מוזיקה ברשת: ארוחת חינם כפולה ומרעננת
גיא חג'ג' מאוד אוהב את הפינה של קליפ השבוע במדור שלו - אבל כשהאינטרנט מציע לו אלבומים חדשים של הפליימינג ליפס ו-Iron & Wine, חייבים לוותר על משהו
- עוד המלצות שוות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק של ynet
ארוחת החינם של השבוע 1
מי צריך את קליפ השבוע כשיש אלבום חדש ל-"Flaming Lips"?! כשמסתכלים על הרעמה האפורה של הסולן וויין קוין, כבר לא כל כך קשה להאמין שהליפס קיימים כבר 30 שנה. אבל כששומעים את המוזיקה, זה הופך להיות פחות ופחות אמין. איך זה יכול להיות שאחרי 30 שנה ביחד - 30 שנה!!! - הם מצליחים להישמע כל כך מלאי תשוקה, כל כך רעננים, סקרנים, יצירתיים?
אם אתם מזלזלים בקביעה הזו, נראה אתכם עונים לי ברצינות על השאלה הבאה: איזו מוזיקה מנגנים הפליימינג ליפס? אני מניח שהתשובה המדויקת ביותר האפשרית היא: איזו מוזיקה שבא להם.
עכשיו משחררת החבורה העליזה אלבום חדש, "The Terror". כהרגלם בשנים האחרונות, זה לא בדיוק אלבום קליל ולהיטי שמתאים לכל אחד. אבל כמו רוב הדברים של הליפס (אולי חוץ מהשיר בן 24 השעות שהוציאו ב-2011), זה אלבום ששווה את ההשקעה, את ההאזנות החוזרות. תתחילו עם ההאזנה הראשונה, באתר של NPR.
ארוחת החינם של השבוע 2
מי צריך את קליפ השבוע כשיש אלבום חדש ל-"Iron & Wine"?! סם בים, בעיני אחד המשוררים הגדולים ביותר של שנות האלפיים, התגלה לנו לראשונה כטרובדור חרישי בשני אלבומיו הראשונים. מאז דברים הלכו והתפתחו, במהלך שחילק את המאזינים שלו לשלוש קבוצות: אלה שנטשו אותו כשהתחיל להקליט עיבודים עשירים וקצביים יותר, אלה שהצטרפו אליו רק כשהתחיל לעשות את זה, ואלה שאהבו אותו בהתחלה ואז אהבו אותו אפילו יותר. אני שייך לקבוצה השלישית.
שני האלבומים האחרונים של "Iron & Wine" הרחיבו את פלטת הצבעים של בים מפולק אקוסטי ועדין לסול, רוק, ואפילו טיפה ג'ז. לזכותו ייאמר שהוא שולט בכולם באותה מידה של חן וכישרון, ושהכתיבה וההגשה שלו לא איבדו כלום מהחיוניות והיופי האדירים שבהם. הם רק התרחבו, העמיקו. Ghost on Ghost, האלבום החמישי, ממשיך את הקו הזה ומחכה לאוזניים שלכם בחינם, ממש כאן.
אמן השבוע
כדי לאזן את הליפס וסם בים דרוש הרכב שלא נוגע בכלל בגיטרה אקוסטית, בפסיכדליה או במסורת הרוק והפולק. איזה מזל שיש לנו את Rhye. ההרכב
הבריטי הנפלא הזה משוטט בשכונה של The XX מבחינת הסאונד, אבל עם טוויסט נפלא, שהפך את האלבום שלהם "Woman" לאחד האלבומים החביבים עלי עם בוא הקיץ המעורר.
במקום עגמומיות XXית טיפוסית, הם מבססים את המוזיקה שלהם על... דיסקו. רגע! רגע. אל תברחו לשמע המילה האסורה הזו. זו לא ממש מוזיקה רקידה. היא עדיין מוזיקה לילית, חושנית, איטית - פשוט אם ה-XX הם להקה בשחור-לבן, ל-Rhye יש גוונים עדינים של צבעי מים צבעוניים. ליין בס דיסקואי ברקע, עם מהלך פסנתר מז'ורי סמי-מקפיץ. האזינו לשני שירים וחצי מאלבום הבכורה האדיר שלהם.
שמעתם משהו מלהיב במיוחד? ספרו לנו בתגובות!
