אבא, יש טיגריס על הספה
להאכיל גור טיגריס סומטרי במטבח, להתכרבל עם גדיית יעלים על הספה מול הטלוויזיה, לנסות להניק עטלף פירות סרבן באמצע הלילה ולנסוע ברכב המשפחתי עם גור שימפנזה, הם רק חלק קטן מהרגעים בהם העבודה כמטפל בבעלי חיים בגן חיות מתערבבת בחיי המשפחה. שמוליק ידוב מעניק לכם הצצה לעולמו
רבים חושבים שהעבודה שלהם נכנסת עמוק מדי לחייהם, אבל לפחות הם יודעים לומר בבירור היכן מסתיימת העבודה ומתי מתחילים החיים הפרטיים. מנגד, בקרב מטפלים בבעלי חיים בגני חיות ופינות החי, מדובר בקבוצה שלמה של עובדים, החווה חיים בהם העבודה והחיים שאחריה, מתערבבים תדיר, עד כי לא ניתן להבחין ביניהם.
במהלך שנות עבודתי, כזואולוג ומטפל בבעלי חיים בגן החיות התנ"כי בירושלים, חוויתי חוויות רבות שבזמנו נראו לי כל כך מובנות מאליהן, עד כי לא התייחסתי אליהן כלל כחוויות, אלא כשיגרה ברורה מאליה, אם כי שיגרה היא לא ממש הדרך להגדיר את מה שקרה.
אהבה בבית הפילים
את רעייתי פגשתי לראשונה בבית הפילים בגן החיות התנ"כי בירושלים. זו היתה פגישה עיוורת שבני משפחה אירגנו. המחשבה שעברה בראשי הייתה נאיבית: היא לא תמצא חן בעיניי? נסיים את הפגישה בסיור לא מחייב בגן החיות, אבל לשמחתי, השאר כבר הסטוריה.
ובכל זאת, את התקופה עד הנישואים בילינו כזוג רומנטי, בהאכלות גוזלי תוכים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה, השיחות בשעות המוזרות התחלקו בין נושאי שיחה אישיים לתהיות משותפות באם גוזל התוכי פלט או לא.
כמעט ונפרדנו כאשר רעייתי לעתיד, שאלה אם מותר לטעום מהפירות המגרים במטבח של גן החיות. הפירות אינם ראויים למאכל אדם ומקורן במעשרות ורק טעימה מהם מערפלת את המחשבה.
את החתונה שלנו ערכנו, שימו לב להפתעה, בגן החיות! מאז הגיעו ילדים לעולם ובעלי החיים מגן החיות, מצאו את דרכם במקרים מיוחדים הישר אל ביתנו הקט.
בתי הבכורה נהגה לספר לכל מי ששאל, שהיא ואבא "חותכים תחתכות עכברים" (הטעות במקור) לגוזלי הבזים הרעבים. מיותר לציין שרבים חשבו כי הילדה הוזה ויש לה מחשבות ילדותיות ועשירות בדמיון, מה שהציל אותי מחקירות על דרך מוזרה ביותר לגדל ילדה.
מה קודם למה? לידת בן או המלטה פיל?
לרגע הייתה לי אפילו דילמה קיומית לאיזו לידה להגיע. האם ללידת בני הצעיר? הרי ראיתי כבר שתי לידות קודם לכן או שמא להמלטת הפילון האסיאתי הראשון אי פעם בגן החיות? למזלי, במקרה זה, השכל הישר גבר ועל המלטת הפילון שהסתיימה שעתיים קודם לסיום לידת בני, קיבלתי דיווחים טלפוניים בלבד בזמן אמת.
הבית שלי שימש באופן תמידי אכסנייה לבעלי חיים. כל וטרינר וכל שכן, קרוב או רחוק, שידע על מקצועי, דאג להפנות אלי כל בעל חיים פצוע, חולה או חלש. כך עברו בביתי רשימה אינסופית של בעלי חיים בדרכם לטיפול במרפאת הגן ולעיתים גם בדרכם לעולם שכולו טובף שכן חלקם הגיעו במצב סופני.
בין בעלי החיים ניתן למנות: חסידות, עופות דורסים, קיפודים, צבים מרוסקי שריון, גוזלים נטושים, עופרי צבאים ויעלים, עטלפי פירות ועטלפי חרקים, נחשים , גור דלק בן יומו ועוד.
מהר מאוד למדתי שיש להחזיק בבית תמיד ארגזי קרטון או לפחות לדעת מהיכן להשיג כאלה במהירות, נוזלים להזרקה, ווטרינרית הגן שגרה בשכנות החזיקה מלאי קבוע של תרופות לשעת חירום.
