כושר רוחני
התעמלות לנפש כדי לאלף את שור המחשבות
החלטנו לשלב את הרוחניות התיאורטית במסע מעשי. בתחנה הראשונה ניקינו את המרתף ממשקעים רגשיים, בכינו, צעקנו, שחררנו זעם שישב בפנים המון שנים. בתחנה השניה למדנו להניח בצד את המחשבות ויצאנו לטראנס חסר בושה בו גילינו את החופש שבריקוד וששום דבר רע לא קרה לנו כשהשתחררנו. להיפך, במקום בו חווים את חידלון ה"אני", נפתחת ההיטמעות במוחלט. נוכחנו בכך שאפשר לסמוך על עצמנו והכי חשוב, גילינו מחדש את ההנאה הפשוטה והילדותית. עכשיו, נקיים ואופטימיים, אנו ניגשים לשלב הבא בו נתחיל את התהליך של אימוני כושר באילוף המחשבה.
במצב הרגיל, המחשבות מקפצות ללא הפסקה – מדלגות בין עבר ועתיד, זיכרונות, רצונות, סידורים, דאגות ודימיון בקצב כל כך מהיר, שנדמה לנו לעתים שאנו רוכבים על שור משוגע. הראש לא נותן לנו רגע אחד של שקט לחשוב לאט ובהיגיון.
פתגם הודי אומר שאם קושרים את העגל לתקופה מסוימת בחבל שמחובר ליתד באדמה, אפשר יהיה כעבור זמן להסיר את החבל והוא ישאר במקומו. מכיוון שאי אפשר לתפוס בחבל את המחשבות, המציאו במזרח שיטות פסיכולוגיות אחרות, אשר משמשות לאותה מטרה – אילוף והרגעת שור המחשבות, פיתוח כושר הריכוז והיכולת לא להתפזר עם המחשבות אלא לשמור על התמקדות ממושכת בדבר אחד.
פתגם סיני מתאר את התודעה או הנפש שלנו כסוס פרא שקופץ לכל הכיוונים, וצריך לאלף אותו להיות כמו נמר דרוך, המוכן לזנק לאן שאנו נבקש ממנו. הקופצניות והבלבול הם המצב הטבעי של בני האדם. הנורמליות האנושית היא התנהלות הזויה בתוך חלום, כל אחד בתוך החלום שלו שהוא גם הקארמה של חייו. הדבר שאנו מנסים לעשות – המאמץ להתעורר מהחלום ולהשתחרר מהקארמה – ממש לא מייצג את השאיפה המקובלת על מרבית האנשים.
הגענו אל השלב שבו בונים תוכנית אישית לחיזוק הכושר הרוחני, תוכנית יומית הדורשת מעט מאמץ ובעיקר התמדה. לפעמים, כדי להקל על הקושי, אפשר להתחיל עם משהו קל יותר, בייחוד אם יש משהו שתמיד רצינו לעשות ולא הספקנו ונוכל לרתום אותו לשיפור כושר הריכוז, כמו טניס, קרטה, קשתות או רכיבה על אופנוע, אבל בשלב מתקדם יותר, נדרשת התרכזות בדבר הדורש יותר משמעת עצמית, ויש בו פחות שימוש בגורמי מוטיבציה חיצוניים ותחרותיים.
השלב הבא במסע שלנו הוא למשל לתרגל שוב ושוב באיטיות את אותן התנועות של הטאי־צ’י, צ'י גונג או יוגה – מדיטציות התנועה האטית. המדיטציות בתנועה הן שלב בדרך, לקראת המדיטציות המשעממות באמת: לשבת בדממה מול קיר בלי לזוז ורק להתבונן ולא לעשות דבר. בסוף המסלול עוד נגיע לשם.
בכל המנזרים הבודהיסטים שעוסקים במדיטציה, מתרגלים כל יום גם מדיטציה בהליכה. במנזרים של ארצות הקור כולם הולכים במעגל גדול בתוך אולם המדיטציה, ובמנזרים של ארצות החום כל אחד הולך בנפרד, על מסלול צר וארוך בטבע. אבל בכל מקרה ההנחיות דומות:
1. להרגיש בכל צעד את המגע של הרגל היחפה על הקרקע.
2. להשתדל להתאים בין הצעדים לנשימות.
3. ראש למעלה והליכה אצילית )בניגוד להליכת גמל).
4. להקשיב לקולות ולהיות כאן ועכשיו.
5. העיניים רכות מביטות קדימה ולמטה.
6. להימנע מכל מה שהוא לא סעיפים אחד עד חמש.
מדיטציה בהליכה היא רק דוגמה אחת למדיטציה בתנועה ויש עוד רבות ושונות כמו הריקודים המקודשים של גורדג’ייף, מחול התנועות האינדיאניות של דון חואן, או תנועות הסון קוואן מו הקוריאני. חשוב לזכור שהטכניקות אינן מיוחדות כשלעצמן, הן רק סוג של התמודדות עם חוסר המיקוד הפנימי, דבר שגורם בטווח הארוך לחוסר שקט וחוסר מנוחה. כדי להאט את הקצב הקופצני של המחשבות ולנתבו לעבר קצב רגוע של חשיבה לעומק ולא לרוחב, נתרגל בסבלנות ממושכת תנועות מדויקות של הגוף שעוזרות להרגיע את החשיבה.
הגיע הזמן לעשות עבודה בפועל, לקבוע כל יום זמן לתרגול. ממש כפי שמי שרוצה כושר גופני, צריך להתחיל להתאמן. אפשר להתחיל עם עשר או עשרים דקות ביום. עם הזמן זה יהיה כל כך נעים שהזמן יגדל מבלי שנשים לב. הגיע הזמן להתחיל באימונים ששה ימים בשבוע, כי מאחורי מסך הדעות הססגוניות וההגות המתוחכמת והרגישה, רק אתם יודעים אם אתם יושבים על נמר חזק וממושמע או על שור עצבני.
ניסים אמון
זן מאסטר, מפתח שיטת הטרילותרפיה לאיזון פנימי.
