מה עושים כשהילדה רוצה להיות "מעושרת"?

מאז שעמית ואגם בנות השמונה והעשר גילו את חנות הדגל של אחד ממותגי הבובות המובילים לילדות, כל נסיעה לתל-אביב הפכה לסיוט עבור הוריהן.

• עושים חשבון: כמה תרשמו בצ'ק לחתונה?
• בנק ישראל: עמלת הפרעון המוקדם תופחת
• לכתבות נוספות היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

להורים לא הייתה בעיה עקרונית עם העצירה הקבועה בחנות. בסך הכל, הם סיפרו לי, המוצרים שם די איכותיים, והם רצו לאפשר לבנות שלהם ליהנות מחוויית הקנייה.

אז איפה התחילה הבעיה? בגיל שמונה ועשר לעמית ואגם לא היו גבולות בכל הנוגע לכסף, הן לא הבינו שמדובר במשאב מצומצם שלא גדל בארנק של אמא, והתקשו להבין למה הוריהם מרשים להן לרכוש עטים ממותגים בשווי עשרה שקלים, אך מסרבים להעניק להן בובות ענק בשווי מאות שקלים.

בעולם אידיאלי, מערכת החינוך הייתה מעניקה לילדינו גם שיעורים בסיסיים בצרכנות פיננסית, ומלמדת אותם מושגים כמו "חיסכון", "השקעה", ו"משכורת". אבל כידוע איננו חיים בעולם אידיאלי, וכפי שאמרתי וכתבתי גם בעבר, התפקיד הזה שייך לכם הורים יקרים, בין אם תרצו ובין אם לא.

אז איפה מתחילים? למשש את הכסף

דמי הכיס במשפחת תמיר עומדים על 20 שקל בשבוע, סכום סביר לכל הדעות, אך בעבר ההורים של אגם ועמית לא נתנו להן את הכסף פיסית ליד – אלא סיפרו להן עליו, והציעו להן לקנות לעצמן צעצועים וצ'ופרים בהתאם לתקציב.

קשה לצפות מילדה בת שמונה לזכור כמה כסף הופקד ב"חשבון" הווירטואלי שמנוהל על-ידי הוריה, ולכן כל ביקור בחנות הצעצועים התפתח לסצנה של בכי ותסכולים, כאשר הילדות סירבו "לקנות" את הסברי הוריהן בדבר היקף דמי הכיס שצברו.

ה"מעושרות" מהעונה הראשונה בערוץ 10(צילום: אלכס ליפקין)

עצתי הראשונה להוריהן הייתה להעביר את השטרות והמטבעות אליהן, להגדיר בבירור את מטרת דמי הכיס (במקרה ובגיל הזה: צעצועים וצ'ופרים), ולציין שאם הבנות רוצות מתנה גדולה יותר, עליהן לחסוך משבוע לשבוע. כן, גם ילדים בגיל שמונה יכולים לנהל את התקציב שלהם, אבל יהיה להם הרבה יותר קל לעשות זאת אם ייראו אותו בעיניים, ואפילו יאחזו בו בארנק מיוחד משלהם.

מאז שעשו זאת, חוויית הקנייה עם הבנות הפכה בהדרגה לתענוג מלווה בהתרגשות ובהכנות. אגם ועמית יודעות כמה כסף יש בידיהן כשהן נכנסות לחנות, וחשות גאווה כאשר הן מוצאות מוצרים המותאמים לתקציב שלהן. השיא היה כאשר באחד הביקורים, הן ביקשו בעצמן לדחות את הקנייה לביקור הבא – לאחר שיקבלו את דמי הכיס הבאים שלהן (או, בשפת המבוגרים, ה"משכורת" הבאה שלהן).

ריאלטי: עושר קונה גם אושר?

במשפחת תמיר המהלך הזה עבר חלק יחסית, אבל לא תמיד זה כך. לכן, עליכם להיערך מראש לתחנונים ("הכסף נגמר לי, בבקשה תקנו לי רק הפעם"), או בקשות הלוואה ("תקנו לי עכשיו, ואז חודש אל תתנו לי דמי כיס"), ולשמור על חוקים נוקשים ושקופים בנושא – ממש כמו כל בנק טוב.

