שתף קטע נבחר

בתפקיד השדכן: סניף בני עקיבא

שבת ארגון כאן, וממחר כל החניכים ה"שרופים" יכולים לחזור לגור בבית ולא בסניף. אבל יש אנשים ש"בני עקיבא" עבורם זה תמיד חלק מהמשפחה, פשוט מכיוון ששם הכל התחיל - גם אם בסוד, שלא ידעו שהמדריכה והחניך יוצאים

בשבת הקרובה מציינת תנועת בני עקיבא את שיאו של "חודש ארגון". עבור חלק מהסרוגים, בני עקיבא הוא שם קוד לנוסטלגיה נעימה, לערכים ולמסעות קיץ בסנדלים. רוב חניכי התנועה חשים חלק ממנה גם זמן מה לאחר שהתגייסו, וה"מכורים" יספרו שחלק מהתנועה מלווה אותם לאורך חייהם.

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

אבל ישנם גם כאלו שבני עקיבא היא חלק ממציאות יומיומית ובלתי משתנה עבורם. אין הכוונה למי שמצא מקום עבודה בתנועה, אלא לזוגות שהכירו בסניף, התאהבו ובסוף מצאו את עצמם מתחת לחופה.   

 

משפחת הרשקוביץ


 

נפתלי ושלומית הרשקוביץ הכירו בסניף טלמון, כששלומית הייתה קומונרית והוא היה מדריך. "ראיינתי את נפתלי כדי להחליט האם לקבל אותו כמדריך", מספרת שלומית, "חברות שלי טוענות שכבר בראיון הקבלה המילים שלי התבלבלו זו בזו. בכל מקרה, במהלך השנה שלי כקומונרית שמרנו על קשר ענייני. דיברנו על נושאים שקשורים להדרכה, לבניית פעולות - גם בטלפון וכמובן גם פנים אל פנים, אחר כך זה המשיך לנושאים אחרים".

 

נפתלי מצדו מאשר: "אולי השנה הזו הייתה יותר בגדר 'הדחקה'... לא העלנו בדעתנו שזו אופציה להיות חברים תוך כדי ההדרכה והשירות".

 

אחרי שהסתיים השירות הלאומי של שלומית, המשיכו השניים "להמציא תירוצים על מנת להיפגש", כהגדרתם. למרות זאת, גם בשלב הזה הם העדיפו שלא לספר על זה לכולם, בגלל אי-נעימות משאר חברי צוות ההדרכה. היו להם לבטים רבים, האם בכלל נכון לקיים את הקשר הזה, כאשר נפתלי הוא רק תלמיד כיתה י"ב.

 

בדיעבד, נפתלי חושב ש"היה קצת מיותר להסתיר את זה". אחרי שנתיים של חברות, נישאו השניים. "אמנם לא כל הסניף נכח, אבל הצוות הוזמן וגם המשפחות המאמצות שאיתן אנחנו בקשר חם עד היום", היא מספרת. "הצוות כתב לנו שיר חמוד מאוד, אבל השתדלו לא להביך לנו אותנו יותר מדי, ולא הגישו לנו אותו לפני כולם".

הסיפור של בני הזוג הפך לסוג של "אגדה" יישובית, וזמן מה אחרי החתונה הדפיס צוות ההדרכה בסניף חולצה שעליה נכתב "דרושה קומונרית למדריך הבא".

 

שלומית: "כאשר נולד הבן הבכור שלנו, מעיין, הסניף הוציא בחודש ארגון שלאחר מכן עלון עם תמונה שלו, ולידו הכיתוב 'הנכד של הסניף'". 

 

משפחת ברגר


 

ורד ואסף ברגר הכירו בסניף חולון, כשהיא נכנסה להדריך את השבט שלו. "הקליק בינינו נוצר כשהדרכתי את השבט במחנה סיירים, בחופש שבין כיתה ט' ו-י' של החניכים", היא מספרת. "אני הייתי ממש לפני תחילת הלימודים בכיתה י"ב, וכמובן שבשלב הזה עוד שמרנו על זה בסוד".

 

כמובן שהדעות חלוקות מי יזם את הקשר, ומי התחיל עם מי. כשהסוד הפך גלוי, זכו ורד ואסף לאינסוף תגובות בסגנון "את מגדלת אותו".

 

ורד: "היו מצביעים עלינו כאילו אנחנו איזו תופעת טבע. לאחר מכן אסף הפך למדריך, כך שהסטטוס המביך של 'חניך ומדריכה' הפך ל'מדריך ומדריכה' שזה מביך פחות. כעבור שש שנים נישאנו, וכיום יש לנו ארבעה ילדים".

 

לדברי ורד, ה"הפי אנד" שלה ושל אסף ממחיש את היתרון בסניפים מעורבים. "אני למדתי בתיכון עם בנים, וגם הפעולות בסניף היו מעורבות, ובכלל לא דיברו על הפרדה", היא נזכרת. "גם העובדה שיצאו מן הסניף זוגות רבים מראה כי זה חוסך שנים ארוכות של יציאה ל'דייטים' לאחר מכן. אנו מעוניינים להכין אותם לחיים ולא ליצור מצב מלאכותי ולא נכון של הפרדה. אם ניצור חברה מעורבת, שמבוססת על כללי צניעות ברורים, נכין את החניכים טוב יותר לחיים שמחוץ לחממות האולפנות, הישיבות והסניפים".


 

אז בין אם הדילמה האתית נכונה או לא, על דבר אחד אי-אפשר להתווכח: זוגות רבים חייבים "שליש" גן עדן לעניבה הכחולה ולסיכת סמל התנועה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נר-יה זיו
ותודה לסניף
צילום: נר-יה זיו
מומלצים