הכוכב שנפל בקרב - סיפורו של נתן פנץ
הוא היה הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי בתקופת היישוב. מעריצים חיכו לו מתחת לבית, אבל לא ידעו כי החלוץ המחונן של מכבי ובית"ר הוא גם לוחם באצ"ל. לרגל יום הזכרון - סיפורו של נתן פנץ שנפל בקרב על יפו באפריל 1948
עוד ב-ynet ספורט:
- די די דייננו / עמיר פלג על העונש של מכבי פ"ת
- עמוס לוזון שוקל פרישה
- טרנד חדש בק"ש: קעקוע האליפות
- פיקה מזהיר שאסור להספיד את ברצלונה
בימים בהם לא הייתה "תקשורת ספורט", אתרי אינטרנט ושידורים חיים, הילדים היו מחכים לו בכניסה למועדון ברחוב מכבי, או ליד הבית שלו. היו מלווים אותו ברחוב ונצמדים אליו כמו צל. היום כבר לא רואים דברים כאלה. פנץ היה ותיק ומבוגר ממני ושיחק איתי במכבי ת"א. אחר כך עבר לבית"ר ת"א, ואף שימש כקפטן נבחרת ארץ ישראל.
אני נזכר בנסיעה משותפת שלנו לקפריסין בשנת 1947. באותה תקופה היו בקפריסין מחנות עולים של יהודים שאנגלים לא איפשרו להם להיכנס לארץ, בעיקר מגורשים מספינות מעפילים. פנץ היה אדם מיוחד, מאוד חברותי, אישיות מהמעלה הראשונה. כולם הגדירו אותו איש טוב, אחד שאוהב לעזור לאנשים. אז לא הרווחנו כסף, ולא היו לנו אמצעים, אבל שמעתי שפנץ מצא תמיד איך לעזור למי שהיה צריך.
קולג' בביירות
הוא עלה עם הוריו לארץ מבריה"מ בהיותו בן שלוש. למד בגימנסיה הרצליה, ואחר כך המשיך ללמוד שנה אחת בקולג' אמריקאי בביירות, בירת לבנון, וכבר לאחר מכן עם שובו לארץ הפך לשחקן מוביל במכבי ת"א.
עוד כילד אני זוכר אותו כחלוץ מחונן ומרשים. ב-1936 מכבי ת"א לקחה אותו לנסיעה בת
שלושה חודשים לארה"ב. לפי מה שמספרים, פנץ כבש במסע ההוא 22 שערים, והעיתונות בארה"ב העניקה לו שבחים. וזה לא היה הסוף. פנץ הצעיר קיבל הצעות של עשרות אלפי דולרים מקבוצות מניו־יורק ומשיקגו - סכומי עתק במונחים של התקופה ההיא - אבל הוא החליט להישאר בארץ.
ב-1939 פנץ חצה את הכביש ועבר לבית"ר ת"א, בעקבות סכסוך עם מכבי ת"א, כך הבנתי בימים ההם. גיסתו, מנוחה פנץ, סיפרה שנתן עודד את השחקנים הצעירים, ולא חשב שהם צריכים לקבל ביקורת מצד ההנהלה. כמחאה על יחס המועדון לשחקנים הצעירים עבר לבית"ר, וגם במדיה הצליח מאוד וסייע לה לעלות עד לליגה הראשונה. ב-1940 וב-1942 זכה עם בית"ר ת"א בגביע המדינה. לטעמי, הוא החלוץ הגדול בהיסטוריה של בית"ר ת"א.
אני עליתי לבוגרים של מכבי ת"א ב-1945. אני זוכר שהיידוק ספליט הגדולה הגיעה לארץ, ופנץ נתן משחק ענק בניצחון של בית"ר ת"א עליה. כעבור שנתיים, ב־1947, פנץ סגר מעגל וחזר לשחק במכבי ת"א. הייתי צעיר ממנו, והיה לי הכבוד לשתף איתו פעולה. אני התחלתי כמגן, פנץ היה חלוץ. אז כבר נחשב לכוכב גדול.
לצערי, מאחר שהקריירה המזהירה שלו נקטעה בנסיבות טרגיות, לא זכיתי לשחק איתו הרבה שנים. לצד פעילותו ככדורגלן, פנץ היה לוחם באצ"ל ואף היה שותף לכמה מבצעים חשובים. הוא היה מגיע לאימונים ולא סיפר לאיש על מעשיו. לא רצה שיידעו, אבל ידענו. כולם ידעו שהוא פעיל באצ"ל. פעם אחת הבריטים באו לאימון וחיפשו את פנץ, אבל הוא כבר הספיק לברוח.
השער האחרון
יומיים לפני מותו פנץ עוד הספיק להבקיע שער חשוב. במשחק האחרון שלו כבש פנץ את שער השוויון למכבי ת"א בדרבי נגד הפועל (1:1) ב־26 באפריל 1948. יומיים אחרי הדרבי, ב־28.4, פנץ נהרג על ידי הבריטים בקרבות ביפו, והוא רק בן 31. המשוריין שבו נסע לא יכול היה לעבור בסמטאות הצרות של שכונת מנשייה, ופגז שנורה לעברו הרג אותו במקום.
מותו של פנץ היכה בהלם את משפחתו, מכריו ומעריציו הרבים. בהלוויה רבת משתתפים שעברה ברחוב אלנבי בתל־אביב חלקו לו מאות אנשים כבוד אחרון. היום ניתן למצוא אנדרטה מפוארת ברחוב "נתן פנץ" ביפו - שנקרא על שמו ב־1998, סמוך למקום נפילתו. בשנת 1990 הקימה בית"ר ת"א בית ספר לכדורגל על שמו, ולפני שנה הונפק בול על שמו.
גיסתו, מנוחה פנץ, שתיבדל לחיים ארוכים, סיפרה שנתן פנץ הקדיש רבות לחינוך הדור הצעיר. "הוא היה מסור ונאמן. נתן מעצמו את הכל. היה מדריך בכדורגל בני נוער מבית"ר ירושלים, הכל בהתנדבות. אין לי ספק, שאם היה ממשיך לשחק היה מגיע עוד יותר רחוק".
בספר לזכרו של פנץ, "כדורגלן, לוחם ואדם", שערך יוסף קיסטר, כתב עליו הסופר יורם קניוק: "בזיכרון ילדותי, פנץ הוא אדם ומושג. לא ידעתי שיש לו שם פרטי, גם לא היה חשוב. בספר שמואל ב' אין בכלל שמואל, כי הוא מת בשמואל א'".
לפנייה לכתב/ת 