ילדים צעירים מתקשים לחשב ולהבין חישובים תיאורטיים. מבחינתם, בגד יקר שישמש אותם לכמה חודשים מעיד על עושרם הרבה יותר מכסף שממתין עבורם בבנק. לכן, עצתי היא להרגיל אותם לנוכחותו הפיזית של הכסף בחייהם. אגב, זו גם עצה לא רעה בכלל למבוגרים, שנוטים להיות פזרנים יותר כאשר הם מגהצים את האשראי, ולקבל החלטות נבונות ושקולות יותר כאשר הם מוציאים מזומנים.

אבל ניהול דמי הכיס הוא רק חלק מהחינוך הפיננסי. כאשר המותגים ותוכניות הריאליטי מקיפים את ילדינו, מה הפלא שהם נהיים יותר ויותר מודעים לנושא (לא תמיד בצורה החינוכית והטובה ביותר, וזאת בלשון המעטה), ומציבים לנו ולעצמם רף ציפיות ודרישות לא ריאליות בכל הנוגע לכסף. רף שעלול לסכן את יציבותו הפיננסית של התא המשפחתי כולו, ואף לגדל דור שאינו יודע כיצד להתנהל כלכלית.

רגע לפני העלייה לאוויר של העונה השנייה והמדוברת של "מעושרות", נזכרתי בנועה מכפר-סבא, שפנתה אליי כבר בעקבות שידור העונה הראשונה של הסדרה. נועה סיפרה לי שבתה ליאור (11) הפכה למעריצה מושבעת של הסדרה. ליאור החלה לדקלם בבית שמות כמו "גוצ'י" ו"פראדה", וכשנשאלה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, הפסיקה לומר "רופאה" או "ספורטאית", וענתה בפשטות: מעושרת.

כיצד מסבירים לילדה בת 11 שעושר לא קונה אושר, ויתרה מכך – שהדרך אליו עוברת לרוב דרך עבודה קשה, התנהלות נכונה, חיסכון, תעוזה, ובראש ובראשונה רכישת השכלה ומקצוע?

במקום לענות לנועה בתשובה, עניתי לה בשאלה: הייתכן שלא רק הטלוויזיה אשמה?

הכל מתחיל בבית

פעמים רבות, ילדינו מבטאים בקול את מחשבותינו הכמוסות ומשקפים כלפי חוץ את ה"די.אן.איי" המשפחתי בצורה שלא תמיד מסבה לנו נחת. אחרי שחשבה על שאלתי כמה ימים, חזרה אליי נועה עם תשובה מפתיעה בכנותה: "גם אני אחראית למצב, לפחות בחלקו".

ומדוע? כי גם נועה צפתה עם ליאור בסדרה בשקיקה, תוך כדי שהיא מעירה הערות של קינאה, כמו "אני חייבת את הנעליים האלה", או: "הלוואי עליי". הסברתי לנועה שאין כל פסול בצפייה משפחתית בסדרה, אך היא חייבת להיות מלווה בהדרכה נכונה, ובהעברת מסרים חינוכיים. הילד צריך להבין שמדובר בתוכנית בידור, שאינה משקפת בהכרח את המציאות, ושגיבורותיה לא נבחרו משום שהן חכמות, מוסריות או טובות יותר, אלא מפני שהן צבעוניות יותר והתאימו לדרישות התוכנית.

מאז שנועה החלה להסב את תשומת ליבה של ליאור לכך, היחס שלה לנושא השתנה. במקביל היא החלה להציף את ליאור במסרים חינוכיים כמו: "אם תעבדי קשה, גם את עשויה להגיע לכך", או: "רוצה להיות עשירה? אני מציעה שתחסכי את דמי הכיס שלך, ולא תבזבזי אותם על מותגים שטותיים. זאת דרך הרבה יותר נכונה".

