היעד בסודן: משלוח של תחמושת ונשק חדישים

לפי כל הסימנים מה שהופצץ בסודן לא היה "מפעל לייצור נשק", אלא משלוח ענק של נשק וחימושים חדישים שהיה בדרכו מאיראן לגורמי טרור ברצועת עזה. מקור מערבי מהימן ביותר אומר שאילו הגיע חלק קטן ממערכות נשק אלה ליעדן בעזה, הן היו עלולות להוות איום חמור על ישראל ועל צה"ל. עם זאת, נראה שלא מדובר בנשק כימי או במל"טים, כפי שפורסם בתקשורת העולמית.

הפיצוץ בסודן - כתבות אחרונות ב-ynet:

"צילומי לוויין מוכיחים כי המפעל בסודן הופצץ"

סודן: אינטרסים ישראליים הפכו למטרות כשרות

שריפה פרצה ליד המפעל ש"הופצץ" בסודן

מורסי ומשעל חיזקו את סודן: "ברבריות ישראלית"

סביר להעריך במידה רבה של ודאות כי לפחות חלק מהנשק, בעיקר מערכות החימוש המיוחדות והחדישות, יוצר באיראן ונועד לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה ולארגונים נוספים ברצועה הנהנים כעת מחסות ומימון איראניים. קרוב לוודאי שהנשק הזה הגיע מוסווה כמטען אזרחי באוניות סוחר בנתיב הידוע: מהמפרץ הפרסי דרך האוקיינוס ההודי ומשם לאחד מנמלי החוף הסודני של הים האדום. המטען נפרק והוסע במשאיות לחרטום.

שם, עמוק בלב היבשת האפריקנית, הרחק מעיניו הבולשות של המודיעין הישראלי (כך לפחות האמינו המארגנים) נפרק מטען הנשק האיראני במתחם "ירמוק" של צבא סודן. במתחם זה פועלות בגלוי סדנאות תחזוקה ותיקוני נשק של הצבא הסודני (שאין לו תעשייה צבאית מפותחת), אך ממה שפורסם עולה כי יש לו שימוש נוסף פחות מוצהר: מתחם "ירמוק" משמש, על פי הסכם שיתוף פעולה סודני-איראני (איראן משלמת), כתחנת שינוע יבשתי מרכזית של מערך הברחות הנשק האיראני לקליינטים במזרח אגן הים התיכון. את המערך מתפעל "כוח קודס" של משמרות המהפכה באיראן והקליינטים הם גורמי טרור עזתים, חיזבאללה בלבנון וסוריה.

למתחם "ירמוק" מגיע נשק לא רק ישירות מאיראן אלא יש להניח גם נשק שנגנב בלוב ממחסני צבאו של משטר קדאפי ונקנה על ידי האיראנים או הפלסטינים. הנשק משני המקורות מוסע מחרטום בדרך היבשה לגבול מצרים, משם מעבירים אותו מבריחים מצרִים לאזור הדלתא של הנילוס, ובצפון סיני אחראים הבדואים להעביר את המטענים דרך מנהרות רפיח לעזה. בתהליך מעורבים כמובן גם פעילים ומארגנים פלסטינים ומבריחים מצרים ובדואים. מערך יעיל ומשומן שכל השותפים לו גוזרים קופון נאה.

לא קשה לשער מדוע בחרו האיראנים בנתיב זה, שהוא ארוך ומסובך, וזנחו את נתיב ההברחה הישיר והקצר לעזה, ששימש אותם בעבר: מפורט סודן לאורך חופי הים האדום של סודן ומצרים, בואכה מפרץ סואץ ומשם לסיני. הנתיב הזה נזנח מפני שהאיראנים והלקוחות הפלסטינים והבדואים שלהם הבינו כנראה שישראל מקיימת פעילויות איסוף מודיעין ומבצעי סיכול אינטנסיביים ומוצלחים לאורך חופי הים האדום. פעילות שלפי מקורות זרים מתנהלת בים ומהים, באוויר ומהאוויר, וביבשה.

