במאי התיאטרון פיוטר פומנקו הלך לעולמו
רוסיה נפרדת מפיוטר פומנקו, במאי מהפכני ששינה את פני התיאטרון הרוסי והפך לאייקון תרבותי ומודל הערצה לדורות שלמים. "זו אבידה שאין לה תיקון", אמר הנשיא פוטין
במאי התיאטרון הרוסי פיוטר פומנקו מת במוסקבה הבוקר (ה') בעקבות סיבוך של דלקת ריאות. פומנקו, המורד הגדול של התיאטרון הרוסי, היה בן 81 במותו והותיר אחריו מורשת עשירה ומעריצים רבים ברוסיה ומחוצה לה. "זו אבידה שאין לה תיקון", אמר הנשיא ולדימיר פוטין עם היוודע דבר מותו.
פומנקו נחשב לאחד מעמודי התווך של התיאטרון הרוסי ויצירותיו, ששינו את פני התיאטרון, הפכו אותו לאייקון תרבותי לדורות רבים. "אמן צריך להתבונן על עצמו באירוניה רבה, שאם לא כן הוא עלול להפוך לטיפש", אמר פומנקו. אם בתחילת הדרך זכו עבודותיו לזלזול מצד המילייה התיאטרוני המקובע, בהמשך נתפס כחלוץ ופורץ דרך.
יצירות קלאסיות שביים בדרכו המרדנית ובתוספת של פרשנות מודרנית הביאה בתקופת השלטון הסובייטי לא פעם לסגירת התיאטרונים שניהל. יש המספרים כי אף נשלח לחינוך מחדש בקווקאז, אך למרות זאת נשאר נאמן לעצמו. גם לעיתונות הסובייטית, שלא חסכה ממנו ביקורת, קשה היה להתמודד עם חופש המחשבה שבא לידי ביטוי בהפקות שביים.
שנות ה-80' שהובילו להתפרקות ברית המועצות ולתקופת הפרסטרויקה, היו תור הזהב של פומנקו. אחרי שנים ארוכות יכול היה היוצר להביא לידי ביטוי באופן גלוי וחופשי את דעותיו. ב-1993 פתח במוסקבה תיאטרון עצמאי. הסטודיו שלו הפך במהרה למכה של חובבי התיאטרון ברוסיה וכרטיסים להצגותיו נמכרו חודשים לפני הבכורה. פומנקו ביים בעיקר מחזות רוסיים קלאסיים של גדולי הכותבים ובהם טולסטוי, פושקין, דוסטוייבסקי, אוסטרובסקי וגוגול, אך גם מיצירותיהם של קלאסיקנים מערביים כמו שייקספיר ומולייר.
פומנקו הוזמן לביים במדינות רבות ויצירותיו הוצגו באיטליה, ספרד, פולין, גרמניה, יפן, אוסטריה, קולומביה, סין, יוון וישראל. רק אשתקד אירח "תיאטרון גשר" במסגרת פסטיבל מסכת הזהב את "אושר משפחתי", הצגה עטורת שבחים בבימויו. "פומנקו היה במאי ענק ומהפכן בתחום התיאטרון גם בגילו המופלג", אומרת לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון. "הוא היה כמעט אלוהים לאנשים שגידל וכל הצגה שלו הפכה לאירוע תיאטרלי גדול ברוסיה ובעולם. מעל לכל זה, הוא נשאר אדם עליז, מצחיק, אבהי והבדחן הכי מבריק שהכרתי. היה לו כישרון לשלב בין תרבות גבוהה וכבוד לספרות הקלאסית מצד אחד ומנגד הצורך לשבור את כל החוקים. השילוב הזה, שחי בתוכו, הוא פלא גדול".
פומנקו נולד ב-1932 במוסקבה וספג את אהבת המוזיקה והתיאטרון מאמו. הוא סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה למוזיקה "Gnesins" והתמחה בכינור. משם המשיך לבית הספר היוקרתי לדרמה Mkhat. פומנקו, שגורש מבית הספר בשנת הלימודים השלישית לאחר שהואשם בחוליגניזם, החליט לחזור ללימודים, הפעם בבלשנות. בסוף שנות החמישים החל את לימודיו בפקולטה לבימוי של Gitis, שהפכה עם השנים לאקדמיה המובילה לתיאטרון ברוסיה. בשנות השישים נאסרו לצפייה שתי הפקות שביים והצנזורה הסובייטית הצרה את צעדיו. כדי להתפרנס עבד בטלוויזיה, בתיאטרוני שוליים בערי ספר ואף נתן שיעורי בלשנות. כיוון שלא מצא מקורות פרנסה במוסקבה עבר לטביליסי, שם עבד במשך שתי עונות בתיאטרון גריבוידוב. ב-1972 ולמשך כעשר שנים ביים בתיאטרון הקומי בלנינגרד, אותו נאלץ לעזוב בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים עם נציגי המפלגה הקומוניסטית בעיר.
ב-1982 חזר פומנקו למוסקבה, לביים בתיאטרונים האגדיים מאיאקובסקי ווכטנגוב. בשנות התשעים קיבל תואר פרופסור מטעם Gitis. ב-1993 קיבל הסטודיו של פומנקו הכרה כתיאטרון והוא עצמו מונה לתפקיד המנהל האמנותי. הפקותיו זכו באופן קבוע לפרסים, עבודותיו זכו להכרה ולהערכה מקיר לקיר ולו הוענק תואר הכבוד הגבוהה ביותר לאמן מטעם ממשלת רוסיה.
