שתף קטע נבחר

 

על מדרונות הר געש / טור על ניצחון הנבחרת

אחרי המבוכה מול אסטוניה, הנבחרת בשלב הבלימה במדרונות החלקלקים של הר געש. בניצחון באיסלנד מצאנו התחתית, אבל אין מה להסתנוור. אשד מסכם ולא שוכח את קוז'יקרו קיר בטון

נבחרת ישראל נמצאת על מדרונותיו החלקלקים של הר געש. והיא בשלב הבלימה. מחליקה למטה, תוקעת את רגליה בסלעים, נאחזת בענפים ובעשבים שוטים, העיקר לשרוד ולא להידרדר עוד. שני המשחקים הראשונים גרמו לחוסר ביטחון ולתחושה עגומה של ורטיגו מקצועי. ואחד הדברים הטובים שיצא מהמשחק אתמול (ג') באיסלנד הוא שמצאנו את התחתית.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

אנחנו בין ארבע הראשונות בבית, ועכשיו צריך לטפס חזרה למקום השלישי. ואיך שהבית מתפתח, יש סימנים חיוביים ושליליים כאחד. מונטנגרו, נישאת על גלי ההצלחה מהניצחון על ישראל ומהגניבה בסרביה, כנראה תגיע למאזן 0:5 בסיום הסיבוב. מעצבן לחשוב שהנבחרת הייתה יכולה להיות שם עכשיו, ולהבין שהיא בנתה את ההצלחה של מונטנגרו.

 

עומרי כספי, אמש. יודע שהוא בעין הסערה (צילום: איגוד הכדורסל) (צילום: איגוד הכדורסל)
עומרי כספי, אמש. יודע שהוא בעין הסערה(צילום: איגוד הכדורסל)

 

היה די צפוי שעם הגב אל הקיר, נגד נבחרת כל כך פחות טובה, ואחרי העינוי והבושה של שני המשחקים הראשונים, המאמן והשחקנים יוציאו מעצמם את המיטב המקצועי, המנטלי והרגשי. הרוטציה התייצבה ועמדת הרכז מסודרת יותר. עומרי כספי יודע שהוא בעין הסערה, אז אחרי הסל הראשון רץ והחליק לכל הספסל. וכשנפל למשטח רצו ארבעה שחקנים להרים אותו.

 

אסור לקחת את זה כמובן מאליו, אבל חובה לשמר את האנרגיות והתחושות האלה עוד שבוע שלם, לתרגל אותם בסלובקיה ביום שישי, שהוא אפילו לא משחק לפרוטוקול, ולהתחיל לדמיין ולתכנן איך מנצחים את סרביה ומונטנגרו בשבוע הבא, המכריע כל כך.

 

גל מקל מול איסלנד. נבחרת ישראל ללא קלעי טבעי (צילום: איגוד הכדורסל) (צילום: איגוד הכדורסל)
גל מקל מול איסלנד. נבחרת ישראל ללא קלעי טבעי(צילום: איגוד הכדורסל)

 

חשוב לזכור נגד מי שיחקנו. המשחק במתנ"ס ברייקיאוויק הזכיר לי את המשחקים של שנות ה־70 בקיבוצים. אולם עם קישוטי בטון וארכיטקטורה קומוניסטית. אוסף של שחקנים נמוכים, חזקים ומהירים שרצים מהר, מפגיזים לשלוש, לפעמים זריקות ממש רעות, מתרוצצים סביבך כמו עכברים, קופצים על כל כדור אבוד ועל הרגליים שלך, ובלי שאתה שם לב הם נשארים במשחק. עקשנים ונודניקים כאלה. ואם לא אחוזי הקליעה המשובחים של ישראל, זה היה יכול להיות הרבה יותר צמוד. סלים ג'ורות, כמו בגבעת ברנר/נען.

 

פעם היו לנו קלעים מדהימים: אור גורן, חנן קרן, עודד גינדין (כולם קיבוצניקים), דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, ארי רוזנברג. ואז בא מישהו ואמר: הכדורסל היום זה אתלטיקה. אז התחלנו לחפש אתלטים וללמד אותם כדורסל, ולעבוד עם הכדורסלנים על אתלטיקה. שכחנו שהמטרה של המשחק הפשוט הזה היא לשים את הכדור בסל. והיום יש לנו פורוורדים שקולעים מרחוק, וגארדים שחודרים על גבוהים, והקלעי הטבעי היחידי בסגל, דגן יבזורי, הוא על תקן תייר. כדאי להשמיש את הידית שלו נגד סלובקיה.

 

לימונד עם עוד שתי נקודות. גם כשמנצחים יש ביקורת (צילום: איגוד הכדורסל) (צילום: איגוד הכדורסל)
לימונד עם עוד שתי נקודות. גם כשמנצחים יש ביקורת(צילום: איגוד הכדורסל)

 

שיבק טען שכשמנצחים הכל בסדר ואין ביקורת, אז הנה היא: החזרה להגנה אישית רגילה בלי חילופים ייצרה אגרסיביות, מוטיבציה ואחריות אישית. מצוין וחשוב. אבל כאן גם נחשפו כל הפגעים והשגיאות בטיפול בחסימות, ובעיקר בפיק אנד רול. עוברים בכוח, עושים עזרה והשהייה, אבל אין עזרה שניה ושלישית. זה מספיק מול איסלנד, אבל סרביה וגם מונטנגרו יאכלו את ההגנה הזו בלי מלח.

 

הנבחרת ניצחה בזכות יכולת אישית ולא קבוצתית, וגם נגד יריב נחות משמעותית לא הראתה שיפור בתיאום בהגנה, באיבודי הכדור, באחוזי העונשין, בריבאונד, ובעיקר לא בשמירה על כוכב יריב. סטפנסון קלע כמעט מתי שרצה, ולא הייתה שום אסטרטגיה קבוצתית בניסיון לעצור אותו. עד שקוז'יקרו רב הניסיון הפגיש אותו עם הקיר בטון שלו ושלח אותו לברך הגומל על הספסל. במצבנו, כל דרך מקובלת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
אריק שיבק
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים