שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מסע מאגמה לארמניה: רוצה שזה לא ייגמר
    מי יכול לדמיין לעצמו הרים ירוקים כל כך, ואנשים חמים ונפלאים, ודרכי עפר קטנות שרק במאגמה יודעים למצוא? כשמסתכלים מחלון הג'יפ החוצה מרגישים כאילו זו נסיעה בתוך גלויה

    הלילה שלפני היציאה למסע מאגמה צ'אלנג' לארמניה עובר עלי בלי שינה. הימים לא פשוטים גם הם. אני נעה בין אופוריה ופאניקה. פורקת ואורזת את התיק שוב ושוב. משאירה הנחיות והסברים בכל מקום אפשרי ובעיקר שואלת את עצמי, מה לעזאזל חשבתי כשהחלטתי לצאת למסע שטח לנשים בלבד?

     

     

    ארמניה. סביבי המון נשים שאני לא מכירה. הלילה נישן באוהל. מקלחת לא תהיה. הקור לעומת זאת, הולך וגובר. אני לא בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון. אבל במאהל הראשון מחכה לנו ארוחה נהדרת ומדורה דולקת ותחת השמיים מלאי הכוכבים של ארמניה, תחושה קטנה של שקט חודרת לי ללב.

     

    יוצאות לדרך חדשה (צילום: איה בן עזרי)
    יוצאות לדרך חדשה(צילום: איה בן עזרי)

     

    ביומיים הראשונים אני עסוקה בעיקר בשאלה "מה אני עושה פה?" אני מסתכלת על ענת הראל וקרנית גולדווסר שנמצאות איתי במסע, שתיהן מדהימות בעיני. שתיהן חזקות, נבונות, שתיהן עברו דבר או שניים בחייהן. שתיהן נהנות מכל רגע. ואיכשהו, כמעט בלי להרגיש. אני מבינה שגם לי זה קורה. אחרי ההלם, גם אני מתחילה ליהנות.

     

    דליה מנטבר, קרנית גולדווסר וענת הראל (צילום: איה בן עזרי)
    דליה מנטבר, קרנית גולדווסר וענת הראל(צילום: איה בן עזרי)

     

    מי היה מאמין שיפה פה כל כך?

    קודם כל, אני נהנית מארמניה. מי היה מאמין שיפה פה כל כך? מי יכול לדמיין לעצמו הרים ירוקים כל כך, ואנשים חמים ונפלאים, ודרכי עפר קטנות שרק במאגמה יודעים למצוא וכשמסתכלים מחלון הג'יפ

     החוצה מרגישים כמו לנסוע בתוך גלויה. 

     

    אני מתחילה ליהנות גם כי שלושים נשים מדהימות, שיצאו יחד איתי למסע, הולכות ונהיות מוכרות וקרובות אלי מיום ליום. ואולי זה פשוט הרצף הזה, של חוויות מרגשות שאני עוברת כאן. חוויות מדהימות שמחזירות אלי את הרצון לצחוק, לחיות, להנות, לעוף. ואני באמת עפה. באומגה למשל. כמעט מאה מטר אורך, תלויה בין שמיים וארץ. רועדת את עצמי לדעת לפני, תוך כדי ואחרי אבל לא מוותרת. מי היה מאמין.

     

    אולי זה בזכות הצוות שלי. נשים שהכרתי רק שבועיים לפני המסע והפכו להיות גוף זורם, תומך, אוהב וצוחק איתי יחד. אין לי ספק שזה קשור גם בצוות מאגמה שמוביל ומנהל את המסע במקצועיות, בביטחון ובכל כך הרבה אהבה. גם אני רוצה לאהוב ככה את מה שאני עושה. אני אומרת לעצמי. ומבינה מה זאת השראה ואיך היא עומדת להשפיע על החיים שלי.

     

    אני צוחקת המון, דומעת קצת (רק מהתרגשות), עושה דברים שבחיים שלי לא עשיתי, ובעיקר, רוצה שזה לא יגמר. מאגמה צ'אלנג', ארמניה 2012 - היה מדהים.

     

     

    לרחף בין שמיים למים (צילום: איה בן עזרי)
    לרחף בין שמיים למים(צילום: איה בן עזרי)

     


    פרסום ראשון: 05.02.13, 17:54
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מסע מאגמה לארמניה: רוצה שזה לא ייגמר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים