בצ'ילה קיללו את הישראלי מהשריפה: "חרא, יהודי"
יותר ממאה אלף דונם נשרפו מ"הפארק היפה בעולם" בצ'ילה, והחשד לרשלנות נפל על רותם זינגר מנס ציונה. אחרי ששוחרר בערבות חברו סיפר: "אין שהטישו שלו נשאר בוער". לדבריו, "ברחוב ישר זיהו אותנו, כמעט פרצה כאן תגרה"
"האש התחילה להתלקח כבר ביום שלישי בשעה 6 בערב ועד אור הבוקר אף אחד בכלל לא טיפל בזה", כך סיפר הבוקר (יום א') בגלי צה"ל מנדי גיסר, חברו של רותם זינגר, הישראלי שחשוד בגרימת שריפת הענק בפארק "טורס דל פאינה" בצ'ילה. לדבריו, "הוא בוודאות טוען שהוא הדליק והטישו כבה. אין סיכוי שזה נדלק. במיוחד כשהיה שם ירוק. אין שם את מה שצריך בשביל שריפה מגיץ", הסביר.
ידיעות שעלו בערוץ החדשות:
הרב עובדיה יוסף נגד הקיצונים: זה חילול השם
דורס לי זיתוני נתפס ב-156 קמ"ש בצרפת
העולם חוגג את 2012. שידור חי מניו יורק
זינגר שוחרר בערבות, ובטלוויזיה בצ'ילה שודרה הבאתו לבית המשפט. "חרא" ו"יהודי" צעקו לעברו שם, ולפי הדיווח היו אלה בין היתר עובדי השמורה שאיבדו את מקור הכנסתם.
לדברי חברו של זינגר "קצת כבד עליו כל הסיפור, הוא קצת לחוץ. אנחנו מחכים לשגריר או לקונסול, ההורים שלו גם יגיעו לצ'ילה. הוא שוחרר כמה שעות לאחר שהוא נעצר, כל הסיפור לקח לא יותר מ4-5 שעות. הוא כבר הגיע להוסטל חזרה, הוא נח, לא אוכל הרבה, אבל הוא בסדר". החשוד נלקח לחקירה, לטענת חברו, על בסיס שמועות. "מישהו שבדיוק ראה אותו יוצא משם ואולי איזה תייר אחר שראה אותו שורף את הטישו. זה היה באמת מעט מידע, בגלל זה הוא גם שוחרר כל כך מהר".
לדברי גיסר, "לטענתם, הוא הלך לשירותים ובגלל שמבקשים לא להשאיר נייר טואלט בשטח, הוא הבעיר את הטישו, השאיר את זה שם בוער, והטישו הדליק את שאר היער. הוא בוודאות טוען שהוא הדליק והטישו כבה. אין סיכוי שזה נדלק. במיוחד כשהיה שם ירוק. זה לא יער אורנים, גם הרצפה ירוקה והכול ירוק, זה לא היה יום חם במיוחד, אין שם את מה שצריך בשביל שריפה מגיץ", הדגיש.
לדבריו, "עוברים עליו הרבה דברים לא פשוטים. מצד אחד מאשימים אותו במשהו שאף אחד לא יודע אם זה באמת נכון, כשהוא עצמו סייר בפארק אחרי שכביכול האשימו אותו שהדליק את השריפה. הוא יצא משם כמו כולם, בחילוצים עם סירות הצלה. הוא ממש לא עזב את העיר, נשאר פה עוד כמה ימים, ממש לא חשב שיכול להיות מצב שאיכשהו כל הסיפור קשור אליו. הוא באמת בחור תמים ועדין ולא קיים שום קשר בין הסיפור שמאשימים אותו לבין מה שהוא עשה. עד הרגע שבו נעצר, זה בא לו בהפתעה גמורה ובגלל זה הוא לקח את זה כל כך קשה".
