ארה"ב: אסור למכור מוזיקה דיגיטלית משומשת

במשפט בין חברת התקליטים קפיטל מול חנות מקוונת למוזיקה יד שניה בשם ReDigi, פסק בית המשפט המחוזי לטובת חברת הענק וציין כי מכירה מחדש של מוזיקה שנרכשה בפורמט דיגיטלי מחנויות כמו iTunes, אמזון ואחרות, זהה להפרת זכויות יוצרים.

באתר של רידיגי ניתן לאחסן, לקנות ולמכור מוזיקה חדשה ויד שניה. על פי החברה, המוזיקה המשומשת המוצעת למכירה, עוברת דרך מנגנון זיהוי הבודק אם אכן מדובר בשיר שנקנה כחוק ושהוא לא נמכר כבר על ידי המשתמש (כדי למנוע הפצה בלתי מוגבלת). אם אין איתו בעיות, ניתן לסמן אותו למכירה במחיר של החל מ-49 סנט, כששיר חדש מתחיל בדולר. הרווחים על מכירת השירים מתחלקים בין בעל השיר לבין האתר, וישנה אפשרות לאמנים להירשם כדי לקבל עשרים אחוז מההכנסות. חברת קפיטל תקליטים, השייכת לקבוצת המוזיקה של יוניברסל הגישה את תביעתה נגד רידיגי בינואר 2012 בטענה שהאתר מפר זכויות יוצרים. 

בתחילת המשפט, חברת התקליטים ביקשה לסגור את חברת רידיגי לאור הפרת הזכויות שכביכול נעשית דרכה, אך שופט בית המשפט המחוזי בניו יורק, ריצ'רד סאליבן דחה את בקשתה. בצורה יוצאת דופן, לאחר זמן מה הוא שינה את דעתו וקיבל את טענות החברה. כשרידיגי ערערה על ההחלטה, סאליבן דחה את הערעור וקבע כי הם "מפרים בצורה ישירה ועקיפה את זכויות ההפצה וההפקה מחדש".

חברת רידיגי המכנה עצמה "השוק העולמי הראשון למוזיקה דיגיטלית משומשת", טוענת כי היא פועלת תחת "דוקטרינת המכירה הראשונה" שאומרת כי אנשים יכולים למכור מחדש או להשכיר טובין שברשותם. תחת אותה דוקטרינה עובדת חברת נטפליקס המאפשרת בנוסף להשכרת סרטים דרך האינטרנט, גם מכירה של סרטי DVD משומשים בארה"ב.

למרות זאת, השופט סאליבן החליט כי מדיה דיגיטלית יכולה להימכר מחדש אך ורק אם ניתנה רשות מבעל הזכויות המקורי. מאז שהופיעה המדיה הדיגיטלית, בתי המשפט ברחבי העולם תמיד דבקו בכך שכל העתקה ללא רשות של קבצי מוזיקה דיגיטלית דרך האינטרנט, היא הפרה של זכויות היוצרים וכך גם פסק השופט במקרה זה.

עידן השעתוק הטכני

טכנית ניתן להבין את עמדת בית המשפט, שהרי מדובר בעותק דיגיטלי שאינו מוגן כך שניתן לשכפל אותו שוב ושוב, ואז להציע למכירה את אותו שיר דרך משתמשים שונים ואין לכך פיקוח ממשי. בכך הופך אדם מן השורה למפיץ מחדש של השירים וזה על פי החוק היא הפרה של זכותו הבלעדית של בעל זכויות היוצרים, במקרה זה חברת קפיטל, להפצה ושכפול. אך בתביעה הזו בית המשפט לא התעסק בעובדה שניתן למכור מחדש אינסוף עותקים אלא בכך שזו זכותה הבלעדית של חברת התקליטים לעשות זאת בעצמה.

עם זאת בתי המשפט עוד לא התייחסו למקרה שבו המכירה מחדש של הקובץ נעשית כך שקובץ חדש נוצר ולאחר ההעברה הקובץ הישן נמחק, ולמעשה אין שכפול. מכאן השאלה: האם הפעולה הזו נחשבת שכפול או הפקה מחדש כפי שמתואר בחוק זכויות היוצרים? נכון לעכשיו בית המשפט אומר שכן.

המקרה מעלה תהייה לגבי ההשלכות שלו על הדרך שבה אנחנו יכולים להשתמש בסחורה דיגיטלית. שהרי מדובר במוזיקה שנרכשה חוקית, אז למה אין אפשרות למכור אותה מחדש כמו דיסק שנרכש חוקית?