מורות מהסרטים: מדיאן קיטון ועד לקמרון דיאז
כולנו מחלקים את המורים שלנו לפי תכונות מסויימות, יש את הנחמדים ויש את הקשוחים, יש את החברמנים ויש את אלה שכולם חוששים מהם. אמיר בוגן עושה ספירת מלאי של המורות שהופיעו על מסך הקולנוע - מהמתקדמת ועד למפוצלת
אנחנו נוהגים על לחשוב על המורות שלנו כנשות חינוך קרות, ממלאות תפקידים יבשושיות, שמטרת קיומן בחיינו הוא העשרת הידע של התלמידים והדרכתם בדרך ארץ. אולם בחיים ובעיקר בקולנוע, מורות מהוות גם מוקד משיכה לתלמידים, וגם לצופים. רובן אולי לבושות בקפידה אבל הסקס אפיל שלהן אינו תואם את הדעה הקדומה הנוגעת לעוסקות במלאכה. הנה כמה טיפוסים של מורות קולנועיות שמזכירות לנו שמורות הן בנות אנוש - והן יכולות להיות יפות ומושכות, לא פחות משהן מקצועיות. חינוך או חינוך מיני? זה כבר התלמידים ואתם תצטרכו לשפוט.
- כתבות נוספות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מי המורים הכי מיוחדים בעיניכם? מפעל הפיס, ידיעות אחרונות, הסתדרות המורים ו-ynet מציגים: בואו לבחור את המורה של המדינה - היכנסו לאתר התחרות , מלאו את טופס המועמדות, ספרו לנו מי המורה שלדעתכם ראוי לזכות בפרס הצטיינות ובהכרה ציבורית, ואולי הוא יזכה להיות אחד מששת המורים המצטיינים אשר ייבחרו על ידי ועדה של אישי ציבור מובילים.
המתקדמת: דרו ברימור, "דוני דארקו"
לא רבים הם המורים שבאמת מצליחים לגעת בתלמידיהם. בסרט "דוני דארקו" (2001), קארן פומרוי, בגילומה של דרו ברימור, היא מורה שנוגעת בתלמידים שלה, והם מצדם בוודאי חולמים לגעת בה. קארן היא מורה צעירה ואמיצה שמוצאת שפה משותפת עם דוני גיבור הסרט, נער מתוסבך שחי במציאות אלטרנטיבית. איכשהו היא מצליחה ליישר איתו קו, בניגוד לזה המוצהר של בית הספר.
ברימור - אוטוטו בת 37 - היא ילדה רעה לשעבר, אשת איש לוויל קופלמן ואם מסורה לבתה. כפומרוי היא נמצאת איפשהו בין לבין בשלב ההתפתחותי שלה כאשה מחונכת ומחנכת. היא לא חוששת להפיץ בכיתה רעיונות לא שגרתיים, מתוך ספרים חתרניים. כך היא שובה את לבו של דוני התמהוני שחולם על מסע בזמן, ולומד עליו כאן ועכשיו בכיתה של פומרוי.
הממוצעת: אוליביה וויליאמס ב"המסע לצמרת של מקס פישר"
קחו תלמיד תיכון בן טיפשעשרה וגבר בגיל העמידה והעמידו אותם מול אוליבייה וויליאמס - שנמצאת איפשהו באמצע בינהם על סקאלת הגילאים. ב"מסע לצמרת של מקס פישר" (1999) של ווס אנדרסון (הידוע יותר בשמו המקורי "Rushmore"), ג'ייסון שוורצמן הצעיר (בדמותו של הגיבור הטינאייג'רי מקס פישר) וביל מאריי (בדמותו ידידו המבוגר הרמן בלום) מוצאים עצמם נמשכים למורה האלמנה רוזמרי קרוס, ואף מתחרים עליה.
בניגוד ל"דוני דארקו", מיס קרוס היא מורה שגרתית מן המניין, האמונה על זאטוטים בבית ספר היוקרתי ראשמור, ומקס הטראבל-מייקר עצמו לא נמנה עליהם. ולמרות זאת, הוא מנסה לעשות מהלך בכיוונה. זה נחמד, אבל לא חינוכי ולא נאות. קשר כזה לא יכול להתקיים, ומקס הטראבל-מייקר מוצא עצמו מורחק מראשמור. ומיס קרוס הענוגה - קרובה ללבו, רחוקה מעינו - מוצאת עצמה בזרועותיו של בלום. בחירה צפויה, שגרתית, ממוצעת.