במהלך חקירת חברו, סיפר סיזר, "בכלל לא היה לו תרגום בהתחלה. אחרי זה הביאו לו מתרגמת שלא כל כך יודעת אנגלית והוא לא ידע מה רוצים ממנו בכלל. הם לא ממש הבינו אחד את השני. כל החקירה התנהלה בעצלתיים, הם לא יכלו לדבר איתו, הוא לא יכל לדבר איתם, הם לא הבינו אותו והוא לא אותם. בשימוע בבית המשפט, הביאו איזה מקומי שלמד קצת עברית כדי שיוכל לדבר עם תיירים, והוא בעצם תירגם לו, עד כמה שהוא יכול עם העברית שלו, את המשפט וחיבר בינו לבין השופט"
"לא חסמו ולא עשו כלום"
גיסר סיפר על השתלשלות האירועים ואמר כי בשעות הראשונות לאחר שהאש התפשטה, "אם מטייל היה רוצה להמשיך ללכת בלילה, לא חסמו לו ולא עשו כלום. ביום רביעי בבוקר התחילו לחסום את החלקים שמובילים לכיוון השמורה. מתשע בבוקר עד אחת בצהריים היינו בחוסר ודאות".
לדבריו, החילוץ נוהל בתחילה באופן פרטי לחלוטין וכלל התנהלות לקויה של ממשלת צ'ילה. "לא ראינו אף כבאית שהגיעה, שום מטוס. לא יכולנו ליצור קשר עם אף חברת ביטוח להגיד שאנחנו אולי תקועים. רק מסביבות חמש בערב, אחרי שכבר
יצאו שתי ספינות חילוץ פרטיות, נאמר לנו שאי אפשר להישאר הלילה במקום, ומי שרוצה עדיין לצאת, צריך לשלם".
חברו של זינגר הוסיף כי "הרוח באה מאחורינו, אבל האש הייתה ממש קרובה. המון אנשים נלחצו. ראינו את האש בבירור, להבות ענק ענקיות שבאמת מתקדמות במהירות, אבל לצד השני. פשוט רואים את ההרים מולנו הולכים ונשרפים וגם אחרי זה, כשאנחנו נמצאים בסירה, לכל אורך השיט של שעה וחצי, מצד אחד שלנו ממש קילומטרים שלמים של להבות וזה בוער בענק".
גיסר התייחס גם ליחס למטיילים הישראלים לאחר השריפה, ואמר כי "ברחוב ישר זיהו שאנחנו ישראלים, כמעט פרצה כאן תגרה עם כמה מקומיים שרצו להרביץ פה לישראלים שהלכו ברחוב לאחר שיצאו מהמשפט. גם כשיצאנו מבית המשפט אנשים דפקו על הרכבים וקיללו. היום אף ישראלי לא יצא לחגוג ברחוב. הולכים בסופרים ומקללים, יש תחושה רעה. לא מצד כולם, אבל בעיקר בני הנוער".
יחזקאל זינגר, אביו של החשוד הישראלי, אמר ל-ynet כי לפי ידיעתו, "העירו את רותם ואת החברים שלו באמצע הלילה ופינו אותם באמצעות הצבא הצ'יליאני כי האש התקרבה אליהם. מסתבר שיומיים אחרי זה החל תחקיר של קבוצות מטיילים באזור ומשום מה קשרו אותו לאירוע למרות שלא היה מעורב בו".
לדברי זינגר, בנו הוא "ילד טבע שאוהב ויודע איך לטייל. הוא מכיר את השמורה מצוין עוד מלפני שהגיע לשם, ופשוט לא מתאים לו כל האירוע הזה. מכיוון שהצמידו לו מתורגמן מקומי שלא יודע אנגלית, זה נהיה סוג של מגדל בבל, גרסה על גרסה כשבסופו של דבר היה לו שימוע וכנראה הוא לא דיבר בו בכלל. כשדיברתי איתו בטלפון, הוא נשמע לי מבולבל קצת ולא מבין איך הסיפור הזה נפל עליו. הוא מרגיש שמפילים עליו איזשהו תיק בגלל שהצ'יליאנים כואבים מאוד את השריפה ולכן מחפשים שעיר לעזאזל. רותם קורא למה שקורה שם התנכלויות אבל זה נשמע לי לא טוב. מדובר בעיירה קטנה שמתפרנסת מהשמורה הזאת והם מרגישים שקרה להם אסון"..