על פי אותם מקורות, מפעילות זו נפגעו בשנים האחרונות כמה שיירות הברחת נשק שנסעו לאורך החוף וגם כמה פעילים פלסטינים שארגנו את המשלוחים מפורט סודן. הנתיב דרך חרטום אמור היה לעקוף את אוזניו ועיניו של המודיעין הישראלי. הישראלים לא יגיעו עמוק לתוך יבשת אפריקה ועוד לבירת סודן, העריכו, כנראה, ב"כוח קודס".

סיבה נוספת: סביר להניח שחרטום שימשה תחנת שינוע נוחה לנשק שמגיע מלוב. שם ניתן להעריך כי במתחם "ירמוק" אוחדו המשלוחים מאיראן (שהגיעו מדרום) ומלוב (שהגיעו ממערב) והתאפשרה צבירה - בחסות שליט סודן, עומאר אל-באשיר, וצבאו - של כמויות ענק של נשק ואמצעי לחימה אחרים שיעדן היה עזה וחצי האי סיני.

יש להניח כי צבירת הנשק משני המקורות אפשרה לאיראנים לטשטש את מקור הנשק שנשלח על ידם. נראה שהחסות שנתנה ממשלת סודן לשיירות ההברחה לאורך חלק ניכר מהנתיב (עד לגבול המצרי) והיכולת להסוות את מטעני הענק כמכולות סחורה תמימות על משאיות הנוסעות לתומן בכבישי הדלתא של הנילוס, הגבירה את התיאבון והתעוזה הן של האיראנים והן של המבריחים: במקום הטנדרים הקטנים, עמוסי שקים וארגזי נשק, שהובילו את מטעני הנשק לאורך חוף הים האדום, יצאו עכשיו מהמתחם שבחרטום שיירות של משאיות-עוקב (טריילר) עמוסות במכולות ובהן מאות טונות של חימוש; נשק קל, רקטות, טילים וחומרי נפץ.

מכולות הנשק, לפני ואחרי הפיצוץ(צילום: Satellite Sentinel Project)

הפגנה אנטי-ישראלית בסודן(צילום: AFP)

היו שם בין השאר, כך אפשר לנחש בלי חשש רב לטעות, גם רקטות איראניות כבדות מדגם "פאג'ר" ואולי אף מדגמים כבדים יותר, שהטווח שלהם יותר מ-70 ק"מ, טילים נגד מטוסים, ואולי אפילו טילי חוף-ים מתוצרת איראנית שאולי יכולות לסכן את קידוחי הגז והנפט מול חופי דרום ישראל וּודאי שהן מסכנות את ספינות חיל הים המפטרלות מול חופי עזה. רק לאחרונה היה ניסיון ראשון של גורם עזתי ליירט כלי טיס ישראלי באמצעות טיל כתף מדגם רוסי "סטרלה" ("זרת" בלשון המקצועית הצה"לית) שכנראה מיוצר באיראן. לסיכום ניתן לומר כי בשיירות שהגיעו מחרטום היה כל מה שהאיראנים לא העזו לשלוח דרך חופי הים האדום או באוניות דרך הים לעזה, לחיזבאללה ולסוריה.

המשטר החדש של האחים המוסלמים במצרים מודאג לא פחות מישראל מהתופעה. בקהיר מודעים היטב לאפשרות שמקצת הנשק המוברח יזלוג תוך כדי העברתו בשטח מצרים גם לגורמי טרור המאיימים על המשטר החדש במצרים גופא ובסיני. לכן הגבירו שירותי המודיעין במצרים מאמץ ואף הצליחו בשנה הנוכחית ללכוד שתיים או שלוש שיירות הברחה ענקיות שבאו מסודן. ברור למדי, עם זאת, גם למי שאין לו גישה למידע מודיעיני, שמדובר בטיפה בים.

לאור הנאמר לעיל, לא קשה להבין מדוע מיהרו שלטונות סודן להפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל כאשר פרצה פתאום דליקת ענק במתחם "ירמוק". הם לא יכלו להסתיר את התפוצצויות החימוש וחלקי המתכת שטסו באוויר לכל הכיוונים, את האש והעשן שמאפיינים חומרי נפץ שנשרפים.