רכבת אינסופית של חיות בבית
התרגשות ילדיי כבר קהתה מרכבת אינסופית זו ולעיתים הם אפילו לא טרחו להפסיק לצפות בטלוויזיה מששמעו שעוד עוף דורס מסוג עקב עיטי הגיע תשוש הביתה. אבל בכל זאת, לעיתים קרובות מצאה עצמה כל המשפחה נרתמת למשימה מיוחדת או לבעל חיים שמשהו בו עורר התרגשות ראשונית.
כך היה למשל עם גור עטלף הפירות שלילה שלם בילינו בניסיון לעודד אותו לשתות חלב או עטלף החרקים הזעיר שאכל רק מהיד במשך תקופה ארוכה וחייב את כולנו לסחוט עבורו זחלים של חיפושית הקמח מתוך קליפתם.
גם גדיית היעלים שהגיעה אלינו בשישי אחר הצהריים בידי מטייל שמצאה משוטטת לבדה עוררה רגש עז של כל בני המשפחה שכן בניגוד לעופרי הצבאים הפלגמטיים מה, שחלפו במספרים רבים בביתי, הרי שזו מיהרה לקפוץ על הספות ולהתכרבל במיטת ילדיי וכל זאת כשהיא בת יום או יומיים בלבד.
אפילו גור דלק בן יומו שנפל בסלון ביתה של משפחה טרם ארוחת יום השישי (אמו המליטה אותו בעליית הגג) עורר תגובה ייחודית שכן הנ"ל לא איכזב ולמד לינוק במהירות מפיפטה זעירה שהחזקנו בבית למקרים שכאלה.
עופר צבאים אוהב שטיחים?
ואם מדברים על צבאים, ולא רק עליהם, להחזיק בעל חיים כזה בבית, גם אם רק ללילה אחד או שניים, יש משמעויות רבות. מדוע? צבאים מתקשים ללכת על רצפת בית מבלי להחליק ולכן אפשרנו להם תמיד ללכת על השטיחים, אבל אליה וקוץ בה: הצבי מפריש את הפרשותיו היכן שנוח לו והשטיח היה תמיד המקום הנוח ביותר. איזו רעייה הייתה מסכימה לכך? רק רעייתי! לא צריך לבחור בה להדליק משואה?
עופרי הצבאים נחשבים תמיד כקשים להאכלה אבל בגללם גם כמעט ונתפסתי כסוטה וההסבר לכך הוא פשוט: ביונקים רבים האם מעודדת את הגור להפריש את הפרשותיו על ידי ליקוק ישבנו.
אז לכל מי שמתחיל כעת להזדעק. לא ליקקתי ישבן של אף בעל חיים! אבל כדאי שתדעו כי תרגולת האכלה מתבצעת באופן הבא: יד על בקבוק מקדימה ויד שנייה עם מטלית לחה וחמימה מאחור. לא מעט צופים בתהליך ראו בכך סטייה של ממש מיוחד כשקפצנו משמחה כשההפרשה הייתה בצורה הנכונה ובצבע הנכון.
ניחוחות של חיות
ומה לגבי ריחות? כשלגן הגיע לוריס (מין קיפוף) שהוברח לארץ והוחרם על ידי רשות הטבע והגנים לקחתי את היצור פעיל הלילה לשני לילות בביתי, כדי לוודא שהוא אוכל. גידול לוריס בבית הוא עבירה על החוק, אך בתור מטפלים בגן החיות יש לנו היתר לעשות זאת לטובת החיה במקרים מיוחדים. למרות שמדובר ביצור כה קטן, אל תתנו לגודל שלא להטעות אתכם. להפרשות שלו היו עוצמות כמו של מחלקה גריאטרית שלמה.
רק לאחר שחברים שהגיעו לביקור בבית, שאלו בנימוס האם אני סובל מבריחת שתן, נאלצתי לגלות להם על קיומו של היצור הזעיר שהוחזק עד אז בפינה שקטה של הבית.
לא רק מקרי חירום התגלגלו לביתי. במקרים רבים נאלצנו לטפל בבעלי חיים שזקוקים להאכלות תכופות כגון גוזלי תוכים וגורים יונקים. לעיתים בעלי חיים אלו בילו את היום בגן החיות ואת הלילה בבתי המטפלים.
וכך, כמעט כל מטפל בגן החיות, ובכללם אני, "זכה" לבלות לילות נטולי שינה בביתו הוא. גוזלי תוכים למשל אוכלים כל שעתיים בימיהם הראשונים. נסו לדמיין את איכות החיים כאשר במשך שבועות וחודשים גוזלים כאלה בוקעים וחלקם ממינים כה נדירים עד שתחושת השליחות גוברת על כל יצר קיומי אחר.
אבל כבר שמעתי על מקרים בהם המחויבות העזה של מטפלות גרמה להם להניק גורים במקביל להנקת ילדיהם (כן, חלב אם!).
לא רק הבית הפך למוקד עבודה שלא בעיתה. גם מכוניתי הפכה למעין רכב הובלות לבעלי חיים ואלמלא הבנה מוחלטת של כולם לריחות העזים שהיא הדיפה ייתכן והייתי מוקצה. מה נסע איתי ברכב? מגוון אינסופי של בעלי חיים ששוקמו ושוחררו לטבע הרחק מגן החיות ובכללם: דורבנים, שועלים, דלקים, עופות דורסים ממינים שונים, צבים, אוחים, ינשופים, כוסים ועוד.
בתחרות על מי מסריח יותר זכו בדרך כלל הדלקים אבל בהפרש זעום בלבד מהדורבנים והשועלים. לרוב השתדלתי להסיע את בעלי החיים בארגזים יעודיים אבל כאשר בדרך לעבודה הותקלתי על ידי אזרח עם צבי פצוע ברכבו, קרו גם מקרים בהם בעל החיים הנזקק שכב לו במושב האחורי שעם הזמן שינה את צבעו המקורי לחלוטין.
גור שימפנזה מחליט לנהוג ברכב
בסוף יום כזה תמיד חזרה על עצמה השאלה :מה לקחת היום ברכב? ולא עזרו כל השמפו והדטרגנטים ומפזרי הריח למיניהם שניסיתי.
במקרה אחד לפחות, הסעת בעל חיים שכזה כמעט ועלתה לי בחיי כאשר גור שימפנזה שעבר את הלילה בביתי החליט לקפוץ מהסל קל בו הוא היה חגור כתינוק (בגיל הצעיר גורי השימפנזה מתוחכמים הרבה יותר ובעלי כישורים גבוהים הרבה יותר מתינוקות אנושיים) ולאחוז בהגה של הרכב באמצע נסיעה ולשחק בו כאילו מדובר בגן משחקים.
במקרים רבים הטיפול בבעלי החיים גרם לי למעשים שבכל מקום אחר היו מביאים לערעור היציבות המשפחתית. המקרה הראשון היה החייאה ( מוצלחת!) שביצעתי בקוף שהתחשמל וזאת כאשר בזמן ההחיאה אשתי ממתינה לי עם 30 אורחים בביתי למסיבת הפתעה עבורי.
רק לאחר נשיקה והסבר (הסדר חשוב, מיד תבינו), יושרו ההדורים אם כי עוד תקלה קטנה בדרך: ההחייאה בוצעה בהנשמה מפה לפה. זוכרים את הנשיקה? הרבה שטיפות פה עברו אחר כך על שנינו.
במקרה אחר עזבתי חתונה משפחתית בתחילתה כי נקראתי למשימה (שבוטלה לבסוף) של חילוץ אריה בסכנה מגן חיות אחר.
איך נשמע תירוץ שכזה למארחים? שלא לדבר על אירועים רבים מהם נעדרתי או שאותם עזבתי כגון הצגת הבכורה של בתי, שנקטעה עבורי שניה לפני עלייתה לבמה, כי הפנדה האדומה נקלעה למצוקה חריפה בגן החיות.
זכיתי לפגוש שני מטפלים אגדיים, האחד מקומי והשני חי בחו"ל, שנכנסו כל כך עמוק אל תוך ראש בעלי החיים שעל שלומם הם היו אמונים, עד כדי כך ששניהם, ללא קשר, נכנסו כצלע שלישית מעוררת קינאה לתוך חייהם של בני זוג (עופות דורסים) משועממים כל כך עד כדי חוסר רצון להתרבות.
רק כניסת המטפלים כמתחרים לבן הזוג גרמה ליצירת הקנאה הנחוצה של הזכר לזוגתו שעוררה לבסוף גם רבייה בשני מיני עופות נדירים ביותר. איני היחיד, רבים הם המטפלים שחייהם נראים כך והם רואים בכך זכות גדולה.
הלוואי רק ומקצועיותם ומסירותם תזכה להערכה הראויה. ולכל האחרים שחושבים שהעבודה משתלטת להם על החיים, אני מקווה שהבנתם שיש כאלה שהעבודה היא חייהם וחייהם היא העבודה.
לאתר של שמוליק ידוב
לפנייה לכתב/ת 