"הפארק הכי יפה בעולם"
הפארק הלאומי "טורס דל פאינה" בצ'ילה משתרע על פני כמעט 2 מיליון דונם – יותר מ-100 אלף דונם מתוכם נשרפו בגלל רשלנות של מטייל ישראלי. הפארק הענק של פטגוניה, חבל הארץ בדרום אמריקה, קיבל את שמו בזכות שלושת מצוקי הגרניט המצביעים לשמיים בלב השמורה ("טורס" – מגדלים).
הפארק נחשב לנקודת ציון פופולרית במסלול הטיול של תרמילאים רבים ומושך אליו קרוב ל-200 אלף מטיילים בשנה. הפלורה של הפארק כוללת ארבעה איזורי צמחיה, ביניהם ישנם חורש טבעי, 7 מיני סחלבים, ועוד 85 מיני צמחים. "טורס דל פאינה" הוא גם ביתם של אוכלוסיית הקונדורים הגדולה בדרום אמריקה, של פומות, גואנקו (סוג של למה) ולהקות פלמינגו.
מפלי המים שבפארק, הלגונה הכחולה, וקרחוני ענק כדוגמת ה- Grey Glacier הם חלק מהאטרקציות המחכות לתרמילאים מיטיבי הלכת. הפארק מציע שני מסלולי הליכה פופולריים – הארוך; הנמשך כשבוע ומקיף את הפארק, והקצר; הנקרא גם מסלול ה-W בגלל צורתו, ונמשך ארבעה ימים.
"אני קורא את הידיעות שמגיעות מצ'ילה ויורדות לי דמעות", אומר מוטי סבאג, מדריך טיולים ב"חברה הגיאוגרפית". "אני אמור לצאת לשם שוב בסוף ינואר, רק חזרתי משם לא מזמן. אני נמצא שם ארבע פעמים בשנה, וכאחד שמטייל בכל העולם, אני יכול להגיד שזה הפארק הכי יפה בעולם. בשנות השמונים, כשהייתי תרמילאי צעיר וביקרתי שם, התאהבתי במקום. זה מסוג המקומות שתמיד אומרים עליהם ש'עוד נחזור לכאן'. ההרס שקרה שם הוא נורא ואיום", סיפר סבאג.
לדברי סבאג, הצמחייה בפארק הופכת לדליקה ביותר בעונה היבשה. "כל גיץ קטן או בדל סיגריה יכול להרים שם את הפארק. הרוחות שם חזקות, והן יכולות לסחוף את האש ולכלות אלפי דונמים".
אורלי בנימין, סטודנטית להיסטוריה של אמריקה הלטינית, טיילה בפארק לפני עשר שנים. "זה היה הטראק השני שלי, מהרגע שהגעתי לצ'ילה",הסבירה. בנימין אמרה כי התפלאה לשמוע על השריפה, "לכל אורך מסלול הטיול ישנם 'רפוחיות', פונדקי דרכים, שיש בהם ציוד קמפינג מסודר והבערת אש, וגם בעל בית שמסתובב בין האוהלים ובודק שהכול בסדר", נזכרת בנימין. "מה שכן, לפעמים יש מטיילים שעושים את הקמפינג באמצע הדרך, ולא באחד מהפונדקים, ובערב הם מבשלים שם בגזיות ויכולה להתלקח כך אש".
אורי גוראל, שטייל בפארק לפני כמה שנים, שמע את הידיעה החמה שהגיעה מצ'ילה. "ישראלי גרם לדליקה? כמו השריפה בכרמל, ממש ענף ייצוא מצטיין. האטרקציה המרכזית, ההרים, לא נשרפה. אנחנו לא הדלקנו אש כי שהינו בעיקר במבנים שבהם אפשר לישון במיטה תמורת כסף. לפעמים אנשים מעדיפים את זה פשוט כי קר. בפנים יש גם איפה לבשל ולכן לא צריך מדורה", אמר גוראל.
ערן ברימן טייל ב-2005 בפארק הצ'יליאני. "ישנו באוהלים, הייתה לנו גזיה, אבל לא הדלקנו אש", סיפר ברימן. "האטרקציה שם זה ה"טורסים", הרים מגרניט. אמורים לטפס ולראות אותם בזריחה, אבל אנחנו לא ראינו כי היה ערפל. ההליכה בפארק כיפית וירוקה, עם הרבה צמחייה. כנראה שעכשיו היא פחות ירוקה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
