שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    להילחם למען הסביבה
    אורית רייך נלחמה באסבסט, ליאורה אמיתי נלחמה ב-PVC ודני מורגנשטרן נלחם בחברות המשקאות הקלים - כולם רואים באיכות הסביבה מטרה נעלה, כולם עמדו איתן מול איומים ותביעות וכולם קיבלו פרס הוקרה על פעילות יוצאת דופן שצריכה לדרבן את כולנו לפעול למען עתיד טוב יותר
    אורית רייך, דניאל מורגנשטרן וליאורה אמיתי הם פעילי סביבה שהקדישו את חייהם להובלת מהפך סביבתי. הם לא הירפו גם כשגורמים בעלי כוח והון ניסו להשתיקם. סיפורם יכול בקלות לשמש כמצע פורה לסרט מתח הוליוודי. לקראת יום כדור הארץ ולרגל חגיגות העשור של הגלובוס הירוק, חזרנו אל פעילי סביבה יוצאי דופן, שזכו בעבר באות ההוקרה הסביבתי מטעם ארגון הגג 'חיים וסביבה', ובדקנו איפה הם היום.

     

     

    להילחם בשחיתות ולהציל חיים

    כשאורית רייך חזרה לעיר הולדתה נהריה, היא לא ידעה שההחלטה הזו תשנה את מסלול חייה. מהר מאד התברר לה שאזור מגוריה החדש מכוסה כולו בחומר הידוע כמסרטן ודאי, אסבסט. מקור אבק האסבסט שכיסה את העיר היה במפעל 'איתנית'. מה שהחל ב-1991 כמאבק שכונתי, התפתח והגיע עד לכנסת ולבתי המשפט.

     

    • לעמוד המיוחד של שעת כדור הארץ 

     

    היא מספרת "כתבנו מכתבים, פנינו לעיתונות, הגענו לכנסת, אבל לא הרגשנו שאנחנו מתקדמים. ואז החלטנו לפנות לבתי המשפט". דבר גרר דבר ורייך מצאה את עצמה מובילה מאבק ציבורי ראש בראש עם ראש עירית נהריה ומפעל איתנית. "נכנסתי להתחיבויות כספיות כבדות, ניסיתי לגייס אנשי מקצוע בהתנדבות; עורכי דין, אדריכלים, אבל כל אנשי המקצוע מנהריה לא הסכימו לעזור. אנשים פחדו. אם מישהו עזר, זה היה בסתר".

     

    מנקים את האסבסט (צילום: אורית רייך)
    מנקים את האסבסט(צילום: אורית רייך)

     

    רייך מתארת אווירה של פחד והשתקה בעיר: "קיבלתי טלפונים הביתה להזהיר אותי שיפגעו לי בילדים. אמרו לבעלי - נפגע לאשתך בפרנסה, העיריה חמה עליכם". "אנשים התחילו לעזוב מפחד שיאבדו את עבודתם. בהפגנות מול לשכת ראש העיר, אני עמדתי עם משפחתי והנפתי שלטים וחברי העמותה הלכו מסביב כדי שלא יזהו אותם. ראש העיר היה שולח אנשים לזהות מי היה בהפגנה ומתקשר אליהם. אנשים פחדו להיראות איתי".

     

    אורית רייך המשיכה על אף האיומים, "חששתי שמתרחש אסון" - למרות שאסבסט מסוג אסבסט פריך היה ידוע בספרות המדעית כחומר מסוכן שגורם למחלות סרטניות ובמיוחד למחלת המזות ליומה, היו מעט מאד רופאים וגורמים רשמיים בישראל שהסכימו להודות בכך. רייך וחבריה בעמותה החליטו לעשות סקר חולים בעצמם: "פרסמנו מודעה שקוראת לחולים לבוא ולספר לנו במה חלו ואיפה הם עבדו ופתחנו מוקד מידע בנושא אסבסט". עדויות של חולים, שאת חלקם רייך הסריטה, החלו להצטבר. רק ב-2009 בכנס של מנתחי חזה באיכילוב, "קם רשם הסרטן ואמר 'מדינת ישראל נמצאת במקום השני בעולם ברמת התחלואה במזות ליומה'". עד אז "משרד הבריאות ראה בי אויבת העם".

