התחדשות ברוצ'סטר
בעיר הקטנה רוצ'סטר, לא רחוק מהגבול הקנדי, חיה לה קהילה יהודית ותיקה, שזכתה בעשור האחרון להתחדשות מרשימה בזכות רפאל מהדב, שעזב את שורשיו בברוקלין ונטע אותם מחדש ברוצ'סטר
ביום ראשון בבוקר יצאנו מברוקלין לשדה התעופה קנדי, שם עלינו על טיסה של ג'ט בלו לרוצ'סטר, ניו-יורק. רוצ'סטר, פחות משעת טיסה מניו-יורק סיטי או שבע שעות נסיעה במכונית, מכילה, מסתבר, קהילה יהודית מכובדת המונה קרוב ל-22,000 איש ושזוכה לתמיכה משמעותית מיהודי ברוקלין. את פנינו קיבל נשיא בית הכנסת "אור ישראל", ד"ר רפאל מהדב, שניצח על חגיגות חנוכת בית הכנסת, הכנסת ספר תורה וציון 106 שנים לקיומה של הקהילה היהודית בעיר.
רפאל מהדב ורעיתו לימור מהדב נולדו שניהם בברוקלין. רפאל הוא בנו של הד"ר אייזק מהדב, אורולוג מומחה ומנתח בעל קליניקה פרטית בברוקלין, שהגיע לארה"ב מלבנון, לאחר עצירת לימודים בפריז, וכאן שימש כ-25 שנים כנשיא בית הכנסת הספרדי-לבנוני. רפאל מהדב, שהתחנך בפלאטבוש ישיבה בברוקלין, סיים לימודי רפואה בהצטיינות בבית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה. הוא נבחר מבין כ-500 מועמדים ללימודי התמחות בבית החולים רוצ'סטר ג'נרל, בו הוא משמש כיום כראש המחלקה האורולוגית. רעייתו, לימור, היא בת להורים ישראלים, במקור מתל אביב, שהיגרו לפני שנים לברוקלין. בני הזוג מהדב הקימו את ביתם ברוצ'סטר, הרחק מהחממה המשפחתית הברוקלינאית, וב-12 השנים האחרונות ביססו את עצמם כעמודי תווך בקהילה היהודית הוותיקה, בה הם יצרו חיי חברה פעילים ופתחו מחדש את בית הכנסת הספרדי אור ישראל.
"הגעתי לפה כמתמחה", סיפר לי ד"ר מהדב, העומד כעת גם בראש מחלקה חדשה הנקראת TeleMedicine. מדובר במחלקה וירטואלית המספקת דיאגנוזות באמצעות האינטרנט ממומחים מרחבי העולם. בנוסף הוא נחשב לאחד המנתחים המובילים בתחום ניתוחי הלייזר והרובוטיקה. "עבדתי מסביב לשעון בהשתלות כליה. הייתי נכנס לבית החולים ביום שני ויוצא ביום חמישי. גדלתי בברוקלין כבחור שומר מצוות וחיפשתי כאן בית כנסת להתפלל בו. נכנסתי לבית כנסת אשכנזי וכששמעו שאני ספרדי המליצו לי ללכת להתפלל עם ספרדים. לא האמנתי כשאמרו לי שיש בית כנסת ספרדי באיזור. זה היה חדר ומניין קטן בבית כנסת אשכנזי. ביקשו ממני לקרוא להם בתורה. זאת הייתה פרשת נוח, שהיא הפרשה של הבר מצוה שלי, כך שקראתי אותה טוב ומאז הם לא עזבו אותי. היו שם כמה חברי קהילה מבוגרים, שהיה חשוב להם לשמור על בית הכנסת ולא לסגור אותו והם ביקשו ממני לנסות ולהחיות המקום. כל כך כאבה להם המחשבה שיתכן שהוא ידעך ויעלם. הם הפכו למשפחה שלי ושל אשתי כאן. הם עזרו לאשתי בטיפול בילדים כשהייתי במשמרות בבית החולים וככה, לאט לאט, הפכנו ליותר מעורים בקהילה.
"התוכניות שלי היו להתמחות פה ואולי לחזור הביתה לברוקלין, אבל הכול התנהל אחרת. פתאום קיבלתי משרה נכבדה ופתאום חיי קהילה שלמה היו באחריותי. הרגשתי שהאנשים האלו תלוים בי. היהודים האלו הם מהקהילות היהודיות הוותיקות בארצות הברית, יותר מהסורים היהודים. הם הגיעו לרוצ'סטר ב-1906 מטורקיה, ארצות הבלקן וספרד".
למה דווקא לרוצ'סטר?
"כי רובם היו חייטים ורוצ'סטר הייתה ידועה בתחום ענף הביגוד לנשים. אז כולם הגיעו לצפון מדינת ניו-יורק. זה התחיל בעשרים משפחות וגדל. היהודים פה התעשרו מטכסטיל והקימו את בית הכנסת. ב-1990 נשרף בית הכנסת בפרעות שהיו בין שחורים ללבנים בעיר. בית כנסת אחר בשכונה שנקראת 'נורת' סייד', אבל אחרי כמה שנים נשיא בית הכנסת, חיים לוי, מכר אותו והפקיד את הכסף בחשבון בנק שהיה מיועד להקמת בית כנסת חדש. כשהגעתי הסתכלו עלי כעל המשיח וביקשו ממני להרים את הכפפה ולבנות את בית הכנסת. היה לי ניסיון שלמדתי מאבא שלי, שהיה נשיא בית הכנסת הספרדי בברוקלין. הייתי חיב לאנשים האלו לעזור להם לבנות שוב את הקהילה שהלכה ונעלמה, אלו אנשים שאם יבקשו ממני את החולצה האחרונה שלי אני אתן להם. הם כמו שמורת טבע, אנשים שנשארו טובים, נאיבים, עם רצון ורעב גדול ליהדות. התחלתי לעשות כאן טיפול שורש: הכנסתי ספר תורה לבית הכנסת בעזרת משפחתי וחברים. לחגיגות המאה של הקהילה לפני שש שנים עשיתי אירוע גדול והכנסתי עוד ספר תורה בהשתתפות כל הקהילה, כשעל ספר התורה חרטה האמנית זהבה בנימין את שמות המשתתפים. מאתיים איש השתתפו בחגיגות המאה, והזמנתי את הקייטרינג הכי טוב מניו-יורק. בנוסף, בכל חג התחלתי להביא חזנים מברוקלין ונעזרתי באבא שלי להקמת כולל ללימודי יהדות שלוש פעמים שבוע, בו כל אחד יכול לבוא ללמוד עם מורה, אחד על אחד. לפני חמש שנים צירפתי את הרב אבי מימון, שסבו היה הרב של הקהילה בעבר.
"לאט לאט התחילו להגיע משפחות של צעירים, רופאים, עורכי דין, אקדמאים מהאוניברסיטה של רוצ'סטר, שחלקם שכרו בתים ליד בית הכנסת, שנמצא בשכונה שנקראת מונרו. אספתי כסף מחברים להשתתף איתי בהוצאות של שיפוץ בית הכנסת וקנינו גם את האדמה עליו הוא עומד. התחלנו לקיים פעילויות לילדים, למשפחות, קידוש בשבת, מקהילה של עשרים משפחות גדלנו להיות קהילה של 150 משפחות. חגיגות ה-106 הכפילו את המשתתפים ל-411 מ-200 תוך שש שנים. והחגיגה היום היא כפולה: 106 שנים לקהילה והכנסת ספר תורה, אותו אני מכניס לכבודם של הורי, לילי ואייזק מהדב והורי אשתי, גרציה וצבי זילברשץ. שאלולא העזרה שלהם לא הייתי מגיע עד הלום".
ובנוסף לכל הפעילות הזו אתה גם רופא וראש מחלקה בבית החולים. איך אתה עושה את זה?
"אני רגיל לישון כמה שעות ביום, אז אין לי בעיה. אותי יכולים להעיר בכל שעה למקרים של ניתוחים דחופים. לומדים לעבוד עם הזמן ולחשוב מהר. הרבה מהעבודה למען הקהילה עושה איתי אשתי וחברים אחרים. לכל אחד יש תפקיד".
הבנתי שקשה כאן למצוא מסעדות כשרות או בית ספר יהודי לילדים. איך אתם מסתדרים?
"זה מאוד קשה, אבל יש לנו פה שליחות. התוכניות לעתיד הן להקים כאן בית דין, לפתוח מקומות כשרים. לגבי בית ספר יסודי, אנחנו מסתדרים. שולחים את הילדים לבתי ספר ציבורים ובנוסף לבתי ספר לעברית. דווקא יש גנים יהודים. הבת שלי הגדולה תלך ללמוד בתיכון בפלאטבוש ישיבה בברוקלין. היא תגור אצל הסבא והסבתא שלה. אני יודע שיהיה קשה לי בעתיד, כשהבנות שלי יגדלו. יש לי חמש בנות ועוד אחד בדרך. דווקא חשבנו לחזור לברוקלין בעוד כמה שנים, אבל לא נראה לי שיתנו לי לעזוב פה, לא בעבודה ולא בקהילה. אני אומר לאשתי: איך נעזוב מקום שצריכים אותנו? החורף פה קשה, כמעט שלושה חודשים של שלג, שמכסה את כל העיר. אבל בקיץ יש פה איכות חיים, שקט פה, אין תנועה. הכל מסביב מים".
חגיגה
השיחה הזו התקיימה בביתו של הרב מהדב, שם חיכתה לכל המשלחת שהגיעה מברוקלין ארוחת בוקר גדולה. באוהל ענק בחצר הציגו את ספר התורה. כשהגיע הזמן להתחיל בחגיגות צעדנו, למעלה מ-400 איש לכיון בית הכנסת "אור ישראל", הקשישים שבחבורה הצטרפו בקרוניות גולף. גילינו בית כנסת מעוצב באבן ירושלמית ובו ארון קודש מפואר. לילדים חיכו ביתני מזון ומשחקים. הרב עטיה מירושלים ואורחים נוספים סיימו לכבות את ספר התורה, ומשלחת החזנים מברוקלין נכנסה לפעולה. החזנים ישראל הלוי ועמנואל שלום, בליווי הקלידן איל עמרם, שרו מנעימות המזרח.
חברים חדשים וצעירים, אותם פגש הרב מהדב כשעלה לקברו של הרב נחמן בעיר באומן הגיעו במיוחד מניו-ג'רזי ורקדו ברחבת בית הכנסת. הקהל הגדול הניף דגלי ישראל ופצח בריקודים. באוהל הסמוך הוגשה ארוחת צהריים. אחרי מנוחה של מספר שעות, החגיגה התחדשה בארוחת ערב חגיגית במלון היט.
בארוחת הערב הוקרנה מצגת מרגשת על חלוצי המקום, שחלקם השתתפו כחיילים במלחמת העולם השניה. המצגת שילבה תמונות מהעבר, ההווה וכן פתחה פתח לעתיד. "העתיד הם ילדי המקום", כך פתח ואמר חיים הלוי, מזקני בית הכנסת שבעצמו נולד ברוצ'סטר למשפחת מהגרים יהודים מסרדיניה. "העתיד של המקום הוא הילדים שיגיעו לבית הכנסת ללמוד יהדות, ולא יגיעו למצב של הרבה מבני דורי שהתבוללו. ההורים שלי היו להם קשיי מחיה. הם חיו במצב של לשרוד את קיומם וניסו להשתוות לסביבה. בזמני היה ענין אם בחור ספרדי יתחתן עם ספרדיה. בדור של הילדים שלי כבר לא היה אכפת להם. הם התערו פה בחיים של הסביבה. בית הכנסת 'אור ישראל' באמת צריך ללמד על חשיבות שמירת היהדות שלנו".
כרמלה מרזוק, שהגיעה לרוצ'סטר לפני ארבעים שנה ממצרים ועבדה כל השנים בבנק המקומי, דיברה על חשיבות בית הכנסת בחייה: "בשבילי בית הכנסת הזה משמעו לחזור לימים במצרים, כשהיינו שומעים את התפילות והחזנות של הספרדים. זו שירה מרגשת! יש לי חברות אשכנזיות שאוהבות לבוא איתי לבית הכנסת בחגים". חברתה של כרמלה, אסתר ריאו, שהגיעה לכאן מלוב לפני קרוב לחצי מאה, מדווחת שהילדים שלה כבר עזבו ממזמן לניו-יורק, "אבל אני יודעת שבית הכנסת זה בית בשבילי. לכל צרה ולכל בעיה יש לי לאן לפנות, והכל בזכות רפאל מהדב, שהשם ישמור אותו. הוא הקים את המקום הזה לתחיה והחיה אותנו. הוא תמיד דואג לשלומנו, ואם יש לנו בעיה רפואית הוא מיעץ לנו".
בדרך הביתה
בשדה התעופה של רוצ'סטר התבשרנו על עיכוב של שלוש שעות בטיסה חזרה לניו-יורק. למזלנו, היינו מלווים במוזיקאים וכלי נגינה. החזן ישראל הלוי הוציא את הקנון שרכש בטורקיה, ורבים מבני משפחת מהדב הברוקלינאית הצטרפו אליו בשירי נשמה יהודים מזרחיים, במנגינות ערביות. קהל הממתינים בנמל התעופה התקבץ לשמוע את המוזיקה המיוחדת, שהתנגנה רק לפני שעה קלה גם בבית הכנסת הספרדי, בקהילה היהודית היפה של רוצ'סטר.
