. בגלל זה לתל אביב מגיעים פחות. זה מצב חדש שצריך להתארגן אליו ולהבין אותו. אולי לא צריכים לבנות היכלות כאלה גדולים. אני גם לא משוכנעת שגשר צריך לשחק באולם של 900 מקומות, אבל פחות מזה לא נוכל לעולם לכסות עלויות".

אחרי לא מעט תוכניות הבראה, קיבל תיאטרון גשר לפני שנים ספורות, מענק מתקנת מוסדות במצוקה אך גם זה לדבריה של קריינדלין היה כמו לצעוק לרוח. "זה תמיד היה פתרון חלקי ולא הצלחנו מעולם להיפטר מהגיבנת שצברנו עד שהמצב הגיע להפסקת פעילות. אני משוכנעת שכל הגורמים מסביב - משרד התרבות, העירייה, אנשי משרד האוצר - באמת ניסו לעזור אבל הסבירו לנו שידיהם כבולות".

"בהחלט. אסור שהמדינה תסתמך רק על הקריטריונים. שוויון זה דבר טוב מצד אחד, אבל יש לזה גם צד שני. אי אפשר להשוות בינינו לבין התיאטראות הגדולים של תל אביב. אנחנו לא יכולים להתחרות איתם. יש לנו פנים משלנו ואופי משלנו וברגע שמודדים את כולם על פי אותם מספרים, זה דוחף אותנו להיות אותו דבר וליישר קו.

"אני בפירוש מתנגדת לקריטריונים האלה. באף מקום בעולם תיאטרון לא נמדד במספרים. אני חותמת על זה. אנחנו צריכים להחליט כמה הצגות אנחנו מעלים בשנה ולדעת כמה כסף אנחנו מקבלים בתחילת השנה ולא בסופה. זו בעיה שצריך לחשוב עליה כדי לאפשר לכולנו לחיות בכבוד".

מגיע לכם מזל טוב כפול. גם על הלידה המחודשת וגם על השקת "יונה ונער" החודש.

"גם זה לא היה קורה בלי תרומות של 600 אלף שקלים שגייסנו. לא היה לנו כסף לעשות את זה אחרת. תיאטרון גשר יהיה חייב למצוא דרך להגדיל את ההכנסות. אנחנו עובדים על זה ומתאמצים להביא לשינוי. הוצאות הפעילות של התיאטרון שילשו את עצמן בחמש השנים האחרונות ואני מדברת על חשמל, דלק, ייצור תפאורות ותלבושות וכל העשייה מסביב. גם את זה צריך לפתור. אין לנו את הפריבילגיה לנוח על זרי דפנה. אנחנו מבינים שניתנה לנו הזדמנות לא לסגור את התיאטרון ונחפש פתרונות - ביניהם גם תורמים.