בני סוטה מהדת, איך להחזירו למוטב ללא הכאה?

שאלה:

הבן שלי עבר בר מצווה, ולאחרונה סוטה מהדת. כשאני הייתי בגילו, אבי היה מכה אותי בחגורה בתגובה על מעשים כאלו, אבל אני לא מעז לעשות זאת לבני בגלל החוק, והוא איים שאם אעשה את זה הוא יילך למשטרה. רציתי לשאול איזה עוד דרך ההלכה מציעה כדי להחזיר את הבן למוטב, פרט ל"חוסך שבטו בנו"? אני לא רוצה שיתפקר, אבל אם אלך לכלא או אורחק מהמשפחה אף אחד לא יביא כסף הביתה (אנונימי).

תשובה:

שלום וברכה.

אני משתתף בצערך על כי בנך אינו הולך בדרכך, בדרך התורה והמצוות. הדרך לתקן ולעזור לו אינה בדרך של כוח ומכות. נכון הוא שהיו זמנים, כמו גם כאשר אתה היית ילד, שההורים היו מכים את ילדיהם כדי לחנכם, אולם בימינו הוא דבר שאינו נשמע, אינו מקובל, וגם אינו יעיל.

אמנם רבים משתמשים בפסוק מספר משלי "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (פרק יג, כד), אך יש לזכור שזהו רק חלקו הראשון של הפסוק. בחלק השני נאמר: "וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר", ויש מפרשים שהכוונה היא שמדרגה גדולה יותר בחינוך היא האהבה - וזאת על-ידי לימוד מוסר, ללא מכות.

גם בזמן חז"ל, שהותר להכות ילדים כדי לחנכם, הזהירו חכמים שלא להכות את הבנים הגדולים, וכך כותב הרמב"ם: "והמכה בנו גדול מנדין אותו, שהרי הוא עובר על ולפני עיוור לא תתן מכשול" (הלכות ממרים פרק ו , ט). והוא מוסיף עיקרון חינוכי: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם, שהאב שמחל על כבודו - כבודו מחול" (שם הלכה ח).

כלומר, אם יש חשש שהבן לא יקבל את המכות והמוסר ובעקבות זאת ישפר דרכיו, אלא אדרבה - ישנא ויתנגד לאביו – הרי שחל איסור גמור להכות ולייסר את הבן. ההגדרה של בן גדול היא יחסית ותלויה במציאות. אין ספק כי בימינו, בנוסף לאיסור החוקי להכות את הילדים, הדבר

גם אינו מתקבל על דעת הילדים ואין בו תועלת בדרך כלל. הגיל של בנך כיום בוודאי נחשב כבן גדול שהכאה רק תרחיק אותו ממך ומדעותיך.

לכן, העצה היא ללכת בדרך שהתורה הדריכה אותנו: בתורה לא נזכרה דרך של חינוך במכות, אלא רק דרך של הסברה ולימוד: "ושננתם לבניך", "ולמדתם אותם את בניכם", "והגדת לבנך", ועוד פסוקים רבים המורים על חינוך בדרך של לימוד והסברה. יש סיכוי שאם תלמד את בנך, תראה לו דוגמא אישית, ובעיקר תאהב אותו באמת – הוא יקבל ממך דברים רבים וירצה ללכת בדרכיך. זו גם הדרך הנכונה ובעלת הסיכוי הגדול ביותר.

בשולי הדברים אוסיף, שבכל מקרה, ומה שלא תהיינה התוצאות, וגם אם, חס וחלילה, בנך לא יקבל את דרכך – עדיין חשוב, כדאי ונכון, להמשיך לאהוב אותו, כי זה היחס הנכון לילדים, וגם יש בזה משום "שלח לחמך על פני המים…".

כל טוב ובהצלחה (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).