     

    גילוי אסבסט פריך (צילום: אורית רייך)
    גילוי אסבסט פריך(צילום: אורית רייך)

     

    אורית רייך היוותה סדין אדום עבור לא מעט גורמים בעלי כוח. היא הטיחה בסגן מנהל בי"ח רמב"ם פרופ' עמיחי רובין (ז"ל) כי הוא היטה תוצאות של ועדות רפואיות וטענה נגדו שהילך אימים על הרופאים והסתיר את מימדי התחלואה. חלק מטענותיה קיבלו אישור מאוחר יותר בדיון בכנסת בשנת 2000 מפי רופאה החברה באחת הועדות. היא גם מצאה מכתב בו פונה מנהל מפעל איתנית למכון המחקר הלאומי בו הוא מבקש למזער את הנזקים במחקר ומבטיח לשלוח כסף לאחת הקרנות של המכון. מכתב שצוטט יותר מאוחר בבג"צ.

     

    הקליניקה קריא ייטיב – רוני שניידר, הפקה: רינת סיטון, קריינות: אמיר אשר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    התפנית החלה ב-2008 כאשר המדינה הקימה את מנהלת האסבסט שהופקדה על משימת הניקוי. באותה שנה גם החלה חקיקה של הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, שעבר ואושר באפריל 2011.

     

    היום מדינת ישראל ומפעל איתנית נדרשים על פי חוק לפעול לניקוי האסבסט ולחלוק ביניהן את הנטל הכספי . המפעל התנגד ועתר לבג"צ ולאחרונה בראשית אפריל 2013, בג"צ הכריע כי המפעל אחראי לנזק ועליו לשאת בהוצאות הניקוי עד לסכום של 150 מיליון שקל.

     

    "זו סגירת מעגל מאד רצינית מבחינתי!" אומרת רייך בהתרגשות. המאבק שהחלה ב-1991 הסתיים ב-2013 בהצלחה. "לאורך השנים כולם היו בטוחים שאני משוגעת" היא נזכרת . ב-2007 היא קיבלה את אות הגלובוס הירוק מטעם חיים וסביבה וב-2008 אות מפעל חיים להגנה על הסביבה מטעם המשרד להגנת הסביבה. "עד אז חייתי בתחושה שאני נגד כל העולם. ההכרה הזו נתנה תחושה טובה שמישהו פורמאלי מכיר במה שאני עושה".

     

    לפעילים שמתכוננים להירתם למאבק סביבתי היא אומרת - אין מלחמות קצרות. צריך אורך רוח והרבה סבלנות. בנוסף, היא ממליצה לבסס את תחושות הבטן על עובדות ולצבור הרבה ידע "צריך להיות מאוד יסודי ולבנות תהליכים".

     

    הר געש רעיל בצפון הארץ

    ליאורה אמיתי, מנכ"לית אזרחים למען סביבה, יודעת בדיוק על מה היא מדברת. היא ניהלה מאבק עיקש וחסר פשרות נגד מפעל תעשיות אלקטרוכימית בעכו, שזיהם את אזור הצפון בחומרים מסרטנים. מאבק שבסופו של דבר הביא לסגירתו של המפעל. המפעל שייצר PVC השתמש בחומר VCM שהוא גז נפיץ, רעיל וידוע כמסרטן ודאי. עמותת אזרחים למען סביבה פעלה נגד המפעל כבר משנות ה-90, אבל התפנית הגדולה ארעה בשנת 2003 כאשר סדרה של פיצוצים במפעל החרידה את אזור הצפון.

     

    שלט אזהרה על כספית (צילום: ליאורה אמיתי)
    שלט אזהרה על כספית(צילום: ליאורה אמיתי)

     

    אמיתי וחבריה פנו למשרד לאיכות הסביבה ולח"כ לאה נס שהיתה אז יו"ר ועדת המשנה למפגעים סביבתיים, שהחליטו לסגור את המפעל סגירה מינהלית וזמנית. בינתיים המפעל הכריז על פשיטת רגל, צעד שמאד הטריד את אמיתי, כיון שהותיר מאות אלפי טונות חומרים

    מסוכנים מופקרים ללא השגחה. "המקום לא נוהל כמו שצריך. אני לא ישנתי בלילות . דאגתי מה יקרה לאנשים" אומרת אמיתי. תושבי האזור התייחסו למפעל כאל הר געש שעלול להתפרץ בכל רגע.

     

    אמיתי הקימה מטה מאבק וגייסה לשורותיו את כל ארגוני הסביבה הגדולים וכן את ראשי הערים מהאזור. "ידעתי שאני חייבת לייצר גוף חזק שיוכל להתמודד מול כוחות חזקים שרצו להחזיר את המפעל לפעילות מחדש". אמיתי מתארת מצב קלאסי של קשרי הון שלטון שנרקמו בין היזם, רן קרול, איש משרד האוצר לשעבר, שקנה את המפעל וקיבל רישיון עסק להפעילו מחדש לבין יוסי ענבר, הסמנכ"ל לתעשיות במשרד להגנת הסביבה. בתוך המשרד להגנת הסביבה התנהל מאבק פנימי בין מחוז הצפון שדרש את פינוי החומרים המסוכנים וסגירה סופית של המפעל לבין הנהלת המשרד בירושלים שסברה כי הדרך היחידה לפינוי החומרים היא באמצעות רכישה של המפעל והפעלתו מחדש.