תוך זמן קצר גם החשיבה הכלכלית של ליאור התפתחה. כעת ליאור מחכה לבת-המצווה שלה כדי שתוכל להתחיל חסוך את הצ'קים, והרעיון לחגיגה אקסטרווגנטית בסגנון "מעושרות", שתכלה את כספה של אמה (ואת כספי המתנות) ירד מן הפרק.

סביר להניח כי רוב ילדינו לא יחיו את חייהם כמו המעושרות, להיפך. הם עתידים להתמודד במציאות כלכלית מורכבת מאשר שלנו, עם תוחלת חיים ארוכה יותר, מוצרים פיננסיים מורכבים יותר ועם המון, המון מידע. תנאי הכרחי להישרדותם ולהצלחתם הכלכלית הוא היכולת לנהל תקציב, לתכנן תקציב, ללמוד ולדעת איך לחסוך ואיך צוברים נכסים.

לכן עלינו לתת דוגמא אישית, ללמוד בעצמנו לנהל תקציב, לצרוך בתבונה ולהשקיע. כמחנכים להצלחה כלכלית יהיה עלינו לדעת לשמור על גבולות, לדעת לעמוד על דעתנו ולהגיד לא כשצריך. כשמדובר בצ'ופרים ומותרות, למשל, רגשי אשמה ורחמנות רק עלולים לחבל בהצלחה של הילד. אם אנו נותנים לילד כסף או מתנות כפיצוי על כך שאנו עובדים קשה או במקום תשומת לב, אנו רק מזיקים לו.

חינוך פיננסי: עשה ואל תעשה

אבל השכלה ומיומנויות פיננסיות, קשורות גם ליצירת הכנסה והשקעה. היזהרו לא להעביר לילדים את הפחדים שלכם, כמו: "להשקיע זה מסוכן", "להיות עצמאי זה מסוכן" ו"אסור להיכשל". להיפך, עודדו אותם לנסות, ללמוד ולקרוא בנושא. גם אם לפעמים הם יפסידו, אל תיתנו להם לאבד את ההתלהבות ואת האמונה שרק אם יתמידו יצליחו. זיכרו את המשפט של צ'רצ'יל בזמן מלחמת העולם השנייה: "הצלחה היא הליכה מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות".

אגב, רגע לפני שסיימתי לכתוב את המאמר קיבלתי מייל נוסף עם עדכון מנועה: "ההזמנה לבר-המצווה (הצנועה!) בדרך".

עשה: להגדיר סכום נפרד לכל מטרה (בגדים, בילויים, מתנות, ממתקים) בהתאם לגיל הילד ולצרכיו. אל תעשה: הגדרת סכום כולל של דמי כיס.

עשה: להגדיר בכתב עם הילד את המטרות, לסייע לו לשמור על התקציב. אל תעשה: להשאיר את הילד להתמודד לבד.

עשה: ללמד לתכנן לאירועים עתידיים (לצבור כסף למשחק יקר, לימי הולדת). אל תעשה: לתת כסף רק להוצאות השוטפות.

עשה: להתאים את התקציב ואת סעיפי התקציב ליכולות של הילד, להוסיף עם השנים עוד ועוד סעיפים לניהול עצמי. אל תעשה: לתת לילד דמי כיס ללא קשר לגילו ולהתפתחותו.

עשה: לא להלוות כספים על חשבון דמי כיס עתידיים, לא לאפשר חריגות, לתת לילד לשלם מחיר על טעויות. אל תעשה: ללמוד לחיות בגרעון ובהלוואות, "לרחם" ולחסוך מהילד את המחיר של חריגה בתקציב.

עשה: לשבת עם הילד אחת לחודש ולבדוק כיצד נוהל התקציב, ללמד מטעויות ולשוחח על ניהול תקציב. אל תעשה: העיקר שהילד מסתדר

עשה: ללמוד לחסוך, לעודד חסכון ולתת ריבית על חסכון, לספר כיצד משקיעים. אל תעשה: לחסוך עבור הילד מאחורי גבו.