בין איראן לסודן(צילום: באדיבות google maps)

אזור הפיצוץ(צילום: רויטרס)

היה ברור שמדובר בנשק שהופצץ מהאוויר על ידי מטוסים או בטילים או בשניהם. אם היו ספקות הם סולקו כשלאור היום נראו מכתשים עמוקים שנפערו בקרקע. הסודנים הנבוכים מיהרו להאשים את ישראל בהפצצת "מפעל סודני לייצור נשק" שהיה במתחם. אבל טענה זו היא שקרית.

את זאת אנחנו למדים מצילומי לוויין שפרסם ארגון מחקר אמריקני בשם "סנטינל סטלייט פרוג'קט", שנוסד ביוזמת שחקן הקולנוע ג'ורג' קלוני. ארגון זה, שעוקב אחרי הנעשה בתחום הברחות הנשק ופשעי מלחמה באפריקה, צילם לפני כשלושה שבועות את האתר שהופצץ במתחם. לפני ההפצצה רואים בצילום בבירור מספר רב של מכולות מטען עומדות על משטח עפר ומוסתרות בחלקן על ידי צמחייה עבותה. לא היו שום בניינים על המשטח האדום והמוסתר בחלקו על ידי שיחים. רק מכולות.

אחרי ההפצצה רואים בצילומי הלוויין שטח ריק לחלוטין שפעורים בו כמה מכתשים בינות לסימני חריכה נרחבים; מה שכנראה תומך בטענה שהמקום הופצץ. אבל כל המבנים שמסביב למשטח העפר האדמדם והגדול כמעט שלא נפגעו ובאלו שנפגעו ניכר נזק קל בלבד שכנראה נגרם על ידי פיצוצי המשנה של מטעני המכולות שהיו היעד להפצצה. מכאן שלא מפעל לגיטימי לייצור נשק נפגע, כפי שטען שר ההסברה הסודני, אלא מטעני נשק וחימוש שעמדו לצאת ארוזים במכולות ליעדם.

קרוב לוודאי שהיו אלה מטענים של מערכות נשק חדיש שהגיעו ככל הנראה מוכנות מאיראן והיו ארוזות במכולות שעמדו לצאת בשיירה למצרים, לסיני ומשם לעזה. המכולות האלה, כ-20 במספר, עמדו בשורות מוכנות להעמסה על משאיות הטריילר על משטח עפר שבין מתקני נפט וההאנגרים שרובם לא נפגעו כלל.

מדוע טענו הסודנים שמדובר במפעל ייצור נשק? ראשית - כדי להסוות את העובדה המביכה שהם משתפים פעולה עם האיראנים במשלוח שיירות מטעני נשק מוברחים למצרים שכנתם. שליט סודן אינו מעוניין להסתבך גם עם שכנו המצרי, הנשיא מוחמד מורסי. ממילא נחשב אל-באשיר מצורע בקהילה הבינלאומית ומבוקש בבית הדין בהאג בגלל חלקו ברצח עם בדרפור.

הטענה שישראל היא שהפציצה את ה"מפעל" כביכול נועדה להסיח את דעת הקהל הבינלאומית מהמעורבות האיראנית בארגון הברחות הנשק בסיוע סודני פעיל ולתרץ לעם הסודני את המחדל של צבא סודן שלא הצליח למנוע מארבעת

המטוסים לחוג באין מפריע בשמי חרטום, ואשר נראו על ידי כמה סודנים משכימי קום לאור השחר המפציע.

יתרונה הטכנולוגי-צבאי של ישראל הוא כנראה תירוץ לגיטימי בסודן. אבל הסודנים לא הסבירו עדיין איך הם ידעו לדייק ולציין שהיו שם ארבעה מטוסים ישראליים שהפציצו. סביר להניח שהם לא יכולים להוכיח בוודאות שמדובר במטוסים ישראליים, אחרת הם היו מציגים הוכחות אלה. הם גם לא ראו אותם בעין ולכן לא ידעו לציין את סוג המטוסים. אבל ייתכן מאוד שהמטוסים שהפציצו נחשפו לפרק זמן קצר על מסכי המכ"ם של שדה התעופה בחרטום או במכ"ם כלשהו בדרך לחרטום. אם מפני שמישהו התרשל בבחירת הנתיב ואמצעי השיבוש האלקטרוני ואם מפני שמישהו רצה שהמטוסים ייחשפו ונוכחותם בשמי סודן תתועד ותוקלט - איתות ברור לכתובת אחרת במזרח התיכון.