העצבנית: בריג'יט ווילסון ב"בילי מדיסון"
הבמאית טמרה דיוויס גייסה את בריג'יט ווילסון לקומדיה שלה "בילי מדיסון" (1995) וכמו וויליאמס, גם היא מגלמת מורה בבית ספר יסודי, שמסתבכת עם תלמיד. אלא שבמקרה זה התלמיד שלה הוא בילי מדיסון בן 27 (אדם סנדלר - כמו ג'ילנהול ושוורצמן, גם הוא נצר לעם היהודי). מה הוא בכלל עושה שם בכיתה ג' אתם שואלים? ובכן, זה העונש על כך שכל הרזומה החינוכי שלו זוייף. צריך לעבור סדרת חינוך - כל הדרך, מחדש.
בניגוד לחבריו לכיתה בני התשע, ההורמונים של בילי שוצפים וגועשים כשהוא צופה בווילסון - הלא היא המורה הבלונדינית והחטובה ורוניקה ווהן. היא מצדה מוטרדת מהנוכחות שלו בכיתה. אפשר להבין אותה. אין לו עניין בתוכנית הלימודים, גם לא בתלמידים האחרים. הוא שטותניק יותר מהם, ועל כך הוא חוטף. כשהוא לועג לילד שמתקשה בקריאה, ורוניקה זועמת, ומרחיקה אותו מכיתתה בעודה אוחזת באוזנו. לו רק היתה יכולה, היתה סותמת את פיו (רמז: בסופו של דבר היא עושה זאת, בדרך מענגת הרבה יותר).
המושלמת: ברוקלין דקר, ב"לזרום עם זה"
16 שנה אחרי שהסתבך עם ווילסון, סנדלר זכה לפגוש מורה אחרת בקומדיה "לזרום עם זה" (2011), בה הוא מתאהב באישה יפהפיה, סקסית, כמעט על-אנושית, שהיא במקרה גם מורה בכיתה ו'. מדובר בפאלמר המושלמת, אותה מגלמת שחקנית ברוקלין דקר (שעד לא מזמן נודעה כדוגמנית-על). העלילה מתמקדת ברומן ההולך ומסתבך בין דקר לסנדלר, אליו משתרבבת גם ג'ניפר אניסטון.
במקרה זה, סנדלר מגלם מנתח פלסטי בוגר ומוערך בשם דני מכבי, והרומן שלו עם המורה הענוגה אינו קשור ליחסים הפדגוגיים ביניהם. אבל אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היה זה בילי מדיסון (ההוא מהסרט הקודם) שמתקדם כיתה אחר כיתה עד לזו של דקר החטובה והמהפנטט כל כך. גם בלי הבנדיט ההורמונלי, יש בוודאי כמה מבין תלמידיה - שעל סף גיל ההתבגרות - שמתקשים להתרכז בשיעורים. או אפילו בלילות שלפני.
האכפתית: פולה פאטון, ב"פרשס"
מחולל האטרקטיביות של פולה פאטון בדמות המורה בסרט "פרשס", אינו המראה מאיר העיניים של השחקנית, אלא דווקא טוב לבה, והמסירות שלה כאישה עקשנית שמסרבת לוותר על תלמידתה חסרת המזל, פרשס (בגילומה של סידיבי גבורי). בדרמה המרגשת של לי דניאלס, המורה בלו ריין (למרות שמה המזכיר כינוי במה של כוכבת פורנו, מדובר במופת חינוכית) היא זו המצילה את הגיבורה עבת הבשר, הפגיעה והמנוצלת וגורמת לה להאמין ביכולותיה עם מנה גדושה של חינוך טוב.
אולי זוהי העובדה שדמותה המצודדת של מיס ריין מובאת אלינו מנקודת מבט של נערה, ולא נער ספוג בטסטוסטרון; אולי זוהי העובדה שמיס ריין מנהלת מערכת זוגית לסבית בבית - כל או כך, היא אינה מוצגת כעינוג פטישיסטי, אלא כדמות אידיאליסטית מלאה כוונות טובות ומחויבת. מורה כפי שמורה צריכה להיות. ועם זאת, קשה להתעלם מהמראה המהמם של פאטון, שבהמשך גויסה כיד ימינו של טום קרוז ב"משימה בלתי אפשרית". וכך, גם הזכרים החרמנים שביננו יכולים ליהנות.
המושחתת: קמרון דיאז, ב"מורה רעה"
אידיאליזם? מחויבות? לפעמים אנו נוטים לשכוח שהמורים שלנו הם בני אדם - ולא פעם גם נמאס להם מהעבודה שלהם. הם חושבים שמגיע להם משהו יותר טוב, ולבטח יותר מתגמל - כך לפחות במקרה של קמרון דיאז בסרט בעל השם שלא משתמע לשני פנים "מורה רעה". הבלונדינית ההוליוודית מגלמת את אליזבת הולסי, שהיא גולד-דיגרית במסווה של מורה בחטיבת ביניים בשיקגו. במהלך חיפושי האוצר, היא מתנחמת בשתייה, עישון כבד - של סיגריות ולא רק.
בשביל הולסי, התלמידים עליהם היא אמונה הם רק תפאורה למשימה העיקרית שלה - למצוא נסיך חלומות עשיר שיוציא אותה מהביצה בו היא מצויה לדעתה. לא ברור למה היא מחפשת אותו דווקא בין כותלי בית הספר, אבל בסרטים - כמו בסרטים - הוא נמצא בדמותו של ג'סטין טימברלייק. במקביל היא זוממת לרמות בתחרות הכיתה המצטיינת נושאת הפרסים, וכך הולכת ומסתבכת - לא שזה פוגע לה בקריירה. ככה זה כשמורים לא מרוויחים מספיק. לתשומת לב משרד החינוך.
הלוחמנית: מישל פייפר, ב"סיכון מחושב"
ב-1995 - ממש אותה שנה בה יצא "בילי מדיסון" - הציגה עצמה מישל פייפר מחדש כמורה לואן ג'ונסון בסרט "סיכון מחושב". הצרות שלה גדולות הרבה יותר מתלמיד בעייתי ומבוגר מדי. מולה ניצבת כיתה שלמה של עבריינים פוטנציאלים משכונת עוני שחורה בלוס אנג'לס. "לחם לבן" הם מכנים אותה בזלזול, ומתכננים איך להתעמר בה. מה שהם לא יודעים, זה שג'ונסון היא חיילת קרבית לשעבר, היא אפילו מתמחה בקראטה. בניגוד למקרה סנדלר, זה לא יגמר בצביטה באוזן.
דמותה של פייפר ("טקילה סנרייז", "נשואה למאפיה") - אחת השחקנית הלוהטות והמבוקשות בזמנו בהוליווד - מבוססת על ספרה האוטוביוגרפיה של ג'ונסון עצמה. היא פונה לתלמידים כאחד האדם, ומלמדת אותם טקסטים מעוררי השראה - מה שמרגיז משום מה את מנהלי בית הספר. בעוד היא מבקשת להתקרב לנערים המתוסבכים, הפדגוגים מתרחקים ממנה, בעוד שפושעים מבחוץ מתנכלים לה. בלי תמיכת הממסד, היא יוצאת לקרב, נחושה ומיליטנטית - וכך אנחנו אוהבים אותה.
המפוצלת: דיאן קיטון, ב"מחפשת את מר גודבר"
אשת חינוך ביום, ופורקת עול בלילה - זהו המתח בין החיים המקצועיים לחיים הפרטיים שרבים מהמורים בוודאי חשים עם בואו של הצלצול הגואל, אחריו הם יכולים להסיר מעצמם את החליפות החסודות ואת ארשת הפנים המרצינה ולהתחיל לחיות את חייהם. זהו גם המתח שמניע את עלילת "מחפשת את מר גודבר" ("Looking for Mr Goodbar") של ריצ'רד ברוקס מ-1977, בו מגלמת דיאן קיטון את תרזה דאן - מורה צעירה וטובת מראה, שעידן הפתיחות המינית בסבנטיז מעוררת אותה.
דאן מוצאת עצמה נעה תדיר בין כותלי בית הספר לבארים אפלים. ביום אלו התלמידים הצעירים שנהנים ממנה ומהרצאותיה, ועם רדת החשכה אלו הפרטנרים המזדמנים שהיא פוגשת לדרינקים. הצופים בכל אופן יכולים ליהנות משתי הגרסאות שלה, וגם מריצ'רד גיר שמככב בסרט כבריון שזוכה גם הוא ממנעמיה הליליים של המורה, שמתפשטת ומתלבשת, נסחפת ומתבלבלת - בין חדר המיטות לבין הכיתה, בין לוח לבין גיר.
