20 שנה למשחקי היריות: מהיילו ועד קול אוף דיוטי
איפה היינו ללא היורה מהמסדרון? הז'אנר הפופולרי חוגג עם וולפשנטיין שני עשורים ואנחנו מסכמים. חלק ב': שנות האלפיים
זה התחיל עם מחסל בטירה נאצית תלת מימדית וזה עוד לא נגמר. הז'אנר שנולד עם Wolfesntein 3D הלך והשתכלל יחד עם הטכנולוגיה והיכולות הגרפיות המתפתחות בקונסולות ובמחשבים האישיים. יחד עם ההתפתחות הוא גם צבר פופולריות, מה שגרם לחברות הגדולות ליצור עוד ועוד משחקים. אנחנו הרווחנו מאות שעות של התרוצצות תלת מימדית וחיסול אויבים אנושיים יותר ופחות. בחלק הראשון סקרנו את המשחקים החשובים משנות התשעים כמו דיוק ניוקם ודום, וכעת הגיע הזמן לעשור הראשון של שנות האלפיים.
שימו לב: משחק שיש לו מרכיב התגנבות משמעותי, או מרכיב פלטפורמה משמעותי, או כל מרכיב משחק אחר שכבר הופך אותו לבן תערובת של ז'אנרים שונים, לא נחשב במסגרת הכתבת הזאת ל-shooter ולכן לא יוזכר, גם אם, כמו למשל במקרה של Deus Ex, מדובר במשחק בעל חשיבות גדולה והשלכות על הז'אנר.
עוד ב-games:
2001: Operation Flashpoint
יוצר תת-הז'אנר של הסימולציה הצבאית מגוף ראשון. בעוד הז'אנר כרובו התחיל להידחף לכיוון אקשן מתוסרט, הוליוודי יותר, יוצרי OPF הצ'כים בחרו להשקיע ביותר ריאליזם וחופש. התוצאה, למרות הבאגים, המשחק הקדים את זמנה במספר מובנים, ביניהם העולם הפתוח שלה ומגוון הרכבים שאכלסו את העולם הזה וכללו אפשרות להיכנס לתוכם ולהתחיל לנהוג ולהטיס אותם.
נושא הלפיד של ה-shooter הצבאי הריאליסטי, ARMA 3, צפוי להגיע בסוף השנה הנוכחית מאת אותם המפתחים.
2001: Halo
היילו אחראי לשני פיצ'רים שהפכו כמעט קבועים בז'אנר: בריאות מתחדשת (או מגן אנרגיה מתחדש, במקרה שלו) והגבלה חמורה של מספר וסוג כלי הנשק שניתן לשאת בכל רגע נתון. במקרה של היילו רק שניים, אחד לכל יד. אבל לא זו הסיבה היחידה לכך שסאגת המדע הבדיוני של המאסטר-צ'יף הפכה לאחד מהמותגים החזקים ביותר בתעשיה. לכך אחראי בין השאר עיצוב עולם הטבעת היחודי שבו הוא מתרחש, האווירה והמשחק מרובה המשתתפים, שהיה מהמפותחים לתקופתו על הקונסולות.
2002: Medal of Honor: Allied Assault
רק למשחק השלישי בסדרת Medal of Honor, שעברה בו מהפלייסטיישן הראשונה אל המחשב, היה את הכוח להגשים את החזון של שפילברג ושל מנהלי אולפן 2015, וינס וזמפלה, ולהעביר את קנה המידה הסינמטי והסגנון ההוליוודי של "להציל את טוראי רייאן" אל משחק פעולה מגוף ראשון.
ההסתערות על חופי נורמנדי במשימה הכי מפורסמת של המשחק, סצנה שהיום נראית תמימה באפקטים ובהיקף שלה, הייתה סצנת המלחמה הכי מרשימה, הכי משכנעת שנראתה עד אז במשחק מחשב - והצלחת Allied Assault הובילה לשטף של משחקי מלחמת העולם השניה ששלט בז'אנר במשך רוב העשור, ולהולדתה של סדרת המשחקים הרווחיים ביותר בהיסטוריה - Call of Duty.
2002: Battlefield 1942
מצב מרובה לפני באטלפילד התרחש בעיקר בזירות סגורות, עם שיתוף פעולה מאוד מוגבל בין שחקנים. באטלפילד לקח את המשחקיות החלוצית של סדרת שנות התשעים המדע-בדיונית Tribes, שכללה עבודת צוות, מפות שטח פתוחות ורכבים, והעביר אותה לזוית מבט מגוף ראשון ולרקע ההיסטורי הפופולרי של מלחמת העולם השניה.
התוצאה הייתה להיט שהפך רכבים ומצבי משחק של כיבוש והחזקת טריטוריה לפיצ'רים שכמעט אי אפשר בלעדיהם במשחקים מרובי משתתפים.
2004: Far Cry
אולפן Crytek הצעיר הפתיע את התעשיה עם סביבות הג'ונגל הטרופי רחבות הידיים של פאר קריי. השלבים הפתוחים למחצה שלו לא רק נראו טוב יותר מכל משחק אחר בז'אנר, הם גם אפשרו לשחקן חופש תנועה נדיר, כולל שימוש בגלשן אוויר לדאיה מעל נופיהם.
2004: Half-Life 2
נכון, הוא היה פחות מהפכני מ-Half-Life הראשון, ולא מימש את ההבטחות של וואלב ל-AI יוצא דופן, אבל כש-Half-Life 2 יצא הוא התבסס על מנוע הגרפיקה והפיזיקה מהמתקדמים בסביבה. הוא השפיע לפחות בשלוש דרכים חשובות נוספות: אחד היה "רובה הכבידה", שאפשר מניפולציה מעניינת של מנגנון הפיזיקה.
הדרך השנייה הייתה בהבעות הפנים המורכבות והמדויקות של הדמויות, שהפכו אותן קרובות יותר לדמויות שאכפת לך מהן מאשר לדמויי האדם המטרידים שאכלסו משחקי תלת-מימד עד כה; ושלישית היא Alyx Vance, החשובה שבדמויות האלה, שליוותה את הגיבור לאורך חלקים משמעותיים מהמשחק. את פירות הקשר המשולש גורדון פרימן-אליקס ואנס-שחקן אנחנו רואים כיום במשחקים שאחד מציריהם המרכזיים הוא הקשר שמתפתח בין דמותו של השחקן לדמות מלווה - כמו Bioshock Infinite ו- The Last of Us.
2007: S.T.A.L.K.E.R: Shadow of Chernobyl
מפתחי Stalker האוקראינים חקרו וצילמו כל פינה באזור פגוע הקרינה שמסביב לצ'רנוביל, ומסירותם לפרוייקט נראתה היטב במשחק הסופי, למרות הבאגים שהגרסאות הראשונות שלו היו ידועות לשמצה בהם. כמשחק שמבוסס בחופשיות על הספר והסרט "פיקניק לצד הדרך", Stalker הכניס אותנו לעולם פוסט-אפוקליפטי אחר, מזרח אירופאי והארדקור, מלא אנומליות כמו מערבולות כבידה, מוטציות בעלות כוחות טלפתיים ואגדה על משהו בלב הכור ההרוס שיכול למלא כל משאלה.
למרבה הצער נראה שהסדרה הגיעה לאחר שלושה משחקים לסופה, בעקבות סגירתה של המפתחת GSC Game World מוקדם יותר השנה.
2007: Call of Duty 4: Modern Warfare
הנקודה שבה הפכה סדרת Call of Duty מ"גרסה משופרת של Medal of Honor" לתופעה בפני עצמה. המעבר ממלחמת העולם השניה לימינו התגלה כמוצלח מאוד וחוזק על ידי קצב וסגנון סינמטיים, עם הטכנולוגיה המתקדמת של 2007, בקנה מידה שלא היה מבייש אף סרט קיץ. המולטיפלייר עם ההתקדמות בדרגות שלו, הפך למשהו שמאות אלפים ממשיכים לשחק שנים אחרי. מאז הפופולריות של מותג קול אוף דיוטי המריאה לשחקים: משחקי הסדרה האחרונים הגיעו למכירות של 25 מיליון יחידות כל אחד.
2008: Left 4 Dead
מהפכת המשחק השיתופי החלה כאן. לפני L4D משחק הקו-אופ (יחד עם שחקן נוסף) הוגבל לרוב למצב מסך חצוי על הקונסולות - אם הוא בכלל נתמך. ההצלחה של משחק הלחימה בזומבים של וואלב והמשכו הפכה קו-אופ לחלק אינטגרלי של משחקי גוף ראשון לא פחות ממולטיפלייר תחרותי, כמצב הישרדות, כשיתוף פעולה דרך קמפיין המשחק לשחקן יחיד, או, כמו במקרה של היילו 4 המתקרב - קמפיין קו-אופ מיוחד, עם סיפור ושלבים משלו, בנוסף לקמפיין לשחקן יחיד.
2009: Borderlands
חדשנותו של בורדרלאנדס היא פיתוחו של קונספט המשחק השיתופי, שמלבד התרחשותו בעולם מערבון מדע בדיוני יוצא דופן, משלב בנוסחה גם עולם פתוח, רכבים ומרכיבים של משחק דמוי-דיאבלו: Loot ואויבים אקראיים, ועלייה ברמות תוך התקדמות בעץ יכולות.
למרות הבחירה בעשרה הללו כדי לייצג את הישגיה ושאיפותיה של קטגוריית משחקי הפעולה מגוף ראשון, ברור שבעשור הקודם יצאו הרבה יותר מעשרה משחקי FPS ראויים לציון. נזכיר כאן רק עוד חמישה, בקצרה:
No One Lives Forever - בזכות ההומור המטורף והשלבים המגוונים
F.E.A.R - אימץ את "זמן הקליע" של מקס פיין לגוף ראשון בהצלחה מרובה
XIII - תרגום יצירתי של סגנון הקומיקס למשחק פעולה מגוף ראשון
Serious Sam - על השיאים שהוא קבע במספר האויבים שצריך להילחם נגדם במקביל
Bioshock - בגלל עולם המשחק יוצא הדופן, גם בקונספט וגם באסתטיקה, הגירוי האינטלקטואלי והטוויסט העלילתי המצויין