     

    ב-2005 חלה תפנית דרמטית עם פרסומה של כתבת תחקיר גדולה בידיעות אחרונות על המתרחש בין כותלי המפעל, בה נחשפו נתונים מפחידים על תחלואת סרטן בקרב העובדים, אדישות והזנחה מצד ההנהלה וניסיונות הסתרה מכוונים של היקף הרעלים במקום. "זו היתה הפעם הראשונה שבה סיפור סביבתי-חברתי מקבל עמוד שער בידיעות אחרונות".

     

    אמיתי מתארת איך הכל קרה מאד מהר: "בשישי פורסמה הכתבה, הכנו מכתבים לכולם, אפילו למפכ"ל המשטרה. במהלך יום ראשון התפרסם שמפלגת שינוי פורשת מהממשלה ואת תיק הסביבה יקבל השר שלום שמחון ממפלגת העבודה. ארגון מגמה ירוקה גייס אותנו להפגנה שהתקיימה בפתח המשרד בזמן הרמת הכוסית של השר החדש". 5 מבין המפגינים הוזמנו בו במקום לעלות אל לשכת השר ולשוחח עימו. בפגישה הגישו לו תכנית לטיפול במפגעים במפרץ חיפה והצפון. 7 ימים לאחר מכן, השר הכריז בכלי התקשורת כי בכוונתו לסגור את המפעל סופית. היום המפעל אכן נסגר, מאגר החומרים המסוכנים בו פונה ושטחו נמכר לבעל ההון יצחק תשובה, שם הוא צפוי להקים את מפעל הגז. "יש שרואים בכך צעד חיובי מתוך מחשבה כי ייקח על עצמו את ניקוי הפסולת הרעילה שעוד נותרה טמונה באדמה שם", מסבירה אמיתי.

     

    סגירת המפעל היא רגע של סיפוק עבור ליאורה אמיתי אך היא מתארת בצער כי העובדים שתבעו את המפעל על הנזק שנגרם להם קיבלו פיצויים מגוחכים. לאורך המאבק אמיתי היתה חשופה הן למפגעי חומרים מסוכנים קטלניים והן לאיומים של גורמים פליליים מתוך המפעל. "המאבק סיכן את בטחוני האישי ואת ילדיי. פחדתי" היא מודה. "קיבלתי איומים, אבל החלטתי להמשיך".

     

    זיהום הקרקע בכספית (צילום: ליאורה אמיתי)
    זיהום הקרקע בכספית(צילום: ליאורה אמיתי)

     

    ב-2007 העניק ארגון חיים וסביבה את אות הגלובוס הירוק לעמותת אזרחים למען הסביבה , אותה היא מנהלת עד היום.

     

    כטיפ לפעילי סביבה היא מציינת - "כשיוצאים למאבק צריך קודם כל ליצור בסיס רחב ככל האפשר של שותפים ולהשתמש בכל הכלים; פן משפטי, ציבורי, ותקשורת...".

     

    נלחמים למען הסביבה (צילום: ליאורה אמיתי)
    נלחמים למען הסביבה(צילום: ליאורה אמיתי)

     

    נלחם בקוקה-קולה

    היועץ הסביבתי-כלכלי דני מורגנשטרן בסך הכל התכוון להטמיע בישראל נורמות של מיחזור, אבל בדרך הוא מצא את עצמו מתנגח בבתי משפט ובכנסת בתאגיד המיחזור ובחברות המשקאות הגדולות ביותר בארץ. הכל החל כשמורגנשטרן התבונן בנעשה באירופה בתחום הפסולת - צמצום כמויות האשפה והעליה בהיקפי המיחזור ונתמלא תסכול "כל העולם מתקדם ורק אנחנו בישראל ברוורס".

     

    ב-1992 הוא יזם את חוק הפקדון, להחזרת בקבוקי הפלסטיק למרכולים וקבלת כסף תמורתם. הרעיון בבסיס החוק היה ליצור דרגות של 0.5 שקל, 1 שקל ו-1.5 שקל לפי גודל המיכל, ועל ידי כך ליצור ערך כלכלי לפסולת, כדי שאנשים יאמצו נורמה של מיחזור. את הצעת החוק הוא מסר לח"כ אברהם פורז משינוי. "ב-1994 התחלתי להבין שהתעשיינים מפעילים לחצים על חברי הכנסת לביטול החוק".

