שתף קטע נבחר

הקריסה שנגמרה בהצתה. סיפורו של משה סילמן

משה סילמן שהצית אמש את עצמו בלב המחאה בתל-אביב בנה עסק משלוחים עם ארבע משאיות. חוב קטן של 15 אלף שקל שתפח, מיתון בשנות האינתיפאדה וכשלי ניהול מוטטו את העסק. אחיינו: "לקחו לו הכול. הבנק לקח את הבית והוא נזרק לרחוב"

עסק שהתרסק בעקבות חובות, ניסיון למאבק משפטי, בריאות קלוקלת וייאוש גדול. הסיפור של משה סילמן, בן 57, שהצית את עצמו אמש (שבת) במהלך המחאה החברתית בתל-אביב, הוא בראש ובראשונה סיפור התמוטטותו האישית של אדם שהתקשה להתבסס כלכלית, ניסה לנהל עסק וירד מנכסיו. לפני 12 שנה צבר חוב של 15 אלף שקל לרשויות המס ומשם התחיל להסתבך. הלילה הועבר למרכז הרפואי שיבא בתל השומר כשהוא סובל מכוויות ביותר מ-90% מגופו ונשקפת סכנה מיידית לחייו. אחיינו, עופר אלול, סיפר: "הוא היה עצמאי בעבר, היה לו בלגן עם מס הכנסה וביטוח לאומי, השאירו אותו בלי כלום, לקחו לו את הבית, לקחו לו את הכול".

 

 

רגעי ההצתה. "נוצר אצלי אפקט דומינו", כתב סילמן (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
רגעי ההצתה. "נוצר אצלי אפקט דומינו", כתב סילמן(צילום: מוטי קמחי)

 

סילמן, בן לאב ניצול שואה, ניהל לפני יותר מעשר שנים בהצלחה עסק למשלוחים שהפעיל ארבע משאיות. הקריסה החלה כשהחל לצבור חוב לביטוח הלאומי, שעמד בשנת 2000 על 15 אלף שקלים, אך הצליח לגרור אותו מטה. הוא הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי אך לא שילם את אגרת התביעה. השופט דחה את התביעה וכך עשה גם בית המשפט העליון לערעור שהגיש סילמן. "נוצר אצלי אפקט דומינו בשל חוסר יכולת לפרוע את חובותיי", כתב סילמן בכתב התביעה נגד הביטוח הלאומי.

 

"הקריסה נבעה מהיעדר יכולת ניהול"

ב-2009 הגישו סילמן ואמו תביעה על סך מיליון שקלים נגד המוסד לביטוח לאומי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. על פי כתב התביעה, המוסד עיקל לו משאית עקב החוב. כדי לבטל את העיקול שילם סילמן 5,000 שקלים לביטוח לאומי, כתשלום עבור חוב שלא היה במחלוקת, אך בשל שביתה במוסד לא הצליח לשחרר את המשאית ועסקיו התמוטטו. מתוך החלטתו של השופט חגי ברנר עולה כי העיקול בוטל אך מכיוון שסילמן לא פעל לשחרור המשאית היא נמכרה במכרז פומבי.

 

סילמן עם פעילי "החזית החיפאית" (צילום: סמדר ברקוביץ') (צילום: סמדר ברקוביץ')
סילמן עם פעילי "החזית החיפאית"(צילום: סמדר ברקוביץ')

 

סילמן לאחר ההצתה (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
סילמן לאחר ההצתה(צילום: מוטי קמחי)

 

השופט חגי ברנר דחה את התביעה: "במקרה זה סכום התביעה מופרך על פניו, וכמוהו הניסיון לקשור קשר סיבתי בין מחדליו של המוסד לביטוח לאומי לבין הנזק שנגרם למבקשים. סילמן ניהל עסק שכלל ארבע משאיות. משאית אחת נלקחה ממנו באופן זמני, אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות אלה יקרסו כליל עסקיו של המבקש, זולת אם הקריסה כלל אינה קשורה למעשים המיוחסים למוסד. זאת ועוד, המבקש יכול היה לשלם את אגרת הגרירה ולשחרר את המשאית, אם לא בזמן השביתה, הרי שמיד לאחר מכן. חרף זאת המבקש לא נהג כך ובסופו של דבר, היא נמכרה במכירה פומבית עשרה חודשים תמימים לאחר גרירתה".

 

סילמן טען כי מצבו הכלכלי הלך והחריף כתוצאה מקריסת עסקיו, אולם בית המשפט הסתמך על חוות דעת מקצועית שניתנה לו, שלפיה קריסתו הכלכלית נבעה מ"היעדר יכולת ניהול, אי הבנה פיננסית והפרעות התנהגות שלא איפשרו לו לנהל עסק, לעמוד בהתחייבויותיו, לתקשר עם לקוחות, חייבים ונושים. כך חלה שקיעה, הוא חדל לתפקד ונכנס לחובות".

 

עוד ציין השופט בהחלטתו כי אמנם סילמן ואמו שרויים במצב כלכלי קשה ביותר, אלא שסילמן הודה בפניו כי על פי בקשתו העבירה אמו דירה שהייתה בבעלותה ללא תמורה לשתי בנותיה כדי למלט רכוש מנושים. השופט ציין: "מי שנוהג בדרך זו של הברחת רכוש אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה שלא נותרו בידיו אמצעים כלכליים למימון אגרת התביעה".

 

"המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת להגשת תביעה מוגזמת על פניה תוך ניצול העובדה שמבוקש פטור מאגרת התביעה", קבע השופט, אך לא התעלם מחייו הקשים של סילמן וציטט מתוך חוות דעת רפואית שהוגשה לבית המשפט ובה נכתב כי סילמן לא הצליח להחזיק בעבודה מסודרת ויציבה לפני עסק המשלוחים ואף ניסה לפגוע בעצמו. לדבריו, ההסתבכות הכלכלית גרמה לו לחוש כי עולמו חרב עליו.

 

"המדינה דחפה אותו"

עידית לב, רבה בארגון "רבנים לזכויות אדם", ליוותה את סילמן בשנה האחרונה במאבק ההישרדות שלו. "התחושות שלי קשות מאוד בעיקר כלפי המדינה שדחפה אותו למקום הזה", סיפרה הלילה, "הוא לא רצה לפגוע בעצמו. הוא פשוט רצה קורת גג. בהמשך עיקלו לו את הבית ואחר כך את הדירה של אימא שלו ובנושא הזה התנהלו משפטים אחרי שהאחיות שלו ביקשו את חלקן בדירה".

 

לפני כשנה וחצי עבר סילמן אירוע מוחי ומאז התקיים מקצבת נכות. בת ציון, אחותו של משה: "אח שלי היה איש עסקים, והוא נפל בעסקים, לקחו לו הכול, ולא רצו להחזיר לו שום דבר. היו לו אירועים מוחיים, והוא התאשפז בבית חולים כרמל בחיפה, ואחר כך בבית החולים הפסיכיאטרי".

 

המכתב שסילמן חילק לפני ההצתה (צילום: בועז פיילר) (צילום: בועז פיילר)
המכתב שסילמן חילק לפני ההצתה(צילום: בועז פיילר)

 

הבית שבו התגורר בחיפה בתקופה האחרונה  (צילום: אבישג שאר-ישוב) (צילום: אבישג שאר-ישוב)
הבית שבו התגורר בחיפה בתקופה האחרונה (צילום: אבישג שאר-ישוב)

  

על פי הרבה לב, הוא לא היה זכאי לסיוע בשכר הדירה מפני שבעבר הייתה בבעלותו דירה. "הגשנו ערעור לפני שבועיים וקיבלנו תור לעוד שלושה חודשים", סיפרה לב. סילמן התגורר בינתיים ללא תשלום בדירה של חברו. "הבעיה הייתה שבעוד שבוע פג החוזה של הדירה שבה הוא גר כעת ובשום פנים ואופן הוא לא היה מוכן לחיות ברחוב. בכל מקום שאליו ניגשנו הוא לא הצליח לקבל עזרה. היינו במחלקת הרווחה, היינו במחלקת דרי רחוב בעירייה אבל שם אמרו לו שהוא עדיין לא גר ברחוב ולכן הם לא יכולים לעזור לו", אמרה לב.

 

היא וחברים אחרים סיפרו כי סילמן איים בנקיטת צעד קיצוני ואף אמר שבכוונתו להצית את עצמו. "העברנו לו את המסר שהוא חשוב לנו ואנחנו דואגים לו ולא מוותרים עליו ולא העלינו בדעתנו שהוא ייסע לעשות את זה בתל-אביב", סיפרה לב. יעל, פעילה בחיפה, אמרה שהחברים התארגנו לשמור על האיש וחשבו שהוא יגיע להפגנה בחיפה. "מינינו מספר חברים שישגיחו עליו אבל הוא לא הגיע, ורק אחרי ששמענו מה קרה הבנו שהוא נסע להפגנה בתל-אביב".

 

חבריו הפעילים התאספו הלילה וסיפרו ל-ynet על תחושה של זעם כלפי המדינה ש"סגרה בפניו את הדלתות". בכוונתם להפגין מחר מול סניפי משרד השיכון בתל אביב, בירושלים ובחיפה. "המקרה של משה הוא לא מקרה פרטי", אמרה חן, אחת הפעילות ב"חזית החיפאית", "זו דוגמה לכל מה שאנחנו מדברים עליו והמצוקה של הדיור ושל הציבור החלש בישראל". סילמן היה פעיל גם ברשתות החברתיות. הוא שיתף את החברים בבעיות הרפואיות, באשפוזים ("הרופאים מהמיון זרקו אותי") וגם קרא להפגין נגד הביטוח הלאומי ונגד נטישת ניצולי השואה: "גונבים, גנבו ויגנבו עד אחרון ניצולי השואה. זו מדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל, אז קדימה, לעצור את העוול הנוראי".

 

סטטוס נגד המוסד לביטוח לאומי  ()
סטטוס נגד המוסד לביטוח לאומי

 

ואולי תמצית הסיפור כולו טמונה בסטטוס אחד בפייסבוק שבו התחוור שהפך מאדם שהחזיק חברה עם משאיות, למי שאין לו כסף אפילו לכרטיס נסיעה באוטובוס. כאשר אחד מחבריו ציין כי ב-20 באפריל עולים להפגין בכנסת, הגיב: "אין לי כסף לנסוע באוטובוס עד שם. מצטער, פעם אחרת בשמחה".

 

בהכנת הכתבה השתתפו כרמית ראובן, בועז פיילר ושחר חי
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סמדר ברקוביץ'
לקחו לו הכול. משה סילמן
צילום: סמדר ברקוביץ'
מומלצים