בלי סבל: גם לפרה ולתרנגולת יש זכות לחיות
בעולם יציינו ביום שבת הקרוב את יום זכויות בעלי-החיים. יוסי וולפסון מזמין אתכם לסיור בין רפתות החלב והמשחטות, לולי התרנגולות הדחוסים, מעבדות המחקר וחנויות לממכר חיות מחמד. האם בישראל נותר עוד סיכוי למנוע סבל לבעלי החיים?
"לבעלי-חיים יש זכויות" - אמירה שכבר הפכה לקונצנזוס. גם מי שמעדיף לא להשתמש במונח "זכויות" יסכים שעלינו להגן על בעלי-חיים מסבל וייסורים. שופט בית-המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, כתב כי "תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בלבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה". מכאן גם הכלל, מוסרי וחוקי כאחד: אין לגרום לבעל-חיים סבל שלא לצורך.
בעולם יציינו ביום שבת הקרוב את יום זכויות בעלי-החיים. הנה הזדמנות לבדק בית: בכמה רצינות אנו לוקחים את הכרזתנו לפיה אין לגרום לבעל-חיים סבל שלא לצורך? נתחיל ברפת החלב. כאן נוכל למצוא עגלים רכים, שהופרדו מאמותיהם מיד אחרי שבאו לעולם. אנחנו לא נהיה הראשונים לשמוע את געיות השבר של האמהות.
כבר הרמב"ם כתב על געגועיה של פרה לעגל שלה כי "אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי-החיים, מפני שאהבת האם לילדהּ וגעגועיה אליו אינם נמשכים אחר השכל אלא אחר פעולת הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי החיים כמו שהוא נמצא באדם".
החלב, שגוף הפרה מייצר כדי להזין את בנה, מונח על מדפי הסופרמרקט. סוף העגלים המיותמים להגיע לצלחות שלנו, וזה יהיה גם סופן של אמותיהם כשתפוקת החלב שלהן תפחת. כאשר יותר ויותר תזונאים מצביעים על הצדדים השליליים של חלב, ואיגוד התזונאים האמריקאי מסכים שניתן לקיים אורח חיים בריא ללא מוצרים מהחי (בשר, ביצים או חלב), האם יש הצדקה לסבל הזה?
התרנגולות דחוסות, האוגרים על המדף
מהרפת נמשיך ללול. כאן נמצא תרנגולות דחוסות בכלובי רשת צרים. איכרים מסורתיים ומדענים בני זמננו – אלו ואלו יכולים לספר לנו שתרנגולת זקוקה למרחב לשוטט בו, לקרקע לנקר בה, לעפר להתאבק בו, לענפים להסתתר בהם ולמחסה מוגן להטיל בו את ביציה.
התרנגולת בכלוב לא יכולה אפילו למתוח כנפיים. העולם המערבי עובר לשיטות מסחריות לייצור ביצים ללא כלובים, שמאפשרות לתרנגולת התנהגות טבעית, ובעלויות דומות לגידול בכלובים. בישראל משרד החקלאות מתנגד בעקשות להנהגת סטנדרטים דומים. האם זוהי הרצינות שבה אנו לוקחים את המחויבות להימנע מגרימת סבל שלא לצורך?
ומה בדבר הארנבון והאוגר בחנות החיות? כמו בשוקי העבדים של ימים-עברו הם מוצעים למכירה לכל מי שישלשל לכיסו של בעל החנות את המחיר הנקוב. בכל מכירה מפרידים זה מזה בעלי-חיים שיצרו קשרים חברתיים זה עם זה. בכל מכירה חושפים את בעלי-החיים לסביבה חדשה ולמחזיקים חדשים, שבמרבית המקרים כלל אינם מבינים את צרכיהם.
ועוד לא דיברתי על הכלובים הצרים, החשופים והמשמימים, האוכל המונוטוני, התאורה המלאכותית, ההפרדה בין הורים לצאצאים, המחלות והמוות בהובלה ממקום למקום. איזה צורך מצדיק את שוק הסבל הזה? צורך כלכלי של סוחרי החיות? יצר אספני של קוניהן? האשליה של הקונים שברכישת חיה הם מבטאים את אהבתם לחיות?
חנויות בעלי-החיים חושפות את חלונות הראווה שלהן ברחובות הראשיים. בעלי-החיים במעבדות, לעומת זאת, הם סמויים מהעין. תומכי הניסויים משננים לנו שכאן באמת קיים צורך אנושי ממשי ודרמטי. בשר אינו מציל את חיינו – להפך, הוא גורם לנו מחלות. בידור אינו צורך אמיתי, ושימוש בבעלי-חיים בבידור עשוי אף לחנך לאלימות. סחר בחיות מחמד ודאי שאינו נחוץ.
לעומת זאת, ניסויים בבעלי-חיים, כך טוענים בפנינו, מצילים חיי אדם. אבל ישנם גם מדענים אחרים, שמשמיעים קולות אחרים. הם מזכירים לנו שחלק גדול מהניסויים בבעלי-חיים הם "מחקר בסיסי" שאין לו יומרות יישומיות. תומכי הניסויים בבעלי-חיים מגינים עליו לא בשם הרפואה אלא בשם החופש האקדמי. לכל היותר, הם יטענו שישנה אפשרות תיאורטית שהצבר הידע ישרת יום אחד ובעקיפין גם מחקר יישומי.
וגם לגבי המחקר היישומי מתעוררות שאלות: הרי הניסויים לא נערכים בגוף אנושי ולגבי מחלות אנושיות אלא על מה שהחוקרים קוראים "מודלים". ההשלכה מה"מודלים" לדבר האמיתי היא תמיד קפיצה בעייתית, וכבר הובילה לאסונות קשים, כשתרופות מסוכנות שבטיחותן נבדקה בבעלי-חיים שוחררו לשיווק. אם אנחנו רציניים במחויבות שלנו לפגוע בבעלי-חיים רק כמוצא אחרון, עדיף, אם כן, שנשקיע באורחות חיים בריאים, ברפואה ציבורית ובמחקר לא פוגעני – ולא בניסויים בחיות.
יכולנו להמשיך ולסייר במוסדות ובתעשיות שעושים שימוש בבעלי-חיים. השאלות והתשובות היו נשארות דומות. בדרכנו הביתה מהסיור מצפה לנו, אבל, עוד תזכורת אחת. איך אפשר לנסוע בכביש מבלי להבחין במשאית עמוסת עופות? אנחנו מכירים את המשאיות האלו, נחרדים מהן תמיד, עוקפים אותן ומנסים לשכוח. התרנגול כבוי העיניים במשאית הוא בן ששה שבועות לערך. בתנאים טבעיים היה מבלה את הלילה תחת כנפי אמו, לא בכלוב צפוף בדרך לשחיטה. מדי שנה, מיליון וחצי תרנגולים מתים בכלובי ההובלה עוד לפני הגיעם למשחטה.
"גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נבחנות ביחסה לבעלי-חיים" אמר מהטמה גנדי. הוא לא התכוון רק לחוקים האוסרים התעללות סדיסטית בחתולים וכלבים. הוא רמז ליתרון המוסרי של החברה ההודית הצמחונית על-פני האומה הבריטית טורפת הבשר. קשה שלא להסכים לממרה המפורסמת של גנדי – נחוץ אבל להסיק ממנה את המסקנות הנדרשות.
יוסי וולפסון, רכז תחום חיות משק ב"תנו לחיות לחיות"
לפנייה לכתב/ת 
