שירה: "אחבק אותי כשהיא מתרחקת"

הָאָסוֹן מַתְחִיל בַּאֲרוּחַת עֲסָקִים

וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת

מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה

וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה

וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת

וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן

מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר.

יֵשׁ מִלִּים בְּעִבְרִית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם לְשׁוּם שָׂפָה

גְּוִיּוֹת מְשׁוֹרְרִים,

מֵתוֹת-חַיּוֹת בַּדֶּרֶךְ לְהַקְרָאָה

"שִׁיר עֶרֶשׂ דְּוַי לַתַּרְבּוּת הַחַיָּה

מֵתָה שֶׁנּוֹלֶדֶת"

צָרִיךְ לָקַחַת אֶת מִי שֶׁאַחֲרַאי עַל הֶרֶג גְּבוּלוֹת הַשִּׁיר

וְלָתֵת לוֹ פְּרָס סִפְרוּתִי עַל שִׁירַת הָאֵימָה.

וְעֵינֵי אָחִי בִּנְיָמִין

"מה שאדוֹרנוֹ לא מדבר עליו הוא ללא ספק ההנאות של הגלות, הסידורים השונים של החיים וזוויות אקסצנטריות של חזון שהוא יכול להחזיק, שמחיים את הכשרת האינטלקטואל, שירגיעו כל חרדה אובדנית או הרגשת בדידות עצומה", (אדוארד סעיד, "ייצוגים של אינטלקטואלים", 1994).

שֶׁסּוֹלַחַת לִי עַל הַקְּלָלוֹת שֶׁאֲנִי מַמְטִירָה עַל הָרוֹדְפִים, הַנִּרְדָּף וְהָרָדוּף

פְּנֵי אִמִּי הֵם פָּנַי

אֲחַבֵּק אוֹתִי כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֶקֶת

בְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת בְּתוֹךְ גְּלוּיָה שֶׁל חַיָּלִים מְשֻׁעֲמָמִים

אֲנִי נִבְלַעַת, וְסָפֵק עוֹלָה

עַל הָרַכֶּבֶת בֶּאֱמֶת

כּוֹתֶבֶת מַסָּה, אוּלַי אֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבֵּינֵיהֶן

וּמִתְכּוֹנֶנֶת שֶׁלֹּא לַעֲבֹר

אַנְדָּלוּסְיָה

השירים לקוחים מתוך ספרו האחרון של מתי שמואלוף "האסון מתחיל בארוחת עסקים" שראה אור לאחרונה.