     

    ממחזרים בקבוקים למען הסביבה (צילום: רפי דלויה)
    ממחזרים בקבוקים למען הסביבה(צילום: רפי דלויה)

     

    חברת קוקה קולה היתה אחד המתנגדים לחוק בשל החשש שהטלת הפקדון תעלה את מחיר הבקבוק ותפגע בהיקף המכירות. החשש המרכזי היה מפגיעה בהיקף המכירות של בקבוקי הליטר וחצי, הגדולים, שהם המוצר הנמכר יותר. מורגנשטרן טוען כי מוזי ורטהיים, הבעלים של חברת קוקה קולה, פנה למפלגת ש"ס ושכנע אותה להתנגד לחוק בטענה שהמשפחות הגדולות לא יוכלו לשאת את המעמסה הכספית שתעלה את מחיר הבקבוק. התנגדותה הביאה לכך שחוק הפיקדון חל אך ורק על בקבוקי משקה קטנים ואילו הגדולים מושלכים למתקני מיחזורית או לפח.

     

    בשנת 1999 מונתה דליה איציק כשרה לאיכות הסביבה "והכל התחיל להתקדם" אומר מורגנשטרן. החוק הושלם בתקופתה של איציק אך מורגנשטרן מביע אכזבה גדולה מכך שמודל החזרת בקבוקי הבירה בקיוסקים ובמכולות לא אומץ גם כאן: "אם היה מתקבל המודל הזה לא היה צורך בשום תאגיד מיחזור". מורגנשטרן קובל על תיקון החקיקה משנת 2000 שנתן תמריץ כלכלי נמוך מדי לאזרח (30 אגורות), ולצידו תמריץ שלילי לתאגיד המיחזור, באמצעות הקביעה כי יורשה להשתמש בכספי הפקדון, שלא נדרשו בחזרה ע"י הצרכנים, לשם פעולותיו.

     

    "התאגיד הוא בבעלות חברות המשקאות, זה בעצם לתת לחתול לשמור על השמנת" אומר מורגנשטרן. מורגנשטרן מדגיש כי מלכתחילה חברות המשקאות טענו כי יישום החוק בהיקף נרחב, יפגע ברווחיהן ויביא אותן לפשיטת רגל. לכן, הוא טוען, התאגיד מערים קשיים ומסרבל את המהלך. על פי תיקון החקיקה מ-2010 אם היקף איסוף הבקבוקים לא יגיע ל-50%, חוק הפקדון יורחב ויחול גם על הבקבוקים הגדולים החל מ-2016. "אבל אף אחד לא מפקח ואף גוף אובייקטיבי לא מודד את היקף מיחזור הבקבוקים" מתקומם מורגנשטרן. למרות ש-40% מהבקבוקים הקטנים נאספים ומוחזר הפקדון עליהם, מורגנשטרן מאוכזב כי לדבריו "רוח החוק לא מולאה, רוב הבקבוקים מוחזרים לא ע"י מי שקנה אותם. זה יוצר מס על הצרכן ולא זו היתה כוונת החוק".

     

    לאורך השנים מורגנשטרן התבטא בלהט ובחריפות נגד תאגיד המיחזור וכתגובה הוא נתבע מספר פעמים בתביעות לשון הרע שהגיעו לסכום מצטבר של כמיליון שקלים. בשיאו של המאבק המשפטי הטיל תאגיד המיחזור עיקול על חשבון הבנק וביתו של מורגנשטרן. לאחר מאבק משפטי שנמשך שנים, מורגנשטרן זכה במשפט. בפסק הדין קבעה השופטת " לא ניתן להתעלם מן הרושם לפיו המשיבה סימנה לה למטרה להשתיק את המערער" .

     

    מורגנשטרן שילם מחיר אישי: "השמיצו אותי בכלי התקשורת, תבעו אותי בתביעות לשון הרע שנמשכו שנים עד שהוכחתי את צדקתי. ב-2003 התכנית כלבוטק הציגה אותי באופן מגוחך עד כדי כך שבנותיי בכו כשהן ראו את זה".

     

    יחד עם זאת הוא מסביר שהדרייב הוא אידיאולוגי ושהפעילות המתמשכת היא תוצר של חינוך לדבקות במשימה, גם אם היא קשה. כעת הוא יוכל להתגאות באות ההוקרה הסביבתי שיוענק לו השנה בטקס חגיגות העשור של הגלובוס הירוק.

     

    שעת כדור הארץ - ב-22.4 כולנו מכבים את האור לשעה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "להילחם למען הסביבה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים