דיוויד בואי, ג'וש ריטר ועוד מוזיקה ברשת, בחינם
עכשיו כבר ברור שאלבומו החדש של דיוויד בואי, הוא פירוק אוטוביוגרפי של רב האמן. אז עד שהיצירה השלמה תצא לחנויות, קבלו עוד כמה דברים ששווה להאזין להם
מי בכלל זוכר שלפני חודשיים התלוננתי פה מדי שבוע על דלות החומרים שיוצאים לאור? אז, בשבועות של חופשת חג המולד המסורתית, לא יצא כמעט אף אלבום מעניין לרפואה. והנה אנחנו סוגרים חודשיים ראשונים של 2013 והאלבומים שיצאו בחודשיים האלה יכולים לפרנס את אוזניו של מאזין סקרן במשך שנה שלמה.
ואם זה לא מספיק, החודשיים הקרובים טומנים בחובם אלבומים חדשים של דיוויד בואי (ראו למטה), ג'יימס בלייק ועוד רבים וטובים. ובשביל לשמוע את כל הטוב הזה אנחנו לא צריכים לשלם כלום, רק למצוא את המקומות שנותנים לנו לשמוע אותם אונליין, ולהקליק. איזה עולם נפלא. הנה תפריט הטעימות של השבוע.
קליפ השבוע
אני משתדל לא לכתוב הרבה פעמים ברצף על אותו אמן, אבל לאף אחד לא באמת נמאס מדיוויד בואי, נכון? בעוד שבועיים יראה אור האלבום הראשון שלו מזה כעשור, The Next Day, וההתרגשות בשיאה. ולא רק אצלי. הסינגל והקליפ הראשון שראינו היה "Where are we now" המלנכולי, ועכשיו מגיע השיר הסוחף "(The Stars (Are Out Tonight", מעוטר בקליפ מסקרן במיוחד.
בהמשך לגישה של עטיפת האלבום המעניינת, שהיא למעשה העתק של עטיפת האלבום "Heroes" שעליה מודבק שם האלבום החדש, גם השירים החדשים והקליפים שלהם מלאים ברפרנסים לעברו המוזיקלי, האמנותי והביוגרפי של בואי. נראה שצפוי לנו אלבום של פירוק אוטוביוגרפי מעניין מאוד. בואי חוזר לנקודות, נושאים, אנשים ומקומות בקריירה הארוכה שלו, ומבקר אותם בשני המובנים של המילה.
בקליפ החדש הוא וטילדה סווינטון מגלמים זוג בורגני שבע ומסודר, שנרדף על ידי הבזקים ודמויות של כוכבי רוק שדומים מאוד, ולא במקרה, לבואי הצעיר. בואי, שבימים אלה הוא מבוגר בורגני שלא חסר לו דבר, מנהל בקליפ רב-ההשתקפויות הזה שיחה מורכבת עם העבר שלו ככוכב רוק (ופופ) פרוע, אנדרוגיני, דו-מיני, נהנתן ובוהמיין, ועם המיתוס סביב כל הדברים האלה. "לעולם לא ניפטר מהכוכבים האלה", הוא שר, "אבל אני מקווה שהם יחיו לנצח", ואפשר לפרש את השיר הזה גם כתגובה מעניינת של בואי על תרבות הסלבס (ועל מקומו הנוכחי בה). בקיצור, ניצחון נוסף של אמן רב פנים.
ארוחת החינם של השבוע
אני מת על ג'וש ריטר, ובכל פעם מצר על כך שלא מספיק אנשים מכירים אותו. נכון, הוא לא סקסי כמו הבלאק קיז או אלבאמה שייקס, למשל, הוא לא אינטימי כמו ברייט אייז או דמיאן ג'וראדו, ולא מפורסם כמו ווילקו או אוקרביל ריבר. אבל הוא כותב שירים אמריקאי מעולה בדיוק כמוהם. בניגוד לכל הנ"ל, הוא הרבה יותר קרוב לאדמה, פחות שאפתן.
זה כנראה עולה לו בקהל, וחבל. השירים שלו תמיד מעניינים, תמיד כתובים היטב ומבוצעים בחן וכישרון וחיספוס מסוים, שמאזן נהדר את המלודיות היפות שלהן, מלודיות שמזכירות לפעמים את הביטלס ולפעמים את פול סיימון.
עכשיו יש לו אלבום חדש, The Beast In Its Tracks, והוא שוב עומד לעבור לכם מתחת לרדאר. בעוד כמה שנים תגלו אותו ולא תבינו איך לא שמעתם אותו עד עכשיו. אז זה הזמן. חובבי אמריקנה אלטרנטיבית חייבים להכיר אותו, ויפה אלבום אחד קודם.
אמן השבוע
עכברי פיצ'פורק מכירים את Youth Lagoon מאז אלבום הבכורה המהולל שלהם ב-2011. אבל עבור רוב המאזינים השם הזה לא אומר שום דבר, וזו
הסיבה (היחידה) לכך שהם מופיעים בפינת "אמן השבוע", שנועדה להכיר לכם אמנים מעולים שקשה למצוא, ולא בפינת "ארוחת החינם", שם מופיעים אמנים קצת יותר גדולים ומוכרים (הכל יחסי, כמובן).
טרבור פאוורס הוא Youth Lagoon, והוא מקליט שירים אינטימיים, סמיכים, אבל לא חרישיים ולא מדכאים. הוא מצליח ליצור בכל פעם סימפוניות לו-פיי קטנות וצנועות שכובשות את הלב בלי לכבוש איצטדיונים. יש פה אורגנים סדוקים, גיטרות מאובקות ותופים מעורפלים. במילים אחרות, זה מה שהיה קורה אם הפליימינג ליפס היו מפיקים את ספארקלהורס, נגיד. האלבום החדש שלו, Wondrous Bughouse, הוא אכן תיבת שרצים מלאה פלאים כמשתמע משמו. האזינו לכולו אונליין.
שמעתם משהו מדהים שגם אנחנו חייבים לשמוע? ספרו לנו בתגובות, ואולי ההמלצה שלכם תגיע למדור בשבוע הבא.
